ראזי – הבדלי גרסאות

 

הסולטאנים ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאנים]] הראשונים, נהגו להוסיף תואר זה לשמם. ה[[סולטן]] [[מהמט השני]], הפך את הנסיכות העות'מאנית לאימפריה, לאחר [[כיבוש קונסטנטינופול]] וההכרעה הצבאית אל מול שאר [[הנסיכויות הבייליקיות באנטוליה]]. הנסיכות אמנם הפכה לאימפריה עות'מאנית, אך תושביה לא היו מאוחדים תחת ממשל מרכזי מאורגן. בשטחי האימפריה חיו [[יוונים]], [[פרסים]], [[ערבים]], [[טורקים]], [[ארמנים]] וסורים, חלקם [[נוודים]] למחצה, חלקם לוחמים, חלקם עירוניים, בעלי מגוון אמונות ותפישות דתיות ובכלל זה [[עובדי אלילים]]. בנו [[באיזיט השני]], שעלה לשלטון בשנת [[1481]], היה [[מנהל ציבורי|אדמיניסטרטור]] מעולה ושאף להאחיד את האימפריה תחת חוק ודת אחת. התהליך היה מורכב והצריך גם [[אינדוקטרינציה]] של ההיסטוריה, בכדי לקבל את ההכרה הדתית לה שאפה האימפריה מחד ולגבש את הפסיפס האתני-דתי, לכדי

</ref>. בשנת [[1484]], כאשר חזר באיזיט מהמערכה במולדובה, הוא ציווה לתעד בכתב את כל המסורות והסיפורים, שהיו עד אז מסורות שבעל פה, לגבי האבות המייסדים של הממלכה. רבות מהכרוניקות החשובות פורסמו לאחר נקודת זמן זו. בכתבים הרבים אודות חיי האבות הקדושים, אשר כללו את גרסתם העצמית של העות'מאנים לגבי ההיסטוריה של הכיבושים, תוארו השליטים הראשונים כלוחמי קודש ושמם הואדר, תוך הוספת התואר '''ראזי''' לשמם , אף שכלל לא היו כאלו. בך יצרו העות'מאנים חזון היסטורי לגבי עצמם, אשר ביאר והעניק לגיטימיות דתית ומוסרית לעליונותם <ref>Inalcik, Halil, Quataer t, Donald, Economic And Social History of the ottoman Empire 1300-1914, Cambridge University Press, 1994 </ref>. בתקופתו של באיזיט השני, עדיין פעילות של ראזים, כאשר מצב הלוחמה הבלתי פוסק בין הגאזים המוסלמים לשכירי חרב נוצריים החריף לעימות כולל בין השנים [[1492]]-[[1495]], כשהראזים יצאו לפשיטות לאורך נהרות הדנובה וה[[סאווה]], אל תוך הדוכסיות האוסטריות וכן בשנת [[1497]], גאזים‏‏ עות'מאניים בשילוב עם כוחות מולדביים ופרשים [[טטרים]], פשטו לתוך פולין והחריבו חלקים ניכרים מהמחוזות [[פודוליה]] (היום ב[[אוקראינה]]) ו[[גליציה]]. פעילותם החצי עצמאית, הפריעה לניהול האימפריה וננקטו פעולות להטמעתם במסגרות הצבאיות והפוליטיות. הראזים ככוח צבאי פעיל, אינם מתועדים עוד, מתקופת [[סולימאן הראשון]]<ref>‏Inalcik ,Halil ,The Ottoman Empire, The Classical Age 1300-1600, The Trinity Press, London, 1973 </ref>.