דה-פרוטונציה – הבדלי גרסאות

נוספו 4 בתים ,  לפני 11 שנים
מ
שוחזר מעריכות של Matanyabot (שיחה) לעריכה האחרונה של ArthurBot
מ (בוט: מסיר קישורים של הדף לעצמו)
מ (שוחזר מעריכות של Matanyabot (שיחה) לעריכה האחרונה של ArthurBot)
ב[[כימיה]], [[דה-פרוטונציה]] היא [[תגובה כימית|תגובה]] בה מופרד [[הידרון]] ([[יון]] [[מימן]] חיובי <sup>+</sup>H) מ[[מולקולה]], ליצירת ה[[בסיס מצומד|בסיס המצומד]] שלה. [[חומצה#ההגדרה של ברונסטד ולאורי|בסיס ברונסטד-לאורי]] מוגדר כחומר כימי הגורם לדה-פרוטונציה של חומר אחר. היכולת היחסית של מולקולה למסור הידרון נמדדת על ידי ערך ה-[[pKa|pK<sub>a</sub>]] שלה. [[חומצה|לחומצות]] ערך pK<sub>a</sub> נמוך, והן מוסרות הידרון (בדרך כלל [[פרוטון]]) בקלות. ערך ה-pK<sub>a</sub> מושפע מגורמים רבים, אך המשמעותי ביותר הוא יכולת המולקולה לייצב את [[מטען חשמלי|המטען]] השלילי שנוצר לאחד מסירת ההידרון על ידי [[רזוננס כימי]].
 
ה[[בסיס (כימיה)|בסיס]] המשמש לביצוע דה-פרוטונציה של מולקולה תלוי ב-pK<sub>a</sub> שלה. במקרים בהם ההידרון לא חומצי במיוחד, כלומר המולקולה לא מוסרת אותו בקלות, יש צורך בבסיס חזק יותר מה[[הידרוקסיד]] הנפוץ, לדוגמה - [[הידריד]]. חוזקו של ההידריד בתגובות דה-פרוטונציה נובע מיצירת [[גז]] מימן בתגובה, גז שיוצא מהתמיסה, ובכך דוחף את [[שיווי משקל כימי|שיווי המשקל]] לכיוון התוצרים, על פי [[עקרון לה-שטלייה]]. בין ההידרידים נפוצים למטרה זו נמנים [[נתרן הידריד]] ו[[אשלגן הידריד]].