מחנה העקורים פלדאפינג

מחנה העקורים פלדאפינג (באנגלית: Feldafing) בבוואריה היה מחנה העקורים הראשון לאסירים יהודים משוחררים ניצולי השואה ממחנות הריכוז. לימים שהו בו פליטים יהודים מאזורי מזרח אירופה שבשליטת ברית המועצות. המחנה היה ממוקם באזור הוהנברג (Höhenberg) בפלדאפינג ומחוצה לו.

הקמת המחנה

המחנה נפתח על ידי צבא ארצות הברית ב-1 במאי 1945 כאמצעי חירום לשיכון יהודי הונגריה ולאסירים יהודים מיוון שהיו בקרונות בקר ברכבת, ששוחררה ליד תחנת הרכבת טוצינג (Tutzing), ליד רכבת חולים גרמנית. הרכבת הגיעה ממחנה הריכוז מולדורף-מטנהיים (Muhldorf-Mettenheim) והובילה אסירים יהודים שנאספו ממחנות הריכוז מיטרגארס (Mittergars), מולדורף ואלד לאגר אמפפינג (Muldorf Wald Lager Ampfing) ומולדורף-מטנהיים. אסירים אלה נועדו להיטבח בהרי טירול על ידי אנשי אס אס שהמתינו למשלוח זה. מלחמת העולם השנייה הייתה קרובה לסיומה, ומפקד יחידת הוורמאכט, שידע מה עתיד להיות גורלם של האסירים, המשיך לעכב את הרכבת עד לשחרורה על ידי יחידות החלוץ של צבא ארצות הברית. הנאצים המשיכו לשמור על הרכבת עד שהאמריקנים לקחו אותם בשבי, אף כי הגרועים שבשומרים ברחו. חלק מהאסירים הועברו מייד לרכבת בית החולים הגרמנית הסמוכה. רכבת האסירים הועברה למסילה ליד בית הספר לנוער היטלר בפלדאפינג (העיירה שליד טוצינג), שם יצאו האסירים מהרכבת. מפקד הרכבת הגרמני ושתי שומרות, שככל הידוע עזרו להישרדותם של האסירים, שוחררו ממעצר, והתאפשר להם לגור יחד עם האסירים המשוחררים. האחראי על המחנה היה סגן ראשון אירווינג ג'יי סמית' (Irving J. Smith), חייל יהודי ופרקליט בעיסוקו האזרחי, ששירת ביחידת הנושאים האזרחיים של הצבא (Civil Affairs Command).

מחנה העקורים פלדאפינג הוקם בשטח של בית הספר בעיירה פלדאפינג (Reichsschule Feldafing), בית ספר שהיה מורכב משבעה בניינים גדולים בני שתי קומות, לפחות תריסר מבנים זמניים ושש או שבע וילות גדולות הקשורות אל קומפלקס זה. היה זה בית ספר לנוער אליטה של ההיטלריוגנד, בית ספר ששכן באזור וילה בהוהנברג ומעבר לו, וממנו נשקף אגם. הווילות נרכשו או הוחרמו על ידי השלטונות הנאציים, לעיתים קרובות מבעלים יהודיים. חלק מהצריפים שימשו כמחנה ריכוז לשבויי מלחמה רוסים, שהוחזרו לארצם לאחר מספר חודשים. האסירים המשוחררים האחרים היו יהודים, רובם מהונגריה.

מבני המחנה

מבני המחנות הגדולים הוקמו כמתחם בית חולים שהיה מוכן לקליטת פצועים גרמנים. צלב אדום גדול נצבע על כל אחד מגגותיהם. אחד הצריפים הועמד לשימוש בית החולים, ויועד לקליטת חולים ופצועים גרמנים רבים. מבנים אחרים יועדו גם הם לשימוש כמתקני טיפול במקרים של פציעות חמורות פחות. חלק מהפצועים הגיעו מהטבח בפוינג (טבח בעיירה פוינג שבבווריה באפריל 1945, בו רצחו אנשי חיל האוויר הגרמני בירי כחמישים אסירים יהודים שניסו לצאת מרכבת מוות שנעצרה) וחלקם היו טייסים של בעלות הברית שנפלו בשבי.

פעילות ניצולי השואה במחנה

במחנה העקורים פלדאפינג התקיימו חיי חברה, מפעלי חינוך, תרבות ודת. במחנה פעל בית ספר יסודי חילוני. הקהילה הקהילתית הדתית במחנה הקימה כמה בתי ספר, בהם תלמוד תורה, ישיבה ובתי סמינר כולל בית מדרש ליוצאי ליטא ובית מדרש ליוצאי הונגריה. בפלדאפינג הייתה מועצה רבנית שהייתה לה השפעה רבה במחנה. בספריית המחנה היה גם אוסף ספרים דתי. תוכני הוראה חילוניים היו זמינים למבוגרים בבית ספר ערב, בבית ספר להכשרה מקצועית של אורט ובבית ספר לאחיות.

רבים מהילדים שגרו בפלדאפינג שוכנו בגן ילדים ובו 450 ילדים ומתבגרים. חלקם התארגנו בקיבוצים שביקשו לעלות לארץ ישראל. בהם היו הקיבוצים החילוניים "שיירת צבי" ו"זרובבל", והקיבוצים הדתיים "חפץ חיים" ו"אוהל שרה". בפלדאפינג פורסמו מספר עיתונים, ביניהם "די פרייע וורט" (המילה החופשית) ו"די יידישע וורט" (המילה היהודית), וכן מגזינים כגון "עיתון פלדאפינגר". להקות התיאטרון "הפרטיזנים" ו"הבימה" הציגו בפני אוכלוסיית המחנה. תושבי המחנה ארגנו גם תזמורת. להקת התיאטרון "עמך" פעלה בחסות ועד העובדים היהודים במחנה.

סיוע חיצוני ופעילות לייצוג שארית הפליטה

בספטמבר 1945 בדק הגנרל דווייט אייזנהאואר באופן אישי את תנאי החיים בפלדאפינג. בית החולים שהוקם במחנה, כמו גם דיור נוסף, היו תוצאה ישירה של דו"ח הריסון וביקור אייזנהאואר במחנה. בצילומי ביקורו של אייזנהאואר נראים המוני ניצולים מקיפים את אייזנהאואר, כפי שעשו כאשר מנהיגים ציוניים כמו דוד בן-גוריון ביקרו במחנה. ביקורו הראשוני של בן-גוריון במחנה באוקטובר 1945 היווה אות לאמון באוכלוסיית פלדאפינג ובוועד המרכזי שלה. פלדאפינג היה מחנה העקורים הראשון באזור ארצות הברית שכל אוכלוסייתו הייתה יהודית. כמו כן, הבחירות הראשונות לוועד מחנה עקורים יהודי התקיימו בפלדאפינג.

ועד המחנה של פלדאפינג היה מחולק למספר משרדים, בהם צוות דיור, אספקה, כלכלה, תברואה, תרבות ונושאים משפטיים. בשנת 1946 פתח בית המשפט במחנה פרויקט חקיקה עבור המחנה והוביל תנועה לחקיקה עבור כלל מחנות שארית הפליטה באזור הכיבוש של ארצות הברית בגרמניה. בית המשפט החליט מספר החלטות בנוגע למספר קאפואים לשעבר שגרו במחנה, סייע בחקירת פוגרום קיילצה בשנת 1946 ופרסם מידע על הרוצחים הנאצים של יהודי ליטא שעל פי המשוער היו בסביבה.

בשנת 1946 התגוררו בפלדאפינג כ-4,000 יהודים ובפסח 1951 נותרו 1,585 עקורים יהודים במחנה. המחנה עבר לממשל גרמני ב-1 בדצמבר 1951 ונסגר במרץ 1953.

הערות

מאמר זה משלב טקסט מדף האינטרנט של מוזיאון השואה בארצות הברית ושוחרר תחת רישיון ה-GFDL. עיינו בפרטי כרטיס OTRS בוויקיפדיה מספר 2007071910012533.

לקריאה נוספת

• פור דוד, אל החוף הנכסף: מסע עם שמונים יתומי שואה לארץ ישראל, (בית לוחמי הגטאות: 2001).
• שיין עדה, מערכות החינוך במערכות החינוך היהודיים בגרמניה ובאוסטריה (1945-1951), ירושלים, 2000.
• חיה קרני 1945-1952 Embers of Hope Life at the Feldafing displaced persons camp שנת 2009.

קישורים חיצוניים

• מוזיאון הזיכרון לשואה בארצות הברית - פלדאפינג
• Köstler, Eberhard. "Villenkolonie am Höhenberg" (בגרמנית). Gemeinde Feldafing. אורכב מ-המקור ב-13 בינואר 2016. נבדק ב-2008-02-08. {{cite web}}: (עזרה)