נוסח וינה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
הרחבה |
||
שורה 8:
בנוסח וינה חלו שינויים במהלך הזמן, זולצר התנגד תחילה לשימוש ב[[עוגב]], אך בהמשך היה לחסיד נלהב שלו. נוסח וינה היה מנהג חדש שכלל אווירה מכובדת, אסתטיקה, דרשנות בנושאים חברתיים, אך לא הרחיק לכת בשינויים<ref>[[מיכאל מאיר (פרופסור לתולדות עם ישראל)|מיכאל מאיר]], '''בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות''', מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל עמוד 177.</ref>.
ב-[[1868]], בעקבות הענקת שיוויון מלא ליהדות אוסטריה, פרנסים מקהילת וינה החלו ללחוץ לכיוון הנהגת תיקונים נוספים בעבודת בתי הכנסת. הם ביקשו להשמיט מהסידור את כל התפילות שעניינם עבודת קורבנות ושיבת ציון ולהתקין עוגבים, שיפעלו בקביעות בשבתות, גם בשני בתי הכנסת הקהילתיים. בעקבות הפולמוס שפרץ בין האורתודוקסים ובין דורשי הרפורמה, כשכל צד נעזר בחוות דעת של רבנים התומכים בו, הוחלט לבסוף על פשרה - התקנת העוגבים נדחתה והתפילות השנויות במחלוקת נאמרו מאותו זמן בלחש בלבד, כך שכל מתפלל החליט בעצמו אם לאמר ואיך לנסח את התפילות. ההסכם שהתקבל ב-[[1872]] לא כונה בשם "רפורמה", אלא "מודיפיקציה", כדי לפייס את האורתודוקסים, אך זה לא עזר, כי אורתודוקסים, שהתנגדו לנוסח וינה, התפללו בבתי כנסת נפרדים ברחבי וינה<ref>[[מיכאל מאיר (פרופסור לתולדות עם ישראל)|מיכאל מאיר]], '''בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות''', מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל עמוד 223</ref>.
==לקריאה נוספת==
| |||