המסע של פרוונה

המסע של פרוונה (באנגלית: The Breadwinner או Parvana), הוא רומן ילדים מאת דברה אליס, אשר יצא לראשונה בשנת 2000. מאז, יצא בעשרות מהדורות בשפה האנגלית, והיה לרב מכר בינלאומי. הסיפור סובב את פרוונה בת ה-11, אשר נאלצת להפוך למפרנסת משפחתה באפגניסטן שסועת-המלחמה, בעידן הטליבאן. הספר הוא חלק מסדרת "פרוונה" אשר במהדורה באנגלית כוללת ארבעה ספרים - "פרוונה", "המסע של פרוונה", "עיר הבוץ" ו"שמי הוא פרוונה - ואילו בתרגום לעברית שני הספרים הראשונים כלולים בכרך אחד בשם "המסע של פרוונה".

המסע של פרוונה
The Breadwinner & Parvana's Journey

מידע כללי
מאת	דברה אליס
שפת המקור	אנגלית
סוגה	רומן לילדים
מקום התרחשות	אפגניסטן
הוצאה
הוצאה בשפת המקור	Groundwood Publishing
תאריך הוצאה	2000
הוצאה בעברית
הוצאה	שוקן
תאריך	2005
תרגום	תמר לנדאו
סדרה
סדרת ספרים	פרוונה
הספר הבא	עיר הבוץ

אליס בילתה מספר חודשים במחנות פליטים בפקיסטן כדי לבצע מחקר עבור הספר, וראיינה שם נשים ונערות, וראיונות אלו הם הבסיס לתאוריה של החיים באפגניסטן. הספר זכה במספר פרסים ספרותיים, כולל פרס פיטר פן ופרס הספר של המזרח התיכון בשנת 2002.

עלילה

חלק ראשון: פרוונה

פרוונה היא ילדה בת 11 שגרה בקאבול, אפגניסטן, עם אמה פאטאנה, אביה, אחותה הגדולה נוריה, ושני אחיה הצעירים, מרים ועלי. התקופה היא כשנה וחצי אחרי שהטליבאן לקחו שליטה, ואסרו על עבודת נשים ולימודים לבנות. חיילי הטליבאן פורצים לביתם ועוצרים את האב, בשל כך שהייתה לו השכלה זרה. פרוונה ואמה הולכות לכלא ומתחננות שישוחרר, אך החיילים מכים אותן על הבוטות שלהן. תוך זמן קצר, האם נכנסת לדיכאון כבד, ולא מצליחה לתפקד או לקום מעל מזרנה. ללא הכנסתו של אב המשפחה, ובאי יכולתה של האם האקדמאית לעבוד, המצב הכלכלי של המשפחה מתדרדר, ונראה כחסר תקווה, מכיוון שלנשים אסור להסתובב בפרהסיה ללא ליווי גברים. 

דרך חברת משפחה, פרוונה פוגשת את גב' וירה, שהייתה בעברה מורה לחינוך גופני, והיא באה להישאר עם המשפחה כדי לסייע לאם המדוכאת ולטפל בבית. אט אט, מצבה של האם משתפר, והיא מצטרפת לקבוצת נשים עם גב' וירה, שביחד כותבות כתב עת בשם "המגזין האפגני הלאומי", אותו הן מבריחות לתוך ומחוץ לפקיסטן כדי להוציאו לאור. 

אמא שלה וגב' וירה מחליטות לחפש את פרוונה לבן, ומספרות את שיערה ומלבישות אותה בבגדיו של חוסיין, אחיה שנפטר. כך, היא יכולה לצאת ולקנות המצרכים, וגם להמשיך לטפל בעסק של האב, בו הוא מקריא וכותב מכתבים עבור אנשים אנאלפביתים. בדרכה הביתה יום אחד, נתקלת פרוונה בשאוזיה, נערה שלמדה איתה קודם לעליית הטליבאן, גם היא לבושה כבן. השתיים מתחילות שותפות עסקית. הן לא היו קרובות כחברות לספסל הלימודים, אך המאמץ המשותף למצוא דרכים להרוויח כסף מקרב ביניהן. הן רוצות להקים "חנות" ניידת, בה ימכרו מרכולת שיעבירו ממקום למקום באמצעות מגשים. אך גם כדי לקנות מגשים הן צריכות כסף, זאת, הם חייבים קודם כל להשיג כסף כדי לקנות מגשים. הן מוצאות פתרון בבית הקברות, שם הן חוברות ומלקטות עצמות כדי למכור.

לאורך כל הספר, פרוונה מתקרבת יותר ויותר לאחותה נוריה, ומקיימת קשר-לא-קשר עם מי שהיא מכירה רק בתור "האישה מהחלון" – דמות מסתורין שמשאירה לפרוונה מתנות קטנות על השמיכה שהיא יושבת עליה כדי לקרוא מכתבים בשוק. בעבודתה זו, פרוונה לומדת הרבה אודות חיילי הטליבאן ממכתביהם, ואפילו מתחילה לראות את אנושיותם. יום אחד שתי הילדות מחליטות ללכת למשחק כדורגל, והן נחרדות לגלות שהאירוע הוא בעצם חיילי טליבאן שכורתים את ידיהם של אסירים לשם הספורט. מזועזעת, פרוונה חוזרת הביתה ולא מצליחה לצאת לשוק למשך מספר ימים. כשהיא חוזרת, היא שמחה לראות שהאישה בחלון עדיין שם וצופה בה. היא מתחילה לחשוד שהאישה חווה התעללות. 

יום אחד נוריה מודיעה שהיא עוזבת למזאר-י שריף כדי להתחתן. היא עושה זאת בעצם רק כדי לצאת מקאבול וחייה הקשים והמוגבלים –היא רוצה ללמוד, להיות מורה, ולהיפטר מהבורקה. האם פאטאנה והאחים הצעירים מלווים אותה לפקיסטן, אך פרוונה נשארת מאחור למקרה שאביה ישוחרר מהכלא, וגם כדי להימנע מהצורך להסביר את הופעתה כילד. למרות התנגדותה הראשונית, היא לומדת לקבל את החלטתה של אחותה.

ערב אחד בדרכה הביתה מהעבודה, פרוונה שומעת קול בכי מבניין נטוש סמוך. היא מוצאת שם צעירה שבורחת מהטליבאן, ואינה לובשת בורקה. שמה הומה. היא מביאה את הומה הביתה וגב' וירה מטפלת בה, והיא נשארת עמן. 

יום אחד, כמיוחל, חוזר אביה של פרוונה, אך הוא במצב רע, ממכות שספג בכלא ומתת תזונה. גב' וירה והומה מטפלות בו והוא חוזר לאט לאיתנו. הוא נהנה מחברתה של הומה, מכיוון ששניהם מדברים אנגלית. אך הומה מבשרת למשפחה של שמזאר-י-שאריף, העיר אליה נסעו נוריה ושאר בני המשפחה, נפלה לידי הטליבאן. מיד למחרת היום, פרוונה ואביה יוצאים למאזר כדי למצוא את משפחתם במחנות הפליטים. הומה וגב' וירה מתכננות אף הן לנסוע לפקיסטן כדי לסייע לנשים גלות. שאוזיה, בינתיים, מספרת לפרוונה שהיא מתכוונת לברוח כדי להימלט מנישואים כפויים, ובתקווה למצוא את דרכה לפריז. החברות קובעות להיפגש בעוד 20 שנים בראש מגדל אייפל. כשפרוונה בדרכה החוצה מקאבול עם אביה, מוסתרת באחורי משאית, היא מסתכלת פעם על הר פרוונה המושלג, ורואה את ראשו מנצנץ בשמש, ומרגישה תחושה של תקווה.

חלק שני: המסע של פרוונה

הספר השני מתחיל במות אביה, בלווייתו. פרוונה עומדת כעת בפני האתגר למצוא את משפחתה לבדה, אך היא נחושה לא לוותר ולהמשיך במסעה. היא גם נאלצת לצאת לדרך כי שמעה שמועה שבני הכפר בו שהו מתכווני למכור אותה לטליבאן, עכשיו שהיא יתומה מאב. בדרך, היא פוגשת במגוון אנשים עם סיפורים קשים, ואשר צריכים את עזרתה.

יום אחד היא מוצאת תינוק בהריסות בניין, ולידו אמו המתה. היא לוקחת את התינוק איתה, וקוראת לו חסן. בהמשך מסעה, פוגשת פרוונה את אסיף, נער גידם הבורח מדודו המתעלל, שדומה שנהנה לעצבן אותה, אך הוא טוב כלפי חסן, ובמהלך המסע הוא ופרוונה מתקרבים ונהיים כמו אחים. יום אחד הם עוצרים לנוח, ופרוונה כותבת כהרגלה היומי במכתב לשאוזיה. לפתע הם שומעים פיצוצים, ומבינים שהגיעו בלא משים לשדה מוקשים. הם מפוחדים, אך פתאום רואים ילדה שעוברת בנקל בשדה, ומובילה אותם החוצה. זוהי ליילה, ילדה בת שמונה, אשר אביה ואחיה יצאו למלחמה, ואז אמה יצאה לחפשם, ואף אחד מהם לא חזר. היא חיה עם סבתה ליד שדה המוקשים. הסבתא ויתרה על החיים, ורק ישנה כל היום. ליילה דואגת להן לאוכל משרידי החיות אשר מתפוצצות מהמוקשים.

החבורה שוהה שם תקופה, ואפילו מייצרים סוג של "גן עדן" - הם משפרים את התאנים שמסביב, בונים בית שירותים, קוברים את גופות החיות, ועוזרים לליילה להירפא מפצעי תולעים שהיא סובלת מהם בשל תנאי חייה. הם גם עוזרים לסבתא להתאושש. בפעם הראשונה מזה הרבה זמן עבור כל החברים, הם חווים תחושה של קהילה ונורמליות. פרוונה מתמסרת לעשייה זו, אך גם חסרת סבלנות להמשיך בחיפוש אחר משפחתה. בשלב זה היא כבר בת 13, ועברו כשנתיים מאירועי תחילת הסיפור. אך השלווה היא זמנית, ויום אחד נופלים עליהם פצצות ממתקפה אווירית, שבמהלכה הסבתא נהרגת. הם נאלצים לצאת שוב לדרכם, וליילה מצטרפת לחבורה במסע. כל הילדים כבר מחשיבים את האחרים למשפחה.

הם הולכים ללא כיוון במשך מספר שבועות, עד שהם מגיעים רעבים ומלוכלכים למחנה פליטים. חסן התינוק, הסובל מהתייבשות, נלקח למרפאה לטיפול, ושוב נראה שיש לחברים תקווה - אך גם במחנה מים ואוכל הם מצרך נדיר. הילדים עומדים בתור כל היום כדי לקבל פרוסת לחם ומעט מים. כשמטוסים טסים מעליהם יום אחד, כולם פוחדים שהולכים להפציץ אותם, אך מהמטוסים נופלים חבילות. כשדרי המחנה מבינים שאלו חבילות אוכל, הם מתפרעים בניסיון לתפוס אותם לעצמם. חלק מהחבילות נופלות בשדה מוקשים סמוך. ליילה אומרת לפרוונה שהיא יכולה ללכת לשם, כי שדה המוקשים תמיד אהב אותה. פרוונה אומרת לה לא ללכת, אך ליילה לא מקשיבה, רצה לחבילה, ועולה על מוקש. פרוונה הולכת ונושאת את ליילה הגוססת על ידיה. הילדים קוברים אותה במחנה. כעת, העתיד נראה יותר ויותר אפור, אין פרוונה ואסיף יודעים כמה זמן יצטרכו לחיות במחנה.

פרוונה מגלה שאמה ואחותה נוריה נמצאות במחנה, עובדות בו בארגון סיוע של נשים. אך החדשות אינן כולן טובות - אחיה הקטן, עלי, נפטר ממחלה. אך מרים שרדה. פרוונה מאושרת במשפחתה המורחבת, החדשה והוותיקה, וזה מקל עליה במקצת לקבל את מותה של ליילה. הספר נסגר בכך שפרוונה כותבת לשאוזיה במכתבה שהן עתידות להיפגש בראש מגדל אייפל בעוד פחות מעשרים שנה.

עיבודים

"פרוונה" עובד לסרט אנימציה, בבימויה של נורה טוומי, אשר יצא בנובמבר 2017.

ב-2008 יצא הספר באודיו. בינואר 2018 יצא עיבוד של הספר לרומן גרפי.

הספר יצא בעברית בשנת 2005 בהוצאת שוקן, בתרגום מאת תמר לנדאו.

קישורים חיצוניים

• המסע של פרוונה, באתר OCLC (באנגלית)