זמריר – הבדלי גרסאות

'''זַמְרִיר''' (ב[[לועזית]]: '''ג'ינגל''') הוא מסר קצר וקליט, המשמש, בלוויית [[לחן]], למטרות [[פרסומת]] קולית, בדרך כלל ב[[רדיו]], לעתים ב[[טלוויזיה]], וכן בדרכים נוספות שבהן נחשף הציבור לפרסומת קולית. לעתים משתמש ה'''זמריר'''הזמריר ב[[סיסמה (פרסום)|סיסמה]] של המוצר המשווק, כשלסיסמה זו קיום גם שלא כ'''זמריר'''כזמריר, למשל בפרסומת מודפסת. [[תשדיר פרסומת|תשדירי פרסומת]] מורכבים לעתים מה'''זמריר''' לבדו, אך פעמים רבות הם כוללים מסר ארוך יותר, שה'''זמריר'''שהזמריר הוא רק חלק ממנו, מעין עוגן הקושר תשדיר זה למכלול התשדירים של אותו משווק. פעמים רבות ה'''זמריר'''הזמריר הוא בן משפט אחד בלבד, אך לעתים זהו [[פזמון]] קצר, שבו משפטים אחדים.

על פי החלטת [[האקדמיה ללשון העברית]] משנת [[1991]], משמשת המילה העברית "'''זמריר'''" כתרגומה של המילה הלועזית, שנשתרשה בעברית, "ג'ינגל". Jingle ב[[אנגלית]] שימש כתיאור קול שקשוק מתכתי, כמטבעות קטנים המתחככים זה בזה, או כקולו של ה[[פעמון]]. מכאן הורחב השימוש לשיר קצר וקליט, ולאחר המצאת ה[[רדיו]] הורחבה המשמעות לשיר קצר המשמש למטרות פרסומת. התרגום העברי "'''זמריר'''" מלביש את השורש "ז.מ.ר." על המשקל "קַטְלִיל", המעניק משמעות של הקטנה והקלה. '''זמריר''', הוא, אם כן, מעין זמר קטן וקל.

לידתו של ה'''זמריר'''הזמריר בעידן ה[[רדיו]] כ[[אמצעי תקשורת]] המוני. ה'''זמריר'''הזמריר המוכר הראשון נוגן ברדיו ב[[ארצות הברית]] והיה פרסומת של [[דגני בוקר]] "Wheaties" של חברת [[ג'נרל מילס]] (General Mills). עד מהרה הפך ה'''זמריר'''הזמריר לאמצעי פרסום מקובל, בימים בהם היה ה[[רדיו]] אמצעי תקשורת ההמונים הביתי והנפוץ, ב[[שנות ה-20]], [[שנות ה-30]] ו[[שנות ה-40]].

נוכחותו של ה'''זמריר'''הזמריר הרדיופוני בתרבות האמריקנית בשנים אלו הייתה משמעותית. הבמאי [[וודי אלן]] מתאר בסרטו הנוסטלגי "[[ימי הרדיו]]" את התרבות האמריקנית הסובבת סביב שידורי הרדיו בתקופה זו. בסרט מושמעים '''זמריר'''יםזמרירים רבים, ובין היתר מתוארת בו גיבורת הסרט אותה מגלמת [[מיה פארו]] בסצנה ארוכה שבה היא מקליטה '''זמריר''' המשבח את מעלותיו של חומר משלשל.

עם עלייתה של ה[[טלוויזיה]] פינה התשדיר הרדיופוני את מקומו לתשדיר הטלוויזיוני המורכב יותר, הכולל בנוסף למנגינה אף תמונה ותנועה, ולעתים אינו כולל מוזיקה כלל. עם זאת, מסעי פרסום רבים עדיין נסמכים על '''זמריר''' קליט, החוזר על סיסמה קצרה, מספר טלפון או מסר פרסומי אחר.

כיום, ישנם מסעות פרסום רבים המסתמכים על '''זמריר'''יםזמרירים, ומוותרים על נוכחות ב[[טלוויזיה]] או ב[[אינטרנט]], וזאת בשל עלותו הנמוכה יחסית של ה'''זמריר'''הזמריר. ב[[ארצות הברית]] ישנן חברות רבות המתמחות בכתיבת '''זמריר'''יםזמרירים ועיבודם לתשדירים רדיופוניים. עם זאת, מסעות פרסום טלוויזיונים רבים, או מסעות פרסום המסתמכים על יותר ממדיום אחד, משתמשים אף הם ב'''זמריר'''בזמריר.

'''זמריר''' מצליח משאיר את חותמו לשנים רבות לאחר שהסתיים שידורו.

ב[[ישראל]] נפוץ מאוד ה'''זמריר'''הזמריר עד ימינו, וישנם '''זמריר'''יםזמרירים שהפכו לנכס צאן ברזל של התרבות המקומית. כך, למשל, ה'''זמריר'''הזמריר המפרסם [[תפוז|תפוזים]] שכתבה ב[[שנות ה-60]] [[נעמי שמר]] - "התפוזים, התפוזים, טובים באלף אחוזים...", או ה'''זמריר'''הזמריר המפרסם את סבון הכלים "ננס" - "ננס, ננס, אל המטבח נכנס / עושה לך טוב עושה לך קל / ננס, ננס", והזמרירים הקלאסיים - "לכלב שלי קניתי דוגלי, האו האו, דוגלי מזון לכלבים", ואף "ביצים ביצים". סרטון הפרסומת לסבון "נקה 7" הפך ל[[קאלט]] בזכות ה'''זמריר''' משנת [[1963]] שליווה אותו ("הוא ירוק, הוא כחול, הוא לבן / הוא עדין, הוא נעים , רענן / ולבן לתינוק הוא הצבע / אלסבון מצוין נקה 7.") והקהל באולמות הקולנוע הצטרף ל'''זמריר'''לזמריר ומחא כפיים במקומות המתאימים. '''זמריר'''יםזמרירים אלו הצטיינו במנגינה קליטה, והיותו של הרדיו המדיום הפרסומי הביתי הבולט, עד תחילת [[שנות ה-70]] העניקה להם יכולת לחשיפה מקסימלית.