בזל 2 – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Little Savage (שיחה | תרומות) |
Little Savage (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
'''
שם התקנות נגזר משם העיר [[
שתי הרגולציות הנ"ל עוסקות בניהול סיכונים:
*
*
על התקינה חתומות יותר מ-100 מדינות. בהן המדינות המובילות ב[[כלכלה]] וב[[בנקאות]] העולמית, כך שקרוב לוודאי, שעל הבנקים יכפה ביצוע ההתאמה. גם [[מדינת ישראל]] חתומה עליה. [[בנק ישראל]] הוציא תקנות מקומיות הקרויות [[ניהול בנקאי תקין 357]], שיש בהן חפיפה חלקית עם דרישות
==רקע==
שורה 24:
פרט לניהול סיכון בודד קיים מגוון רחב של סיכונים מסוגים שונים. חלקם סיכונים, שאינם מתוך כוונת זדון (למשל טעויות פקידי, כלכלני או תוכניתני הבנק) וחלקם, כמו במקרה [[המעילה בבנק למסחר]] או במקרה [[אנרון]] מתוך כוונת זדון ([[גניבה]], [[שוד]], ניצול פרצות ב[[אבטחת מידע]], חריגות מכוונות מסמכות).
==התפיסה של
תקנות
# מוגדרים שלושה סוגים עקרוניים של סיכונים: הון, שוק ותפעוליים.
# מוגדרות רמות שונות של עמידה בסיכון, המייצגות רצף של מידת התחכום בטיפול בסיכונים.
שורה 31:
# ככל שרמת העמידה בדרישות הרגולציה גבוהה יותר, נדרשת הקצאה כספית נמוכה יותר, משום שההסתברות להתממשות הסיכונים קטנה יותר.
# יש הגדרה של קווים מנחים (Guide Lines). אין הגדרה קשיחה של הדרישות.
# ההנחה היא שהרגולטור המקומי, יוסיף נדבך של הגדרה - המשמעות היא שבמדינות [[האיחוד האירופי]] יהיו שתי רמות של הגדרה מקומית: רמה של האיחוד האירופי ורמה של ה[[בנק מרכזי|בנק המרכזי]] של אותה מדינה. בישראל קיימת רגולציה המקומית הנקראת [ניהול בנקאי תקין 357] שקיימת חפיפה חלקית בין דרישותיה ודרישות
# הטיפול בסיכונים מבוסס על שלושה יסודות (Three Pillars): הקצאת הון מינימלית, בקרה לצורך תפיסה כוללת של הסיכונים מעבר לדרישות, גילוי ציבורי של גישת ניהול הסיכונים של הארגון הפיננסי.
שורה 42:
# סיכוני הון (Capital Risks) - המונח סיכוני הון מוחלף לפעמים גם במונח [[סיכון אשראי|סיכוני אשראי]] (Credit Risks). מונח חליפי זה מתאר את מהות סיכון זה: אפשרות של אי-תשלום על [[אשראי]] שניתן על ידי הבנק.<br />'''בגישה הסטנדרטית''' חישוב הסיכון נעשה ברמה כוללת של הבנק, על פי קריטריון חיצוני (למשל: דירוג האשראי שלו).<br />בגישות ה '''Internal Rating ''' הערכת הסיכון מבוססת על מדדים פנימיים של הבנק להערכת הסיכונים. מדדי הסיכון מחולקים לפי סוגי נכסים וסוגי סיכונים. קיימות שתי גישות כאלה בסיסית ומתקדמת.<br />בגישה הבסיסית חלק מהמידע להערכת הסיכון עשוי לבוא מגורמים חיצוניים. <br />בגישת המתקדמת כל המידע מקורו בבנק.
# [[סיכון שוק|סיכוני שוק]] (Market Risks)- סיכונים הנובעים מתנודות מחירים בשוק ההון - בגישה של Basic Indicator Approach ההקצאה הכספית הנדרשת למענה לסיכוני שוק מחושבת על פי אחוז מהרווחים הכוללים של הבנק.<br />בגישת ה Standardized Approach הבנק מבצע הקצאה בנפרד לכל תחום עסקים, בהתאם להערכת רמת הסיכון הייעודית לאותו תחום. <br />בגישת ה Advanced Measurement Approach נעשית הערכת סיכונים מפורטת יותר, על פי מודל פנימי של הבנק. מודל זה מאפשר הקצאה כספית על פי הערכות הבנק, בתנאי שניתן להוכיח שהערכות הסיכונים הן סבירות.
#סיכונים תפעוליים (Operational Risks)- סיכונים להפסדים ישירים או עקיפים כתוצאה מתהליכים, אנשים או מערכות פנימיים לא נאותים או כושלים או כתוצאה מאירועים חיצוניים" (תיאור זה הוא תרגום לעברית של ההגדרה המופיעה במסמכי
==
טכנולוגיית המידע היא מרכיב מהותי בהקשר זה. טכנולוגית המידע באה לידי ביטוי במספר היבטים:
# מרבית הנתונים הבסיסיים נמצאים ב[[מערכת מידע|מערכות המידע]] של הבנקים
|