|
==ציוני דרך ומדיניות==
===כלכלה וחברה===
מדיניותומדיניותה ה[[כלכלה|כלכלית]] וה[[חברה|חברתית]] של בגיןהממשלה נגזרה, מחד, מדגילתה של מפלגת הליכוד ב[[ליברליזם כלכלי]] ו[[שוק חופשי]], עם צמצום דרסטי של המעורבות הממשלתית בניהול המשק; ומאידך, ממחויבותו העמוקהממחויבות לעקרונות של "צדק סוציאלי", שהיו נדבך חשוב באידאולוגיה של תנועת החרות ובמשנתו של זאב ז'בוטינסקי. בין היתר כתב על כך: "צמצום אי השוויון הוא בהתקרבות בלתי פוסקת של הקצוות החברתיים, התקרבות לא בכיוון "מלמעלה למטה" המביא בהכרח לירידה ונסיגה כלכלית, אלא בכיוון "מלמטה למעלה" המביא לעלייה והתקדמות... הקידמה הכלכלית והחברתית לא תתבטא בביטול המותרות כי אם בתהליך של ביטול מושג המותרות, על ידי הפיכתם המתמדת למצרכים הנדרשים על ידי הכול והנרכשים על ידי הכל."
אחתבתחום היוזמותה"צדק הזכורותהסוציאלי" הייתההשקיעה "הממשלה כספים רבים. במרץ 1978 הציגה הממשלה הצעת חוק לחינוך תיכוני חינם שאושרה בבאפריל. כמו כן, הושקעו כספים רבים באספקת דיור למשפחות שחיו בצפיפות של מעל שלוש נפשות בחדר, רמת צפיפות שהוגדרה כקו העוני לדיור. ב-[[ מפעל1977]] שיקוםהיו השכונותמתחת לקו העוני לדיון קרוב ל-3% ממשקי הבית, כ-30,000 משקי בית. ב-[[1983]] " ירד השיעור ל-1. 2%, התוכניתכ-10,000 לשיקוםמשקי בית, בלבד. בשנים אחר כך הייתה ירידה לשיעורים אפסיים. יוזמה נוספת של הממשלה הייתה [[מפעל שיקום השכונות ]] הוגשהשהוגשה לכנסת על ידי [[גדעון פת]], שר הבינוי והשיכון, בשם הממשלה , במאי [[1978]]. שנה אחר כך תיאר [[יגאל ידין]] את התוכנית במילים "המפעל החברתי הגדול ביותר שתוכנן אי פעם בישראל. ראשיתה ביוזמתו של ראש הממשלה לפתרון בעיות הדיור בשכונות המצוקה... מדובר כאן בשיקום אוכלוסייה של מאה ושישים שכונות ואזורי מצוקה בישראל בהיקף כספי גדול... הפרויקט הזה של שיקום השכונות... הוא מהפכה שלמה בכל דפוסי השיקום השכונתי". ▼בגין לא איבד מן הפופולריות שלו בשל כשלון התוכנית והידרדרות הכלכלית. הציבור נהנה מן הליברליזציה והפחתת המסים ומן החופש לנסוע לחו"ל, ועל האינפלציה המשתוללת קיבל פיצוי בדמות מנגנון ההצמדה של השכר שהיה נהוג. במקביל, הנהיג בגין לאורך תקופת כהונתו שורת צעדים שנועדו להילחם ב[[עוני]] ולהקטין את הפערים בחברה. היות שמדיניותו נעדרה נכונות לקצץ בתקציב או להטיל [[מס|מיסוי]] על הציבור, מומנו פעולות אלה באמצעות "הדפסת כסף".
בהעדר מקור תקציבי לכספים הרבים שהשקיעה הממשלה, מומנו פעולות אלה באמצעות "הדפסת כסף", דבר שהגביר את ה[[אינפלציה]]. מנגנון ההצמדה של השכר שהיה נהוג המעיט את הפגיעה של האינפלציה בשכירים ואיפשר דו-קיום עם [[ההסתדרות]], ועל כן בגין לא איבד מן הפופולריות שלו בשל כשלון ההידרדרות הכלכלית. בתחילה, הגידול בחוב החיצוני והפנימי של ישראל עדיין לא נתן את אותותיו. אולם בשנת 1980 המצב הידרדר ו[[יגאל הורביץ]] שהתמנה לשר אוצר הנהיג מדיניות תקציבית מרסנת. אולם לאחר פחות משנה החליף אותו [[יורם ארידור]] שהנהיג מדיניות של הורדת [[מכס]]ים, בסיסמא שיש להיטיב עם העם, ובטענה שהקניות המוגברות יביאו לעלייה בהכנסות ממיסים.
בקוי היסוד של הממשלה, סעיף ט"ו נקבע: "פעולה למען ביטול העוני והושטת עזרה למשפחות ברוכות ילדים, במיוחד בדיור ובחינוך". בתחום החינוך רצה ליצור מצב שלא ימנע חינוך מילד שהוריו אינם יכולים לשלם את שכר הלימוד. במרץ 1978 הובאה הצעת החוק לחינוך חינם לגילאי 16-17 על ידי [[זבולון המר]] בשם הממשלה. החוק אושר סופית באפריל. כמו כן, נעשו מאמצים רבים לחיסולו של העוני בדיור. ב-[[1977]] עמדה צפיפות הדיור של יותר משלוש נפשות הגרות בחדר, המייצגת את עוני הדיור, על קרוב ל-3%, כ-30,000 משקי בית. ב-[[1983]] ירד השיעור ל-1.2%, כ-10,000 משקי בית. בשנים אחר כך הייתה ירידה לשיעורים אפסיים.
לעומת זאת, בתחום צמצום מעורבות הממשלה במשק נעשו רק מספר צעדים מוגבלים. הותר לציבור לקנות סכום מסויים של מטבע חוץ לצורך נסיעה לחוץ לארץ, ללא צורך בהיתר.
▲אחת היוזמות הזכורות הייתה "[[מפעל שיקום השכונות]]". התוכנית לשיקום השכונות הוגשה לכנסת על ידי [[גדעון פת]], שר הבינוי והשיכון, בשם הממשלה במאי [[1978]]. שנה אחר כך תיאר [[יגאל ידין]] את התוכנית במילים "המפעל החברתי הגדול ביותר שתוכנן אי פעם בישראל. ראשיתה ביוזמתו של ראש הממשלה לפתרון בעיות הדיור בשכונות המצוקה... מדובר כאן בשיקום אוכלוסייה של מאה ושישים שכונות ואזורי מצוקה בישראל בהיקף כספי גדול... הפרויקט הזה של שיקום השכונות... הוא מהפכה שלמה בכל דפוסי השיקום השכונתי".
===הסכם השלום עם מצרים===
|
