פתיחת התפריט הראשי

חיים ברוך רוזן (Haiim B. Rosén; ד' באדר תרפ"ב, 4 במרץ 1922כ"ב בתשרי תש"ס, 2 באוקטובר 1999) היה פרופסור לבלשנות כללית ולבלשנות הודו-אירופית באוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל לבלשנות בשנת 1978[1] וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

חיים ברוך רוזן
אין תמונה חופשית
לידה 4 במרץ 1922
וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 באוקטובר 1999 (בגיל 77)
ענף מדעי בלשנות
ארצות מגורים אוסטריה,ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מרצה, בלשן, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה חתן פרס ישראל לבלשנות לשנת 1978
תרומות עיקריות
חקר השפות ההודו-אירופיות והבלשנות הכללית המשווה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

חיים רוזן נולד בווינה בירת אוסטריה ב-1922. עלה לארץ ישראל ב-1938, ערב מלחמת העולם השנייה. למד לימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית וקיבל תואר דוקטור בשנת 1948. המורה שהשפיע עליו יותר מכול היה יוחנן לוי. בשנים 19511952 שהה בצרפת לשם בתר-דוקטורט. הקים ביחד עם יעקב פולוצקי את החוג לבלשנות באוניברסיטה העברית. היה ממחברי הערכים בנושא בלשנות באנציקלופדיה העברית.

ב-1981 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. ב-1992 זכה בפרס הומבולדט. כיהן כסגן נשיא החברה הלינגוויסטית האמריקנית (LSA).

תחומי מחקריו של רוזן היו הלשונות ההודו-אירופיות והבלשנות הכללית המשווה. בנוסף פרסם מספר מאמרים וספרים על לשונות שמיות, ובעיקר על העברית הישראלית. ספרו החשוב "העברית שלנו: דמותה באור שיטות הבלשנות" ראה אור ב-1955 בהוצאת עם עובד ותיאר את תהליך גיבושה של העברית המודרנית כשפה שמית עתיקה בשילוב השפעות מערביות מודרניות. גולת הכותרת של פועלו הייתה התקנת מהדורה מדעית של כתבי הרודוטוס שיצאה לאור בהוצאת טובנר בשנת 1987.

רוזן (ביחד עם חיים בלנק) היה מן הבלשנים הראשונים שראו בעברית החדשה שפה מגובשת הראויה למחקר. עד זמנו שלטה הגישה שהעברית החדשה היא מעין אוסף לא מגובש של יסודות משכבות לשון קודמות ומשפות זרות, ושתופעות הלשון המתגלות בה הן שיבושים ושגיאות שאין למחקר עניין בהם. בספריו "העברית שלנו", "עברית טובה" ו-A Textbook of Israeli Hebrew ("ספר לימוד לעברית ישראלית"; באנגלית) הראה רוזן כי העברית הישראלית מקיימת מערכת לשונית יציבה דיה שמאפייניה והתהליכים המתרחשים בה דומים לאלה הקיימים בכל שפה מדוברת. כשהציג רוזן לראשונה את עמדותיו בשנות החמישים של המאה העשרים נמתחה עליו ביקורת נוקבת והחל פולמוס נרחב בקרב חוקרי העברית ומתקני הלשון, אולם לקראת סוף המאה ה-20 גישתו של רוזן הייתה לזרם המרכזי בקרב חוקרי הלשון העברית.

לכבודו יצאה אסופת מאמרים בשלושה כרכים בשם "מזרח ומערב".

אשתו חנה רוזן היא בלשנית העוסקת ביוונית ולטינית ובשפות קלטיות, פרופסור אמריטה באוניברסיטה העברית בירושלים.

פרסומיועריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • לזכרו של חיים ברוך רוזן: דברים שנאמרו במלאת שלושים למותו; סידרה: יהודית שטרנברג, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשס"א.
    • 'כתבי חיים ברוך רוזן: רשימה ביבליוגרפית לשנים 1980–2000': עמ' 36–48.
  • Pierre Swiggers, Haiim B. Rosén: Bio-bibliographical sketch; followed by the late Prof. Rosén’s text: The Jerusalem School of Linguistics and the Prague School, Leuven: Peeters (Biobibliographies et exposés), 2005.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה