הבדלים בין גרסאות בדף "ויכוח טורטוסה"

הוסרו 286 בתים ,  לפני 11 שנים
לא נמצא מקור כנדרש
(לא נמצא מקור כנדרש)
[[תמונה:Disputation.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ויכוח דתי בין מלומדים נוצרים ויהודים, חיתוך עץ של יוהאן פון ארמסשהיים מ-1483]]
'''ויכוח טורטוסה''' היה אחד מה[[ויכוח|וויכוחים]] המפורסמים שהתנהלו ב[[ימי הביניים]] בין [[יהודים]] ל[[נוצרים]]. הוא התנהל בשנים [[1413]]-[[1414]] בעיר [[טורטוסה]] שב[[ספרד]]. מהצד היהודי השתתפו בו [[פרופייט דוראן האפודי]], רבי [[יוסף אלבו]] ותלמידי חכמים נוספים כרבי [[זרחיה הלוי]], רבי מתתיהו היצהרי, רבי משה בן עבאס ורבי אסטרוק הלוי, כל אחד מהם היה נציג של קהילה אחרת. ה[[אנטי אפיפיור]] [[בנדיקטוס השלושה עשר (אנטי אפיפיור)|בנדיקטוס השלושה עשר]] ה[[אראגון|אראגוני]]<ref>אין להתבלבל עם האפיפיור [[בנדיקטוס השלושה עשר]] שחי כשלוש מאות שנה אחריו</ref> שמטעמו אורגן האירוע, קבע שהוויכוח יתרכז אך ורק במובאות מה[[תלמוד]], הרומזות, לכאורה, כי ה[[משיח]] כבר בא. בנדיקטוס הודיע למשתתפים כי הוויכוח אינו מי היא דת האמת, מפני שהתשובה לשאלה זו ברורה. תוצאות הוויכוח הרעו עם קהילה היהודית, וככל הנראה חלק מהנציגים היהודיים המירו את דתם ועברו לחצר [[מלכי ספרד|מלך ספרד]]{{מקור}}.
 
==הרקע לוויכוח==
לקראת סוף [[המאה ה-14]] מצב היהודים ב[[ספרד]] הורע מאוד. בשנת [[1391]] החל גל [[פוגרום|פוגרומים]] ב[[סביליה]] שהתפשט לכל רחבי ספרד. [[בית כנסת|בתי כנסת]] הפכו ל[[כנסייה|כנסיות]], בתי היהודים נבזזו, נשים נאנסו ורבים נרצחו. קהילות יהודיות שלמות הושמדו, בהרג או באמצעות [[המרת דת]]. ה[[נזיר]] [[וינסנט פרר]] (ישנה השערה שהיה ממוצא יהודי{{מקור}}) הוביל את מאמץ הכנסייה לנצר את היהודים. הוא נהג לעבור עם אנשיו בין בתי כנסת עם [[צלב]] ביד אחת ו[[ספר תורה]] בשנייה, להכריז על המקום ככנסייה, וללחוץ על בני הקהילה להתנצר. להערכת החוקרים, הוא הביא להתנצרותם של כ-25,000 יהודים.
נושא מעניין שנדון בוויכוח הוא ביטול ה[[קורבן (יהדות)|קורבנות]] לעתיד לבוא. מול טענות הירונימוס, שהשתמש בין השאר בדברי [[הרמב"ם]] המפורסמים על היותם של הקורבנות אנטיתזה פסיכולוגית ל[[עבודה זרה]], כדי להוכיח שהקורבנות יתבטלו לעתיד, עמדו היהודים על כך שגם בימות המשיח תימשך הקרבתם, ושבנוסף לטעמיהם הרציונליים יש להם גם טעמים נסתרים. חכמי היהודים דחו בתוקף את הטענה שסירובם לקבל את דת ישו היא הסיבה לאריכות הגלות. הרי אם היו מקבלים עליהם את דת האסלאם ופונים אל ארצות כ[[טורקיה]], גם כן יכולים היו להיחלץ משעבודם. מקור השראתם של היהודים היה הרמב"ן, והם מיעטו להשתמש בדעות השאובות מהאסכולה המיימונית.
מסכם [[יצחק בער]]:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=התשובות שנתנו חכמי היהודים בשלב זה של הוויכוח הגדול הן מן המעולות ביותר, שהשיבו הסניגורים של ישראל לטענות הנוצרים במשך כל ימי הביניים. הם פירשו את התורות המשיחיות של חכמי המשנה והתלמוד בפרטות ובבהירות שלא נמצא כמותן, לא לפניהם ולא לאחריהם, וחבל שלא כינסו את דברים בחיבור עברי, לדורם ולדורות הבאים{{מקור}}}}
|מקור=תולדות היהודים בספרד הנוצרית, תל אביב, 1965, עמ' 338}}
 
===חלקו השלישי של הוויכוח===
6,267

עריכות