אברהם וולפנזון
רבי אברהם וואלפאנזאן (וולפנזון) (נולד ה'תקס"ד - תרט"ו) היה דיין של עדת הפרושים בצפת. ממקימי היישוב היהודי-אשכנזי בארץ ישראל.
נולד בעיירה שקלוב שבבלארוס, לפי גרסה אחת בשנת תקמ"ג (1783), ולפי המחקר המודרני - 1799 (לפי נתוני מפקד מונטיפיורי משנת 1849) או בשנת 1804 (לפי נתוני מפקד מונטיפיורי משנת 1839). בן לזאב, ממשפחתו של רבי שמריהו לוריא שהיה מעשירי רוסיה.
הלך לעולמו בשנת תרט"ו - 1854. נטמן בשיפולי הר הזיתים בקרבת יד אבשלום בבית העלמין הישן המשותף לעדה האשכנזית והספרדית.
משפחתו עריכה
מנישואיו הראשונים עם בתיה ברינא נולדו לו שלושה בנים ובת. שני בניו נהרגו עקב הרעש בצפת והוא נשאר עם בנו זאב ובתו פייגה טויבה.
זאב, שגם הוא היה לשד"ר וגדול בתורה, גר כל ימי חייו במאה שערים עם אשתו רבקה. לימים ביתם נישאה לנינו של הגר"א, אלעזר לנדא.
בנם אליהו נולד ב-1873 בירושלים. נכדו הוא משה (מוסה) אשד ממגלי דרך בורמה לירושלים ב-1948. פייגה טובה נישאה לרבי שניאור זלמן שניאורסון[1] נכדו של רבי משה שניאורי ונינו של בעל התניא.
מנישואיו השניים עם גברת שיינדל נולדו לו בת ובן: אסתר-מלכה ויהושע. בתו נישאה לרב יעקב גולדמן ובנו נישא לסימה גיטל.
עלייתו לארץ ישראל עריכה
לפי מסורת משפחתית מאוחרת, מיד אחרי נישואיו לבתיה בריינא הקים את תנועת "חזון ציון" שבראשה עמד רבי הלל ריבלין משקלוב והייתה הרוח החיה של הגר"א. כל תלמידי התנועה היו ממדינת ריסין ממוהילב והמחוזות הסמוכין:
הרב הלל ריבלין, רב מנדיל, רב ישראל משקלוב (שהיה בן דודו), רבי סעדיה, רב זלמן דקטור לוריא.
קודם לעלייתו, עלתה שיירה גדולה שמנתה שבעים איש, ביניהם ר' אברהם אשתו ועוד שתי משפחות. זאת נעשתה במטרה להכין את א"י להתיישבות. בשנת 1808 יצא מהעיר שקלוב בה שירת ברבנות, למסע במשך 13 חודשים. לפי מפקדי מונטיפיורי, עלה ארצה רק בסביבות שנת 1834.
ירושלים, שהייתה עיר מלאה במחלות, לא יכולה הייתה לקלוט את העולים ולכן הם השתקעו בצפת יחד עם כל 70 המשפחות שעלו אחריהם. צפת הפכה ליישוב יהודי גדול אליה נהרו רוב השיירות של הפרושים. בעיר נוסדו לא רק בתי דין ובתי כנסת אלא גם ישיבה גדולה שבראשה עמד ר' ישראל (אשכנזי) משקלוב בעל פאת השולחן. רק לאחר הרעש בצפת, בשנת 1837 כשהחלו היהודים לנהור אל עבר ירושלים, יבשו את הביצות.
השכנת שלום עריכה
כשלושים שנה לפני עליית הפרושים ארצה, עלתה קבוצה קטנה של חסידים שהתיישבה בצפת. הפרושים רצו להשתלט על דעת הציבור בארץ לבל ילכו אחרי החסידות הגיעו בהמוניהם, אלא במקום שהמחלוקת בין המתנגדים לחסידים תגדל - היא הפכה לשלום וחברות קרובה. ר' אברהם היה הגורם מרכזי לאחדות זו, כיוון שהשיא את בתו, טיבא פייגא, לנכדו של בעל התניא, ר' שניאור זלמן שניאורסון בירושלים[2].
ספריו עריכה
- ר' אברהם וולפנזון, מחזה אברהם - תגלחות בחול המועד, תל אביב: בהוצאת יעקב אלעזר לנדא, תש"ז., באתר היברובוקס
לקריאה נוספת עריכה
- אריה מורגנשטרן, "מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי משפחות ריינס וולפינזון, רלב"ג רובלר ושפירה" בתוך גאולה בדרך הטבע: תלמיד הגר"א בארץ ישראל תק"ס–ת"ר 1800–1840 – מחקרים ומקורות, מהדורה שנייה ומורחבת, הוצאת מאור, ירושלים, תשנ"ז.
קישורים חיצוניים עריכה
- אלי אשד, התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון, בבלוג "היקום של אלי אשד"
- אלי אשד, אברהם הדיין נכנס לירושלים, בבלוג "היקום של אלי אשד"
- אלי אשד, חייו הכפולים של זאב וולפנזון, בבלוג "היקום של אלי אשד"
- אלי אשד, הכבוד האבוד של אברהם "הדיין " וולפנזון, בבלוג "היקום של אלי אשד"
- דוד תדהר (עורך), "הרב אברהם וואלפינזאהן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 304
הערות שוליים עריכה
- ^ ע"פ ישראל קלויזנר, שניאור זלמן היה מחבר ומוציא לאור של כתבי יד רבים של הספרות הרבנית והקבלה, הייתה לו הבנה רבה בדיוקי נוסחאות וגרסאות ורכש את ספרייתו התורנית העשירה של הרב החיד"א.
- ^ יוסקה רום, אל מול פני המדרגות, עמ' 16