מיתון 1966 בישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←התחלת המיתון: הרחבה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 40:
בשנת [[1965]], פסקו כספי השילומים מגרמניה. השכר במגזר הציבורי עלה במהירות בעקבות הפיחות ובקעבותיו עלה גם השכר במגזר הפרטי. תחזיות ל[[עלייה]] מ[[אמריקה]] ומ[[ברית המועצות]] התבדו. פרויקטים מקיפים במשק, כמו [[מפעלי ים המלח]], הקמת [[המוביל הארצי]] והקמת [[נמל אשדוד]], הסתיימו, אולם לא חל צמצום בביקוש לעובדים ולכן דרשו העובדים במגזר הציבורי דרישות שכר נוספות.
ראש הממשלה, לוי אשכול, ושר האוצר, [[פנחס ספיר]], ניסו להתמודד עם המצב. ב-[[14 בפברואר]] התחיל המיתון באופן רשמי. ספיר הציג את תקציב המדינה לאותה שנה, ואמר שכדי למנוע את הבעיות (הגירעון, עליית השכר ותקציב הביטחון), הממשלה צריכה להעלות מיסים ולהקטין את תקציבה, או בלשונו: "הגענו למצב שבו חייבת הממשלה להשתמש בכלים שברשותה כדי שעליות השכר הגדולות לא יביאו לזעזועים קשים במשק". מלבד זאת, עוד דברים התרחשו במשק: תקציבי פיתוח צומצמו במטרה לצמצם את רמת הפעילות הכלכלית. [[ייבוא]] [[חומרי גלם]] צומצם. ה[[אשראי]] הופחת. המיסים עלו והתקציב הוקטן.
למרות הצלחת המדיניות לצמצם את הגירעון ולמנוע עלייה ברמת האינפלציה, הרי שהמדיניות גרמה למיתון מלא בשנת [[1966]]. ה[[אבטלה]] קפצה מ3.5% לשיעורי שיא של 11.5%, התוצר הפסיק לצמוח והתחיל לרדת. השקעות חוץ נעצרו, ורמת החיים ירדה. מאמציו של ספיר לשווק את "המיתון" נכשלו. ספיר ואשכול ניסו לטעון שהמדובר במשבר חולף, וכדברי ספיר "הניתוח אינו יכול שלא להכאיב", אך הציבור חש אי אמון כלפי אשכול וכלפי ספיר.
| |||