דידו (מלכת קרתגו) – הבדלי גרסאות
דף חדש: [[Image:Guérin Énée racontant à Didon les malheurs de la ville de Troie Louvre 5184.jpg|thumb|350px|Left|אינאס מגולל בפני דידו את מעשה סופה של מלחמ… |
(אין הבדלים)
|
גרסה מ־19:26, 4 במאי 2009
דידו, המלכה הפניקית של העיר קרתגו ליד טוניס, אחותו של פיגמליון מלך צור, אשר לפי האגדות הרומיות התאהבה באינאס, אביו המיתי של העם הרומי, שנמלט מטרויה, והתאבדה לאחר שהוא הפליג מעירה לדרכו.
השם והמוצא
השם "דידו" (Dido) השתגר בלטינית בגלל היצירה האפית של ורגיליוס, "אנאיס", שבה תואר סיפורה של דידו, מלכת קרתגו, הפוגשת באיניאס שנמלט מחורבן טרויה, כאשר הוא מספר לה על זאת, ומתאהבת בו. עם זאת, איזכוריה של דידו אינם מצטמצמים ל"אנאיס" בלבד: היא נזכרת במגוון מקורות יוונים ורומים, לעתים כדידו, אך לא אחת גם כ"אליסה" (Elissa). שם זה, בתורו, נובע מהצורה 'אלישת' או כיוצא בה, בהתחשב בעובדה שדידו היתה מלכה פיניקית שדיברה בצידונית הדומה לעברית. השם "דידו" הוא שם רומי (השם מכיל אות 'n' שקטה, מהשורש: "Didon-"), שנובע כנראה מצורה שמשמעותה "נוד" או "מדדה", או שמא היא דומה לשם "דוד" שפירושו "אהוב".[1]
קורות חייה
לפי הסיפור, בגרסתו המקובלת, דידו היא אחותו של המלך הפניקי והפסל פיגמליון (מפניקית: "פעמי-עליון": צעדי האל), ירש את השלטון בעיר הבירה הפניקית דאז, היא צור. אלא שלפי צוואת אביו היה עליו לחלוק את המלכות עם אחותו, ולכן הוא רצח את בעלה של דידו (בגרסאות מסוימות: הדוד שלה), אקרבאס או סיכאיוס. דידו בורחת מן העריצות בעיר צור בעורמה רבה: היא מבקשת ללכת ולמצוא את אוצרותיו של בעלה, וכאשר היא נוחתת בחופי צפון אפריקה, ליד תוניס של היום, היא מבקשת מן המקומיים ("מאוריטני") לחנות שם לפני המשך מסעה, ומוסיפה לאמור שדי לה בשטח שגודלו כאוהל מעורו של פר יחיד. דידו עושה תחבולה וגוזרת את יריעת העור לרצועות ומקיפה בעזרתן שטח גדול מימדים, שבו מתחילה בניית הקרת החדשה שתחליף את צור, בלשונה: קרת חדשת, ומשם ליוונית: קארכדון, והלאה ללטינית: קרתגו. גלגול שמות זה הוא שגרם לאפינוס לכתוב ב"המלחמות הפונית", אפוא, כי קרתגו הוקמה בידי קארכדון וצורוס, וכי אליסה היא אשתו של קארכדון.
בסיפור המעשה "אנאיס", מגיע אניאס לעיר קרתגו ושם פוגש את דידו ומספר לה את קורותיו. התאהבותה באניאס מתורצת כפעולה של קופידון אל האהבה בפקודת אימו ונוס, שהיא גם אימו של אניאס, הרוצה לגרום לו להשתקע בקרתגו כדי למנוע ממנו את המשך מסע התלאות שמונה לו הגורל. כל הסיפור מסביר, אפוא, את שורש היריבות בין הערים קרתגו ורומא, כאשר התלקח במיוחד בימי חניבעל, שהיה מיוחס למשפחתה של דידו. עם זאת, תיאורה של דידו אינו רע: היא מקבלת את פני אניאס בעצם בניית העיר. אין זה ברור עד כמה אניאס אוהב את דידו, אם בכלל. אמת, הוא משפיע עליה ברכות ומודה לה: "כל עוד הנהרות זורמים הימה, כל עוד נראה צל הרים, כל עוד יזין הקוטב את הכוכבים, ועדיין כבודך, שמך ותהילתך קדושים יהיו לכל אשר אלכה"[2] אך הוא אינו משיב לאהבתה, ולבסוף-- אם כי לאחר לבטים -- עוזב את קרתגו ודידו, הרואה את ספינתו המפליגה הלאה, מכינה מדורת קבורה, נופלת על חרב וגופתה נופלת לאש.
נסיבות אלו מזכירות את האגדות על מדיאה או על אריאדנה, הרואה את תזאוס המפליג חזרה לאתונה, אלא שתגובתה של דידו חריפה יותר: אריאדנה ניחמה מלהתאבד על ידי האל פאן, אך דידו מגיבה באופן ארצי וטבעי יותר, אם כי כה חריף, עד שאפילו אינאס לא תיאר בנפשו דבר כזה, וכאשר ניתנת לו הזדמנות לרדת לשאול, והוא פוגש שם בדידו, היא תברח מפניו אל בעלה הראשון, סיכאיוס.
דמותה ההיסטורית של דידו
לעומת דמויות כמו ארירדנה או מדיאה, דידו היא דמות שזהותה ההיסטורית מקובעת במסמרות. מיכאל גראנט טוען:
- "רוצה לומר, כי דידו-אליסה היתה במקור אלילה.
- וכנראה היא הומרה מאלילה למלכת אדם בעבודות יווניות בסוף המאה החמישית לפני הספירה"[3]
אך תיאור כגון זה אין לו מה שיתפוס לעומת ריבוי החומר ההיסטורי שבנמצא על דידו. גנאיוס ניביוס, איש עותיקה[4], כתב ככל הנראה מכתב המתאר דו שיח בין דידו ואניאס. פירוש זה מאושש בידי פירוש של סרביוס לאינאיס: "ובנות בלוס היו אנה ודידו, אומר ניוויוס".[5] סרביוס גם מצטט גרסה המייחסת את מעשה ההתאבדות לאנה, אחותה של דידו.
לדידו גם יש ייחוס חשוב מבחינה היסטורית: אביה (או סבה)בלוס הוא כנראה המלך בעל עשר, שהעלה מס למלך אשור שלמנאסר ה-3.[6][7] יוסף בן מתתיהו, בכתבו "נגד אפיון", מציג את רשימת מלכי צור של מנאדר מאפסוס, בה נזכרים בלזרוס (בלוס), דידו ופיגמליון: "ויהי בשנה השביעית לשלטונו [של פיגמליון], ואחותו נסה לבנות לה קריה בלוב".[8]
תיאור זה אושרר לאחרונה בידי גילויו של מונומנט בסרדיניה, ובו נזכר שמו של פיגמליון שהתנחל באי. אף ידוע כי השופטים של העיר קרתגו, בני משפחת ברקא, ייחסו את עצמם לשושלתה של דידו.[9]
הערות שוליים
- ^ "אלישת": שמע-אל, שם-אל (שמואל) או אולי אלישה: שמו העברי של האי קפריסין, ופירושו: שועל. "דידו" אולי כמו "דדים" או ה"דוד" של שיר השירים.
- ^ אנאיס, א, טור 607 וגו'
- ^ Michael Grant, "Roman Myths" (1973)
- ^ כלומר: העיר עתיקה, לעומת קרתגו הקריה החדשה. החוזים של קרתגו נחתמו בשם "עותיקה וקרתגו"
- ^ עי' א.ד. קולמן, "עולמה של הספרות הרומית" (1983), ע' 34
- ^ . Liver, “The Chronology of Tyre at the Beginning of the First Millennium B.C.” Israel Exploration Journal 3 (1953) 119-120.
- ^ . M. Peñuela, “La Inscripción Asiria IM 55644 y la Cronología de los Reyes de Tiro”, Sefarad 13 (1953, Part 1) 219-28.
- ^ יוספוס פלאביוס, נגד אפיון, א, 18.
- ^ סיליוס איטליקוס, "Punica",א, 71 וגו'