מאיר תאומי
מאיר תאומי (טימן) (15 ביולי 1898 – 10 באוגוסט 1947) היה שחקן תיאטרון ביישוב היהודי בארץ ישראל. נרצח בבית הקפה "גן הוואי" ב-10 באוגוסט 1947.
 | |
| מאיר תאומי | |
| לידה |
15 ביולי 1898 ניקולייב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| נרצח |
10 באוגוסט 1947 (בגיל 49) תל אביב, פלשתינה (א"י)  |
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק  |
| תקופת הפעילות | 1919–1947 (כ־28 שנים) |
| צאצאים |
עודד תאומי |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
קורות חיים עריכה
תאומי נולד כבן הבכור לשלמה תאומים, סוחר, ולרוזה בת דב סקלובסקי בניקולייב שבאימפריה הרוסית (סמוך לחרסון). אחיו הצעיר הוא יעקב טימן. בילדותו קיבל חינוך כללי בגימנסיה הרוסית בעיר הולדתו. תאומי נשלח בשנת 1913 על ידי הוריו ללימודים בגימנסיה העברית הרצליה בארץ ישראל. בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורש ב-1915 מארץ ישראל על ידי השלטון הטורקי, בשל נתינותו הרוסית.
הוא הצליח לשוב לעיר הולדתו. בניקולייב לקח חלק בייסוד הסתדרות "המכבי" והיה פעיל ב"צעירי ציון", שם גם למד חוג לדרמה שהדריך שחקן הבימה יהודה רובינשטיין, ולקח חלק בלהקת חובבי הבמה העברית. לאחר מכן עבר לקייב, שם למד במשך שנה משפטים ובמקביל למד דרמה.
בשנת 1919, עלה בשנית לישראל, על גבי האניה רוסלאן, התיישב בתל אביב עם אשתו הראשונה פרידה (בשם הבמה "כרמלית") ושם נמנה עם מייסדי "להקת בר-כוכבא". בשנת 1920 הצטרף לייסוד "תיאטרון עברי" של דוד דוידוב, תחילה כשחקן, ובמחזוריו האחרונים כמנהל אמנותי, במאי ושחקן. תאומי ביים בלהקות חובבים, כדוגמת "הקבוצה הדרמטית של גדוד מגיני השפה העברית", וייסד באמצע שנות העשרים את התיאטרון "אל בכי".
בשנת 1927 הופיע בגרמניה, פולין, ליטא ולטביה כקריין ובשנת 1933 נישא בשנית ליפה בת משה פרלו.
בשנת 1935 יסד כשותף את משרד האמרגנות התיאטרוני "ארמון" יחד עם משה ולין. וכן ייסד את תיאטרון "הקומדיה הארצישראלית" יחד עם מרים ברנשטיין-כהן ומיכאל גור.
תאומי השתתף בכ-150 הצגות בעברית, והצטיין בדיבור שוטף בעברית. וכן ביצע עבודות ארגוניות עבור התיאטרון כדוגמת השגת רפרטואר, ציוד ואולם ופרסום לתיאטרון. מדי פעם כתב בעיתון דאר היום, ושיחק בסרטים "צבר" (1933), "זאת היא הארץ" (1935).
במסגרת פעילותו כאמרגן קיים מופעים בקפה גן הוואי ששכן בשטח לא בנוי בסמוך לגדה הצפונית של הירקון באזור פרדסים שלפני הכפר הערבי שייח' מוניס. וב-10 באוגוסט 1947 נרצח בבית הקפה, כשהוא עומד על הבמה, על ידי כנופיה של שודדים ערבים משייח' מוניס.
תאומי, שהיה בן 49 במותו, נקבר ב-12 באוגוסט בבית הקברות נחלת יצחק[1]. השאיר אחריו את בתו תמר, מאשתו הראשונה ואת רעייתו יפה ושני בנים: מתן ושחקן התיאטרון עודד, ואת אחיו, שחקן הקומקום והמטאטא יעקב טימן, ואחיינו, השופט שלי טימן.
שנתיים לאחר מותו הוציא איגוד האמנים קובץ לזכרו.
לקריאה נוספת עריכה
- יהודה רובינשטיין, "מאיר תאומי", במה, ג' (נ"ב), עמ' 58–59 1947
קישורים חיצוניים עריכה
- מאיר תאומי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
מאיר תאומי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- מאיר תאומי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- מאיר תאומי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- דוד תדהר (עורך), "מאיר תאומי (טימן)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1729
- חלוץ התיאטרון העברי, דאר היום, 14 בספטמבר 1927
- עמינדב גרינברג, נשף הפרידה ממשחקי ארץ-ישראל מאיר תאומי ויהודית פרנקל, הצפירה, 25 ביולי 1928
- התאומים, מעריב, 12 באפריל 1968
- אורי קיסרי, קומדיה א"י מציגה את "הילד הזר", דאר היום, 23 באפריל 1935
פרי עטו:
- מכתבים למערכת, דבר, 7 בנובמבר 1927
הערות שוליים עריכה
- ^ לוית הרוגי גן האואי, דבר, 12 באוגוסט 1947