אורי קיסרי
אוּרי קיסרי נולד בשם שמואל קייזרמן (19 בינואר 1901 – 10 בינואר 1979) היה עיתונאי ישראלי, עורכו הראשון של "העולם הזה".
 | |
| לידה |
19 בינואר 1901 יפו |
|---|---|
| פטירה | 10 בינואר 1979 (בגיל 77) |
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק  |
| מדינה | ישראל |
| השכלה |
הגימנסיה העברית "הרצליה" |
| עיסוק | עיתונאי ואיש תרבות, עורכו הראשון של "העולם הזה" |
| פרסים והוקרה |
פרס סוקולוב |
  | |
קורות חיים
עריכהקיסרי נולד ביפו למרים, שהייתה מבין המורות הראשונות לפסנתר בעיר, ולנתן קייזרמן, אגרונום. הוא למד בגימנסיה הרצליה ולאחר מכן בבית הספר הריאלי בחיפה.
בשנים 1924–1926 שהה קיסרי בפריז, ממנה שלח מאמרים לעיתונים "דבר" ו"הארץ", ולאחר מכן המשיך לכתוב באופן קבוע ב"הארץ". בשנים 1928–1930 שימש ככתב העיתון "דואר היום" בפריז. באותה תקופה יזם פגישה עם אלפרד דרייפוס וניסה לראיינו ללא הצלחה, אך הכתבה זכתה להדים רבים גם שנים רבות לאחר מכן. במקביל הוא נפגש בפריז עם יצחק קדמי כהן הרוויזיוניסט, חברו ובן כיתתו של יוסף קיסרי אחיו.[1] בשנים 1935–1936 כתב מדור קבוע בשבועון החיים הללו. עם שובו עבר לכתוב בעיתון "ידיעות אחרונות", ובשנת 1948, כאשר פרש עורכו עזריאל קרליבך יחד עם בכירי העיתון והקים את "מעריב", נלווה אליו גם קיסרי והמשיך לכתוב ב"מעריב" וב"הארץ" עד למותו.
במקביל לעבודתו בעיתונות היומית יסד בשנת 1937 את השבועון "העולם הזה" (אשר מאז היווסדו ועד 1946 נשא את השם "תשע בערב"). השבועון בעריכת קיסרי היה שופע צילומים, עסק רבות בענייני תרבות, אמנות ואופנה ובצד הקל והמבדר של החיים ונשא את חותם תרבות צרפת שקיסרי היה מאוהדיה. בשנת 1950 נרכש השבועון על ידי אורי אבנרי ושלום כהן, שינה כליל את צביונו והפך להיות לביטאון פוליטי אנטי-ממסדי.
קיסרי היה חובב תרבות צרפת, מבקר אמנות, תיאטרון וקולנוע. בשנות השישים נמנה עם צוות מבקרי הקולנוע של רשת ב' (שנקראה אז "הגל הקל").
בשנת 1932 כתב קיסרי אחדות מחוברות "ספריית הבלש", שהייתה סדרת חוברות ובהן סיפורים בלשיים על רקע חיי הארץ, אשר הבלש הפרטי דוד תדהר השאיל לה את שמו ואת תמונתו.
כתב מספר ספרים ותרגם מצרפתית לעברית את יומניו של אהרון אהרונסון איש ניל"י. כמו כן סייע למשפחת אהרונסון שאיתה היה מיודד, בניסוח זיכרונות המשפחה וניל"י. זכה בפרס שני בתחרות בין-לאומית לסיפורים קצרים מטעם העיתון "International Herald Tribune".
היה דמות נודעת בחיי האמנות והתרבות של תל אביב והוא זה שטבע את הכינוי "צבר" לילידי הארץ.
ב-1960 הוענק לו פרס סוקולוב לעיתונות. שופטי הפרס תיארו אותו: "פלייטוניסטן בעל קולמוס חי ורוטט, מהיר, קל, גמיש ורב-חן".[2] בשנת 1977 קיבל קיסרי תואר יקיר העיר תל אביב-יפו.
היה נשוי לפַני לבית גולדברג, ואב לשני בנים, אדר קיסרי, עיתונאי וסופר,[3] וגיל קיסרי, עיתונאי.[4]
אורי קיסרי נפטר בשנת 1979. נקבר בבית העלמין נחלת יצחק.[5]
על שמו רחובות בתל אביב-יפו ובחיפה.
מספריו
עריכה- נסיעה אל העבר, תל אביב: צ' לינמן, תש"א.
- זכרונות ליום מחר: עתים, עיתונים, אנשים, תל אביב: עם עובד, תשל"ה 1975.
- המלתחה המסתורית בתערוכת 1929, תל אביב: הבלש (ספריית הבלש, חוברת י"ז), תרצ"ב.
- הפנס האדום, תל אביב: הבלש (ספריית הבלש, חוברת כה–כו), תרצ"ב.
עריכה ותרגום
עריכה- יומן אהרן אהרנסון: 1916–1919 / בעריכת יורם אפרתי; תרגם מצרפתית אורי קיסרי, תל אביב: קרני, תש"ל.
- דברים על אהרן אהרונסון: 25 שנה לפטירתו (תרע"ט–תש"ד) / בעריכת אורי קיסרי; מבוא מאת אלכסנדר אהרנסון, ירושלים: אחיאסף, תש"ד.
קישורים חיצוניים
עריכה- רשימת הפרסומים של אורי קיסרי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- כתבי אורי קיסרי בפרויקט בן-יהודה
- דוד תדהר (עורך), "אורי (שמואל) קיסרי (קייזרמן)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 523
- יוסי גמזו, מַזְכֶּרֶת לְאוּרִי, "חדשות בן עזר" 505, 31 בדצמבר 2009
- מרדכי נאור, "לכתוב ביושר ולספר בכישרון", באתר העין השביעית, 27 בספטמבר 2011
- מ. מייזלס, אורי קיסרי – עיתונאי בעל "עט זהב", עין חדה ונפש פיוטית, מעריב, 10 בינואר 1979
- עוזי אלידע, כתבי חוץ מסקרים את פריז עבור העיתונות הארץ-ישראלית: מבן-יהודה עד אורי קיסרי, קשר 53, סתיו 2019, עמ׳ 58–73
- אורי קיסרי, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ אורי קיסרי, מגרונו של הבן מדבר האב, מעריב, 13 במאי 1966
- ^ פרס סוקולוב הוענק למ. שרת, ח. שורר, א. קיסרי וד. לאזר, דבר, 25 בפברואר 1960, המשך.
- ^ יואב איתיאל, הלך לעולמו העיתונאי אדר קיסרי, מגזין המושבות, 25 בנובמבר 2015.
- ^ גיל קיסרי, באתר הפלמ"ח.
- ^ אורי קיסרי באתר חברה קדישא ת"א–יפו