הוועד המרכזי של היהודים המשוחררים

הוועד המרכזי של היהודים המשוחררים (ZK) היה ארגון שייצג עקורים יהודים באזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה, בשנים 1945–1950.הועד ראה עצמו גוף ציוני החייב לדאוג לרווחתם ושיקומם של ניצולי השואה הנמצאים בשטח הכיבוש האמריקאי . ובנוסף הוועד סייע ליהודים לצאת מגרמניה לארץ ישראל וליעדים אחרים.

הוועד החל לפעול ב-1 ביולי 1945 באמצעות מאמציו של ד"ר זלמן גרינברג, לשעבר מנהל בית החולים בגטו קובנה, הרב אברהם קלוזנר, רב בצבא ארצות הברית, ואחרים. ב-7 בספטמבר 1946 הוכרה הוועדה כמייצג המשפטי והדמוקרטי של היהודים המשוחררים באזור האמריקאי על ידי הממשל הצבאי האמריקני בגרמניה (אנ').^[1]

היושב ראש הראשון היה זלמן גרינברג. בשנת 1946, לאחר עלייתו של גרינברג לארץ ישראל, החליף אותו דוד טרגר ואחר כך אברהם טרגר.^[2] אברהם טרגר כיהן כיושב ראש הוועדה בין השנים 1946–1948, ואז עלה עם אשתו אידה לחיפה.

היסטוריה עריכה

באזור הכיבוש האמריקני בגרמניה התארגנה במהירות הקהילה היהודית במחנות עקורים רבים למטרות ייצוג היהודים המשוחררים. באזור זה, קם ועד מרכזי שראה עצמו נציג דמוקרטי נבחר של ניצולי השואה. תפקידי הוועד בקרב ניצולי השואה היו רבים ומגוונים.

התפקידים כללו פעילות ארצית :ייצוג שארית הפליטה מול גופים שונים כגון: הצבא האמריקאי ,,אונרר"א ,ג'וינט, הרשויות הגרמניות המקומיות.

הוועד המרכזי היה מעורב בפעילות מקומית במחנות העקורים :

חיפוש קרובים: - הוועד הקים מערכת לאיתור קרובים, ועזר להשלים את חמשת כרכי התיעוד של הרב קלאוזנר שפירטו את שמות הניצולים ואת פרטיהם האישיים.
שירותים רפואיים: -הועד המרכזי בסיוע רופאים יהודים יצר מערכת בריאות נפרדת ליהודים, הדבר שיפר את שירותי הבריאות שניתנו ליהודים.^[3]
חינוך ותרבות:,- בכל המחנות הגדולים הוקמו בתי ספר ארגנו קורסים להכשרה מקצועית, תעסוקה מועילה , נוסדו תזמורות וקבוצות תיאטרון.
כינון ועדות היסטוריות:- ועדות אילו התמנו כדי לאסוף עדויות אישיות, מסמכים, צילומים, יומנים וכו' שיעמדו לרשות ההיסטוריונים בעתיד כדי שיוכלו להעמיד את פושעי המלחמה לדין.

בנוסף הוועד דן בסוגיה מה לעשות עם ילדי שארית הפליטה הנמצאים במחנות העקורים האם להעבירם לאנגליה, צרפת או לארץ ישראל. וכיצד להתמודד עם זרם הפליטים היהודים שהגיע לאזור האמריקאי.^[4]

בכל אחד ממחנות העקורים הוקמו ועדות עבודה, שטיפלו בבעיות כלכלה, חינוך הגירה, עליה, בריאות ודת. ב-1 ביולי 1945 התכנסו הוועדות לישיבת יסוד של ועד מחנות העקורים היהודים בפלדאפינג. בדיון השתתפו גם נציגי הבריגדה היהודית והממשל הצבאי של בעלות הברית. לאחר מכן קמה מועצה זמנית וועד מבצע בראשות זלמן גרינברג. הוועד המרכזי הכריז על פירוקו ב-17 בדצמבר 1950 במטה שלו, המוזיאון הגרמני במינכן. מהקבוצה המקורית שהקימה את הוועדה נותר רק הרב שמואל סניג (אנ'). כל האחרים כבר היגרו, רובם לישראל. הרב סניג נותר להשלים את המהדורה המלאה הראשונה של התלמוד שפורסמה באירופה לאחר השואה, שכונה "תלמוד הניצולים".

ראו גם עריכה

תנועת הבריחה

לקריאה נוספת עריכה

מדף האינטרנט של CCLJ:^[1]
- באואר, יהודה. "ארגון ניצולי השואה", מחקרי יד ושם, כרך א'. 8 (1970)
- היימן, אברהם ס. הבלתי מנוצח, ירושלים, 1993
- מנקוביץ, זאב. "גיבושה של שארית הפליטה", מחקרי יד ושם, כרך א'. 20 (1990)
- שוורץ, ליאו. הגואלים (The Redeemers), ניו יורק, 1953

קישורים חיצוניים עריכה

על הקמת הוועד המרכזי של היהודים המשוחררים מיד לאחר השואה, באתר יד ושם
על פעילות הוועד, באתר יד ושם

הערות שוליים עריכה

^ ¹ ² "The Central Committee of the Liberated Jews (1945-1950)"
^ https://www.jta.org/1947/10/24/archive/exodus-jews-preparing-to-move-to-new-quarters-await-report-of-inspection-committee
^ עדה שיין, בין שיקום בריאותי למאבק פוליטי -שארית הפליטה במחנות העקורים בגרמניה, 1946, ילקוט מורשת, עמ' 100-101
^ זאב מנקביץ, בין זכרון לתקווה ,ניצולי השואה בגרמניה הכבושה, ירושלים: יד ושם, תשס"ז, עמ' 122-123

[ZK-1] ¹ ² "The Central Committee of the Liberated Jews (1945-1950)"

[2] ttps://www.jta.org/1947/10/24/archive/exodus-jews-preparing-to-move-to-new-quarters-await-report-of-inspection-committee

[:0-3] עדה שיין, בין שיקום בריאותי למאבק פוליטי -שארית הפליטה במחנות העקורים בגרמניה, 1946, ילקוט מורשת, עמ' 100-101

[4] זאב מנקביץ, בין זכרון לתקווה ,ניצולי השואה בגרמניה הכבושה, ירושלים: יד ושם, תשס"ז, עמ' 122-123

[1]

[2]

[3]

[4]