פתיחת התפריט הראשי

אשכנזים (ישראל)

יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: פרקים שונים בערך נעדרים מידה מספקת של סימוכין ומנוסחים בצורה לא נייטרלית דיה, או סטריאוטיפית, או שהם מתייחסים למתאמים סטטיסטיים כמדויקים - יתר על המידה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אשכנזים הוא הכינוי הרווח לקבוצה סוציו-אתנית בשיח ובחברה הישראליים. האשכנזים בישראל מזוהים עם ההגמוניה הפוליטית, הכלכלית והתרבותית ועם המעמד הבינוני-גבוה והגבוה, ועם מאפיינים סטריאוטיפיים כמו חזות בהירת-עור, השכלה, מערביות ואמידות. המונח שימש את השכבות הנמוכות, בעיקר מזרחים, כדי לציין את הקבוצה ההגמונית, ונעשה רווח לאחר התפרקות אידאולוגיית כור ההיתוך בשנות ה-70, שהפכה את הקבוצה מתו-תקן לישראליות, שיש לעצב את הכלל לאורו, לעוד מגזר. על אף ששמה נובע מיהדות אשכנז, שמוצא מרבית חבריה אכן ממנה, מאפייניה של הקבוצה נעוצים בסוציולוגיה ובתרבות של ישראל, ואין מתאם בהכרח בין "אשכנזיות" במובנה הישראלי למוצא מן הקהילות האשכנזיות ההיסטוריות.

גבולות הקבוצהעריכה

השם "אשכנזים" אמנם מקורו במובן המקורי של המושג, הנעוץ בהלכה ובמנהג, ליהודי מרכז ומזרח אירופה. לפי הערכות ישנם כ-2.8 מיליון ישראלים שמוצאם, המלא או החלקי, בקהילות אשכנזיות, לרוב ביהדות מזרח אירופה, ממדינות כמו פולין, אוקראינה, רומניה והונגריה.[1] הניגוד עם אוכלוסיות אחרות בישראל טשטש את ההבדלים בין יוצאי אירופה השונים, והם החלו להיחשב לקטגוריה חברתית אחת.[2]

בעברית ישראלית ובשיח הנפוץ, המונחים "אשכנזים" ו"אשכנזיות" אינם מתייחסים דווקא לצאצאי יהדות אשכנז ההיסטורית, אלא מתקשרים לגינונים ונורמות חברתיות ולנראוּת מסוימת. "להתאשכנז" או "להשתכנז" משמעם אימוץ של התנהגויות והעדפות תרבותיות המזוהות עם המעמד הבינוני המשכיל, בייחוד בידי מזרחים יוצאי השכבות הנמוכות השואפים לניידות חברתית.[3] כך לדוגמה, יוצאי קהילות יהדות הולנד או יהדות איטליה, שהם ספרדים במקורם מבחינה אתנו-הלכתית, נחשבים ל"אשכנזים" לעיתים קרובות בשל חזותם[דרוש מקור], מעמדם הכלכלי והנורמות החברתיות שלהם; לעומת זאת, בני העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 אינם נחשבים על פי רוב ל"אשכנזים" בשיח הישראלי הנפוץ.[4] כמו כן, "אשכנזיות" במובנה הישראלי כרוכה דווקא באימוץ נורמות ותרבות מערבית, כמסמני סטטוס, כהמשך לשלילת הגלות ולהתמערבות שהוחזקו כאידיאלים בידי התנועה הציונית, שדחתה את הדת והמסורת האשכנזיות.[5]

כלכלה ופוליטיקהעריכה

רוב האליטה הפוליטית, החברתית, התרבותית והתקשורתית בישראל עודנה ממוצא אשכנזי, ובעבר ההגמוניה של בני מוצא זה הייתה כמעט מוחלטת.[6] בין השאר הם הגיעו לעמדות מפתח אלו עקב תפקידם המרכזי בהקמתה של מדינת ישראל ובאיוש הראשוני של מוסדותיה המכוננים, מתוקף היותם כוח עלייה משמעותי עוד בטרם הקמתה. עד מלחמת העולם השנייה, תנועת העלייה לארץ הייתה תופעה אירופית בבסיסה כך שמרבית העולים במסגרת העליות שלפני קום המדינה היו מארצות אירופה. עובדה זו גרמה לכך שהמערכות המדינתיות שהוקמו היו מבוססות על יהודים ממוצא אשכנזי, ואלו היוו כ-77% מהאוכלוסייה היהודית.[7][8] הם היו המייסדים של היישוב החדש[9] ועמוד השדרה של החברה על רוב נדבכיה. באותה העת המזרחים היוו קהילה ענייה וחלשה יחסית אשר בראשה עמדה אליטה ספרדית זעירה. במהלך העשור הראשון למדינה הגיעה עלייה המונית, שמנתה אשכנזים ומזרחים בשיעור שווה כמעט. המדינה התמודדה עם בעיות דחופות בשנותיה הראשונות, וכל העולים סבלו מתנאי קליטה קשים. אולם גורמים כגון ניעות חברתית וקשרים עם הוותיקים, ידיעת עברית, השכלה טובה יחסית, וכמובן גם אפליה (חברתית ומוסדית), איפשרו לחלק רב מהאשכנזים להתקדם ממעמד העובדים למעמד הבינוני ומעלה.[10]

ההדגשה שהזהויות העדתיות הן עובדה קיימת תורגמה, לאחר התפרקות אידאולוגית כור ההיתוך בשנות ה-70 לתפיסה אגרסיבית שפילגה קהלים מזרחים ואשכנזים, כמייצגי תרבויות המזרח והמערב, העומדות האחת מול השנייה, כביכול, כאשר האחרונים עברו ממעין תו-תקן לישראליות, לעוד מגזר. בעקבות טענות הדרה וגזענות מצד הממסד, שנתפס כאשכנזי, תפיסה זו הולידה במגזרי האוכלוסייה המזרחית לוחמנות שכוונה כנגד ההגמוניה של מה שכונה בשם "המרכז האשכנזי" או "קבוצות המרכז".[11] בעוד שקודם לכן לא ראו עצמם ה"אשכנזים" ככאלו בדרך כלל, אלא תפשו את הוויתם כקבוצה נורמטיבית ושקופה, עלייתן של השכבות הנמוכות, ובעיקר המזרחים, הפכה את המונח לרווח בשיח היום-יומי וחיזקה את המודעות אליו.[12]

נישואים בין-עדתייםעריכה

  ערך מורחב – נישואים בין-עדתיים בישראל

שיעורי הנישואים בין מזרחים ואשכנזים בישראל היה נמוך עד סוף שנות ה-50 המאוחרות והביא להומוגניות יחסית של שתי הקבוצות הללו. באופן משמעותי, רוב הנישואין שאחרי העלייה ההמונית בשנות החמישים בחברה היהודית בישראל, היו בתוך שתי הקבוצות החברתיות המובנות, האשכנזים והמזרחים. אך שיעור הנישואין בין הקבוצות עלה לאורך השנים כפי שהראה מפקד האוכלוסין. בשנים 19571961, שיעור הנישואין הבין-עדתיים עמד על כ-14% ואילו בתחילת שנות התשעים שיעור זה עלה לכ-28%. מחקר מ-2003 הצביע על כך ששיעור הנישואין הבין-עדתיים עולה ככל שחולף הזמן.צאצאי נישואים כאלו, גם בהתאם לדרישות החברה המקיפה אותם, נוטים לבחור להשתייך במוצהר לאחת משתי הקבוצות. מחקרים שונים הצביעו על כך שהמבוגרים יותר מזדהים בדרך כלל כאשכנזים, בעוד שהצעירים מעדיפים יותר את התווית מזרחים, שיוקרתה בישראל עלתה בעשורים האחרונים.[13]

ביקורת על השימוש במונח אשכנזיםעריכה

השימוש במונח "אשכנזים" ספג ביקורת בחוגים אקדמיים וחברתיים, על שהוא מבצע הכללה שאינה בהכרח נכונה ממבט אנתרופולוגי, סוציולוגי, ואף פנים-דתי, לקבוצות שונות (שיש הנוטים להבנות אותן כ"אשכנזיות") שלא תמיד החפיפה התרבותית או החברתית ביניהן משמעותית עד כדי הצדקת הכללתן למקשה אחת, או שהכללה זו נתפסת כרלוונטית בשל הטיות שונות כגון כמיהה לא מבוקרת לרדוקציוניזם מחקרי, אשר בתורו מעצב את החברה על ידי סקירה עיתונאית של מחקרים מתאמיים (שלעיתים בעצמה מוטה), בצורה של כותרות ענק, תעמולה עיתונאית, והטעיות, אשר דה פקטו הולכות ומצטברות זו על גבי זו כתפיסות מציאות כוזבות, של צרכני המידע.[דרוש מקור]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Ashkenazi Jews, האוניברסיטה העברית בירושלים.
  2. ^ "אני אשכנזי, ההורים שלי לא רואים את עצמם ככאלה" (בקש"ח); עמ' 158–164 וכו'
  3. ^ "השתכנזות: על פרפורמנס אתני וכשלונו", בקש"ח
  4. ^ ששון לוי, "אבל אני לא רוצה לעצמי זהות אתנית" (בקש"ח), עמ' 101-102.
  5. ^ "אני אשכנזי, ההורים שלי" (בקש"ח) עמ' 155.
  6. ^ סמי סמוחה, יחסי עדות בישראל, האנציקלופדיה העברית (כרך מילואים:מדינת ישראל). עמודות 436-456.
  7. ^ סטיב ישראל, דמוגרפיה יהודית בת-זמננו: הציונות והקמתה של מדינת ישראל, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
  8. ^   דוצ'י ליכטנשטיין, מן השיח ההיסטוריוגרפי הישראלי אל רציונלים חלופיים בחינוך המוזיקלי (למאמר עצמו), ינואר 1998, מפתח - כתב עת למורי המוזיקה, באתר משרד החינוך
  9. ^ מוסטפא כבהא, רונן יצחק, "המזרח החדש". האוניברסיטה הפתוחה: 2012, עמ' 376.
  10. ^ סמי סמוחה, "שסעים מעמדיים, עדתיים ולאומיים ודמוקרטיה בישראל". בתוך: אורי רם (עורך), החברה הישראלית: היבטים ביקורתיים, תל אביב: ברירות, 1993, עמ' 172–202.
  11. ^ ש.נ. אייזנשטדט, עדות בישראל ומיקומן החברתי. ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993, עמ' 17-16.
  12. ^ הארווי אי. גולדברג, Sephardic/Mizrahi/Arab-Jews: Reflectionson Critical Sociology and the Study of Middle Eastern Jewries within the Context of Israeli Society. עמ' 7. ראו גם: ששון לוי, "אני אשכנזי, ההורים שלי לא רואים את עצמם ככאלה" (בקש"ח), עמ' 151.
  13. ^ ראו למשל: פרופ' ברוך שמעוני, ביקורת על ספרה של טליה שגב, מגמות נ"א, 2016.