חיים רוזן – הבדלי גרסאות

חיים רוזן נולד ב[[וינה|ווינה]], עלה ל[[ארץ ישראל]] ב-[[1938]]. למד לימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית וקיבל [[דוקטורט]] בשנת [[1948]]. המורה ממנושהשפיע הושפעעליו יותר מכלמכול היה [[יוחנן לוי]]. בשנים [[1951]] - [[1952]] שהה ב[[צרפת]] לשם [[בתר-דוקטורט]]. הקים ביחד עם [[יעקב פולוצקי]] את החוג לבלשנות באוניברסיטה העברית. אחד ממחברי הערכים בנושא בלשנות ב[[האנציקלופדיה העברית|אנציקלופדיה העברית]].

ב-[[1981]] נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. זכה ב-[[1992]] זכה בפרס הומבולדט. כיהן כסגן נשיא החברה הלינגוויסטית האמריקנית.

תחומי מחקריו של רוזן היו הלשונות ההודו-אירופיות והבלשנות הכללית המשווה. בנוסף פרסם מספר מאמרים אודותוספרים על לשונות שמיות, ובעיקר אודותעל [[עברית ישראלית|העברית הישראלית]]. ספרו החשוב "העברית שלנו: דמותה באור שיטות הבלשנות" ראה אור ב-[[1955]] בהוצאת [[עם עובד]] ותיאר את תהליך גיבושה של העברית המודרנית כשפה שמית עתיקה בשילוב השפעות מערביות מודרניות. גולת הכותרת של פועלו הייתה התקנת מהדורה מדעית של כתבי [[הרודוטוס]] שיצאה לאור בהוצאת [[טובנר (הוצאה לאור)|טובנר]] בשנת [[1987]].

רוזן (ביחד עם [[חיים בלנק]]) היה מן הבלשנים הראשונים שראו ב[[עברית ישראלית|עברית החדשה]] שפה מגובשת הראויה למחקר;. עד זמנו שלטה הגישה שהעברית החדשה היא מעין אוסף לא מגובש של יסודות משכבות לשון קודמות ומשפות זרות, ושתופעות הלשון המתגלות בה הן שיבושים ושגיאות שאין למחקר עניין בהם. בספריו "העברית שלנו", ו"עברית טובה" ו-''A Textbook of Israeli Hebrew'' ("ספר לימוד לעברית ישראלית"; באנגלית) הראה רוזן כי העברית הישראלית מקיימת מערכת לשונית יציבה ושמאפייניהדיה שמאפייניה והתהליכים המתרחשים בה דומים לאלה הקיימים בכל שפה מדוברת. כשהציג רוזן לראשונה את עמדותיו בשנותב[[שנות החמישים של המאה העשרים]] נמתחה עליו ביקורת נוקבת והחל פולמוס נרחב ביןבקרב חוקרי העברית ומתקני הלשון;, אולם עםלקראת הזמןסוף התקבלההמאה ה-20 גישתו של רוזן כקונצזוסהייתה אצללזרם המרכזי בקרב חוקרי העבריתהלשון הישראליתהעברית.