ואלרי לגאסוב
ואלרי אלכסייביץ' לגאסוב (ברוסית: Валерий Алексеевич Легасов; 1 בספטמבר 1936 – 26 באפריל 1988) היה כימאי אי-אורגני סובייטי, חבר האקדמיה הסובייטית למדעים וראש ועדת החקירה הממשלתית לחקירת הנסיבות לאסון צ'רנוביל וחיסול תוצאות האסון. בשנת 1996, הוענק לו לאחר מותו תואר גיבור הפדרציה הרוסית על חלקו בפעולות המנע לאסון, על ידי נשיא רוסיה דאז בוריס ילצין.
.jpg) | |
| לידה |
1 בספטמבר 1936 טולה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות  |
|---|---|
| התאבד |
26 באפריל 1988 (בגיל 51) מוסקבה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות |
| ענף מדעי |
כימיה גרעינית, כימיה אי-אורגנית |
| מקום קבורה |
בית הקברות נובודוויצ'יה |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה לטכנולוגיה כימית על שם דמיטרי מנדלייב (1961) |
| מנחה לדוקטורט |
Isaak Kikoin |
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
|
  | |
קורות חיים עריכה
לגאסוב נולד בספטמבר 1936 בעיר טולה למשפחה של עובדי ציבור. הוא למד בבית הספר תיכון בקורסק ובשנים 1949–1954 למד בבית ספר 56 במוסקבה, אותו סיים בהצטיינות, וכיום בית ספר זה נושא את שמו. הוא היה נשוי למרגריטה מיכאילובנה והייתה לו בת, אינגה לגאסובה.
ב-1961, השלים את השכלתו בפקולטה להנדסה כימית ופיזית במכון מנדלייב לכימיה וטכנולוגיה שבמוסקבה. הוא עבד כמזכיר הקומסומול במכון המוסקבאי לטכנולוגיה כימית וב-1962 למד במחלקה לפיזיקה מולקולרית במכון קורצ'אטוב לאנרגיה אטומית, בה התחיל כחוקר והתקדם עד לכדי ראש מעבדת מחקר.
ב-1972 השלים דוקטורט בכימיה וב-1976 נבחר כחבר שלא מן המניין באקדמיה למדעים (ב-1981 הפך לחבר מן המניין באקדמיה). ב-1978 הרצה במכון המוסקבאי לפיזיקה וטכנולוגיה עד 1983 כשהתקבל כראש המחלקה לכימיה גרעינית וטכנולוגיה כימית בפקולטה לכימיה של אוניברסיטת מוסקבה.
בשנת 1983 מונה לסגן ראשון למנהל העבודה המדעית של מכון קורצ'אטוב לאנרגיה אטומית. הוא חקר שיטות לסינתזה ויתרונות רכיבים חדשים עם יסודות למצבים של הרעלה גבוהה; טכנולוגיית פלזמה וטכנולוגיה גרעינית; טכנולוגיה חסכונית באנרגיה ואנרגיית מימן. תחתיו בית הספר המדעי במכון ייצר את החלק החדש ביותר בכימיה אי-אורגנית: כימיה של גזים. כבר לפני אסון צ'רנוביל נודע כמי שדחף להכנסת שיטות בטיחות חדשות לתחנות הכוח הגרעיניות על מנת למנוע אסונות בקנה מידה גדול.
אסון צ'רנוביל עריכה
בזמן אסון צ'רנוביל ב-26 באפריל 1986 לגאסוב היה דמות מפתח בוועדה הממשלתית שהוקמה לחקור את הסיבות לאסון. הוא מילא תפקיד חשוב בהחלטות להימנע מאסונות דומים ודיווח לסובנרקום על המצב בשטח האסון. הוא לא היסס לדבר אל שותפיו למחקר ואל התקשורת על סיכוני הבטיחות שבמפעלים הרוסיים והתעקש על פינוי מיידי של האוכלוסייה כולה באזור העיר פריפיאט הסמוכה לכור. באוגוסט 1986 הציג דיווח של המשלחת הסובייטית בפגישה מיוחדת של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) בווינה. הדו"ח שלו הציג את עומק הניתוח והכנות שבדיון אודות השלכות האסון.
מותו עריכה
ב-26 באפריל 1988 יום לאחר ציון יום השנה השני לאסון ויום לפני שהיה אמור להכריז על תוצאות החקירה הממשלתית שהיה אחראי עליה, לגאסוב התאבד בתלייה (חלק מהמקורות טוענים שהוא התאבד בדירתו או במשרדו, אחרים טוענים שהתאבד במדרגות לדירתו). אקדח אישי נותר במגירה אך הפרופסור בחר לתלות את עצמו. הוא נקבר בבית העלמין נובודֶוִויצְ'יֶה במוסקבה.
זה לא היה ניסיון ההתאבדות הראשון שלו. לדברי דייוויד מארפלס הכשלים הרבים בניהול האסון השפיעו על מצבו הפסיכולוגי של לגאסוב. לפני התאבדותו הוא כתב מסמכים החושפים את העובדות האמיתיות לאסון. לפי ניתוח של סרט טלוויזיה בריטי של רשת BBC, לגאסוב טען ללחץ פוליטי לצנזר כל אזכור לחשאיות הגרעינית של ברית המועצות בדו"ח שלו שהוגש לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. בדו"ח הושמטו בכוונה פרטים על כשלים דומים בתחנות כוח גרעיניות אחרות וכישלון הרשויות להיערך לאסון.
התאבדותו של לגאסוב הכתה בהלם את התעשייה הגרעינית בברית המועצות והביאה לחשיפת הבעיות בתכנון הכורים הגרעיניים. בספטמבר 1996 העניק לו ילצין לאחר מותו תואר גיבור הפדרציה הרוסית בשל "האומץ והגבורה" שהראה בעת חקירתו את האסון.
דמותו בתרבות עריכה
דמותו הוסרטה בסרט הטלוויזיה "Surviving Disaster" משנת 2006 כשגולם על ידי אייד אדמונדסון. ג'ארד האריס גילם אותו בסדרת הטלוויזיה "צ'רנוביל".
קישורים חיצוניים עריכה
- ואלרי לגאסוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
