מרי ויגמן
מרי ויגמן (בגרמנית: Mary Wigman; 13 בנובמבר 1886, הנובר, האימפריה הגרמנית – 18 בספטמבר 1973, מערב ברלין, גרמניה המערבית) הייתה רקדנית וכוריאוגרפית גרמנייה, שהייתה חלוצת המחול האקספרסיוניסטי, הריפוי דרך מחול ואימון בתנועה ללא נעלי בלט. היא דמות בולטת במחול מודרני[1] ולימים נחשבה אחת הדמויות הסמליות ביותר של תרבות רפובליקת ויימאר.
 | |
| לידה |
13 בנובמבר 1886 הנובר, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
18 בספטמבר 1973 (בגיל 86) ברלין המערבית, אזורי הכיבוש בגרמניה |
| מדינה |
גרמניה |
| מקום קבורה |
אוסטפרידהוף |
| מעסיק |
בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
.jpg)
ביוגרפיה עריכה
קרולינה סופי מארי ויגמן נולדה בהאנובר, האימפריה הגרמנית. היא החלה לרקוד בגיל מאוחר יחסית, לאחר שראתה שלושה תלמידים של אמיל ז'אק-דלקרוז, אשר לימד מוזיקה דרך שלושה עקרונות: סולפג', אלתור, יוריתמיקה.[2] עוד חוויה שקירבה אותה למחול הייתה קונצרט יחיד של גרטה ויזנטל.[3]
בשנת 1913, הכירה את רודולף פון לאבאן, ובהנחייתו פיתחה טכניקת תנועה שהתבססה על ניגודים: מתיחה וכיווץ, משיכה ודחיפה. במהלך מלחמת העולם הראשונה עבדה כעוזרת של פון לאבאן בלייפציג.[3] בשנת 1918 עברה התמוטטות עצבים.[4]
בשנת 1920, הקימה ויגמן בדרזדן בית ספר למחול שזכה לכינוי "בית הספר המרכזי בדרזדן" או פשוט "בית הספר של מרי ויגמן", שהפך מרכז למחול אקספרסיוניסטי. התקיימה יריבות ותחרות בינו לבין בתי הספר הוותיקים למחול בדרזדן, ובמיוחד מול בית הספר של גרט פאלוקה.[5]
היא לימדה או שיתפה פעולה עם רקדנים וכוריאוגרפים ידועים, בהם איבון גאורגי, האניה הולם, האראלד קרויצברג, מקס טרפיס, אירנה לין, אליזבט וינר, סוניה רביד, מרגרטה ואלמן, אינגה וייס, אורסולה קיין ומטה וידמר.
ויגמן ערכה מסע הופעות עם להקת הרקדנים שלה בארצות הברית בשנת 1930. תלמידים שלה יסדו בית ספר למחול בניו יורק בשנת 1931. להקות מחול קומוניסטיות בניו יורק בשנות השלושים הושפעו מהכוריאוגרפיה שלה.[6]
בית הספר של מרי ויגמן התקיים משנת 1920 עד 1942, והמשיך לפעול תחת השלטון הנאצי, ובהתאם להנחיות הממשלה פיטרה את הרקדנים והרקדניות היהודים שעבדו עבורה.
לאחר מלחמת העולם השנייה חודשה פעילות בית הספר בהנהלת דורה הויר.[7]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- מרי ויגמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ ריינר מצגר, ברלין בשנות העשרים: אמנות ותרבות 1918-33 (אנגלית), לונדון, 2007, עמ' 160.
- ^ ו"ה מיד, יותר מסתם תנועה - יוריתמיקת דאלקרוז (אנגלית), בכתב העת Music Educators Journal, כרך 82 גיליון 4, 1996, עמ' 38-41.
- ^ 1 2 לינקולן קירסטין, מחול (אנגלית), הוצאת Dance Horizons, ניו יורק 1977, בפרק "המחול הקלאסי העכשווי".
- ^ מרי אן סנטוס ניוהול, מרי ויגמן, הוצאת רוטלג', לונדון 2009.
- ^ קרל טפפר, פטר רייכל, גבריאלה פוסטובקה, פרנק-מנואל פטר, איבון הרט, תומאס קופש, קת'לין בירגלט, מוריאל פאבר, היידה לאזארוס, מבחר תעודות על בית הספר של ויגמן, דרזדן, בין 1924 ל-1937 (אנגלית), ארכיון המחול הגרמני, קלן, הוצאת SK Stiftung Kultur, 2003.
- ^ ג'ון מרטיין, ליגת המחול הקבוצתי של העובדים (אנגלית), בתוך הניו יורק טיימס, 24 בדצמבר 1934.
- ^ איזה פארטש-ברגזון, מחול מודרני בגרמניה ובארצות הברית: זרמי-חליפין והשפעות (אנגלית), הוצאת Harwood Academic Publishing, 1994, ISBN 3718655578.