איש האפר

איש האפר
ريح السد
	כרזת הסרט
בימוי	נורי בוזיד
תסריט	נורי בוזיד
עריכה	מיקה בן מילד
שחקנים ראשיים	מוסטפא עדוואני; מוחמד זריף; יעקוב בכרי; חדיג'ה אבוב; שרה עבדאלהדי; חביב בהאדי; ח'אלד הודה; מחמוד חסן; מונה נורדין; ח'אלד קסורי; סרה עבדלחדי; לאמין נדי
מוזיקה	סלאח אל-מהדי
צילום	יוסף בן יוסף
מדינה	תוניסיה
חברה מפיצה	נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	מאי 1986 (פסטיבל הקולנוע בקאן)
משך הקרנה	109 דקות
שפת הסרט	ערבית
סוגה	סרט דרמה ; סרט להט"בי
פרסים	ראו כאן
	דף הסרט ב־IMDb

איש האפר (בערבית: ريح السد) הוא סרט דרמה להט"בי תוניסאי משנת 1986, שביים וכתב נורי בוזיד. הסרט מספר על חכמי ופאראפת, שני נערים צעירים שנאנסו בילדותם על ידי הנגר אמיר - דבר שהשאיר אותם עם טראומה.

הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל הקולנוע בקאן שהתרחש במאי 1986^[1]. בשנת הבכורה שלו, הסרט קיבל את פרס תנית הזהב על הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים קרתגו. שפת הסרט היא ערבית, ואורכו כ-109 דקות.

תקציר העלילה עריכה

חכמי ופאראפת הם שני צעירים שעובדים בעיר ספקס שבתוניסיה. חכמי, שנכפה על ידי המשפחה עומד להתחתן, בעוד שפאראפת מתחיל לחשוב על המעבר מהעיר. שניהם חולקים סוד: כשהם היו נערים, הם נאנסו על ידי הנגר אמיר אשר ביצע את החניכות שלהם. חכמי, בניסיון להימלט מהנישואים העתידיים, מוצא מקלט בעבר ובאירועים המרכיבים אותו. ערב אחד, הם הולכים לבית של אמיר, שם פאראפת דוקר את אמיר בסכין, ועוזב את העיר, ואילו חכמי משלים עם גורלו, וחוזר הביתה להתחתן.

שחקנים ודמויות עריכה

מוסטפא עדוואני - אמיר
מוחמד זריף
יעקוב בכרי - לוי
חדיג'ה אבוב
שרה עבדאלהדי
חביב בהאדי
ח'אלד הודה
מחמוד חסן
מונה נורדין - נפיסה
ח'אלד קסורי
סרה עבדלחדי
לאמין נדי

הפקה עריכה

לדברי נורי בוזיד, במאי וכותב הסרט, הסרט מציג את הזיכרון והעבר האלים בילדים בתוניסיה באמצעות סכסוך הדמויות בסרט. דמותו של אביו של חכמי יצאה בסרט שלילית, אבל על פי הבמאי, היה ניסיון באמצעות הדמות לבסס מחדש את המבנה ההיררכי הנתון בסכנה^[2].

ביקורות עריכה

המבקרים והקהל חלקו על הדמות לוי, המוזיקאי היהודי בסרט, ששיחק יעקוב בכרי. במאי הסרט ציין שהוא היה מודע לחלוטין שיהיו חלוקי דעות על הדמות לוי. במאי הסרט, בשל שיוכו הפוליטי למפלגת "GEAS" (מפלגה אשר תמכה בצורך להקים שתי מדינות עצמאיות) היה בכלא במשך חמש שנים, יחד עם ידיד יהודי. הדיאלוג בין תרבויות הוא יסוד, על פי הבמאי, ודמותו של לוי היא חלק בלתי נפרד מהמורשת ההיסטורית התוניסאית, וגם זיכרון אישי של הבמאי.