ארנון סופר – הבדלי גרסאות

סופר טוען כי בשנים האחרונות מתחוללת התכנסות של הציבור היהודי־ציוני במרכז הארץ, ונטישת השוליים לבלעדיות ערבית־פלסטינית, והוא רואה בתופעה כמסכנת את המדינה כולה. לדבריו הסכנה הלאומית נובעת מכך שישנה ועוד תמשיך להיות תחרות על שטחים ועל בניית כלים לאומיים נפרדים בין האוכלוסייה היהודית לערבית. עם השנים היישוב היהודי במדינת ישראל הולך ומתרכז באחוז גבוה ב[[מישור החוף|מישור־החוף]] מ[[חדרה]] ועד [[אשקלון]], ואילו שאר אזורי הארץ מתרוקנים מיהודים. כל זאת בעוד שהאוכלוסייה הערבית מתרבה במהירות ומשתלטת עליהם. התהליך הנו עכשוי, וכבר מזה שנים ניתן לראות מיעוט יהודי מתמעט בשוליים, ולעומת זאת, השתלטות בדואית בדרום ובצפון־ה[[נגב]], ערבית בשדרת ההר ([[ירושלים]], [[יהודה ושומרון]]), ב[[הגליל|גליל]], ב[[עמק יזרעאל]] וכן הלאה. כך יהודי ישראל מממשים למעשה מהלך חמור יותר משהציעה תוכנית החלוקה של האומות המאוחדות ב־1947. הוא צופה כי התהליך לעיל יהפוך לבלתי־הפיך בעוד 15-20 שנים. "טבעת החנק" הערבית תתעבה ותתחבר לאוכלוסייה הפלסטינית ביהודה והשומרון וכן אל זו שמעבר ל[[נהר הירדן]].

 

 

ב[[תל אביב|תל־אביב]] ישנה עוצמה כלכלית, פוליטית, צבאית, חברתית, תרבותית, לאומית ותקשורתית אדירה ביחס לשוליים, וכל אלה גורמים לתושביה וכן לקברניטי המדינה לחטוא ב[[אסקפיזם]] ולהחמיר את מגמת ההתכנסות בתכנון, בניהול ובבנייה נואלים. בתקשורת העניינים הגאו־דמוגרפיים בכלל אינם נסקרים, ואילו [[הסכסוך הישראלי-ערבי]] בפרט מוצג על ידי התקשורת התל־אביבית בצורה מעוותת ורחוקה מהמציאות. כל זאת מתוך [[שאננות]] ו[[אדישות]] הנובעות מ[[בורות]].