סייד יחיא דאראבי וחיד

סייד יחיא דאראבי וחיד
سید یحیی دارابی
לידה	1810; יזד, איראן
הוצאה להורג	1849 (בגיל 39 בערך)
מדינה	איראן

וחיד (وحيد) הוא כינויו של המנהיג הבאבי סיד יחיא דאראבי (בפרסית: سید یحیی دارابی; 1811–1850). את הכינוי "וחיד" העניק לדאראבי הבאב ומשמעותו: "יחיד במינו". וחיד הנהיג את ההתקוממות הבאבית בניריז, אשר היה מאורע קטלני מבחינת התנועה הבאבית.

ראשית חייו עריכה

סיד יחיא דאראבי נולד בעיר יזד בשנת 1811, כבן בכור לאביו, סיד ג'עפר דאראבי.^[1] סיד ג'עפר דאראבי היה מלומד מוסלמי מוכר ומוערך באותה התקופה, וזאת בשל כישוריו בפרשנות הקוראן וחזיונותיו, להן טען.^[2] סיד יחיא דאראבי התחנך כמוסלמי דתי, ועוד בצעירותו המשיך את דרכו של אביו; הוא נודע כמלומד מוסלמי מוביל, וכבעל כוח ואומץ. את רוב שנות ילדותו העביר דאראבי בעיר יזד, ואת השאר בעיר בורוג'רד.^[3]

דאראבי התחתן בשנת 1830 ביזד, לאישה שילדה לו ארבעה ילדים. בתקופה זו נסע ברחבי איראן, ובפרט ביקר פעמים רבות בניריז, עיר הסמוכה ליישוב דאראב ממנו הגיעה משפחתו.^[4] בשנת 1840 נשא לאשה שנייה את בתו של אחד ממכובדי ניריז, דבר שעזר לחיזוק מעמדו וקשריו עם האליטה החברתית והפוליטית. מאישה זו נולד לו בן אחד. ב-1844 עבר להתגורר בטהראן, אצל אחיו, שם החל ליצור קשרים עם האליטה הפוליטית. דבר זה עלה בידו הן בזכות כישוריו, והן בשל ייחוסו - אביו שימש כמלומד פוליטי מוביל אשר סיפק לגיטימציה דתית לשושלת השלטונית החדשה, השושלת הקאג'ארית (Qajar). כתבים מאותה התקופה מעידים כי השאה עצמו (מוחמד שאה, מלך פרס באותה תקופה) הרבה להתייעץ עם דאראבי, וכי דאראבי שימש בין השאר גם כדוברו של השאה בעימותים עם חכמי דת נוצריים.^[5]

הצטרפותו של סיד יחיא דאראבי לתנועה הבאבית עריכה

דאראבי נפגש לראשונה עם הבאב בשנת 1846 בעיר שיראז. הפגישה נערכה בעקבות התחזקות התנועה הבאבית, וביוזמת השאה, אשר רצה לברר את טענותיו של הבאב לגבי התגלויותיו המשיחיות וההבנות החדשות שהוא הציע לפרשיות נסתרות בקוראן. התעניינותו זו של השאה נבעה הן מסקרנותו לגבי אמיצות הטענות, והן מחששו לתוצאות הפוליטיות של התחזקות התמיכה העממית בבאב. השאה ביקש לכן מדאראבי שיפגש עם הבאב ויברר את טענותיו. נראה שדאראבי עצמו היה מעוניין להיפגש עם הבאב: מספר חודשים קודם לכן נסע אביו למכה במטרה לפגוש שם את הבאב וכנראה סיפר לדאראבי על פגישה זו. בנוסף, בזמן מושבו בטהראן היה דאראבי מקורב לשר האירועים בממשלת השאה, אשר נראה כי היה מתומכיו של הבאב.^[6]

פגישתו הראשונה של דאראבי עם הבאב נערכה בחודש מאי 1846. בעקבות פגישה זו נפגשו דאראבי והבאב פעמיים נוספות.^[7] לפי תיאוריו של דאראבי, הבאב לא רק הרשים אותו מהבחינה האינטלקטואלית, אלא אף השפיע עליו באופן רגשי והוא רעד כולו כשעמד בפני הבאב.^[8] בסך הכל שהה דאראבי בשיראז כשלושה חודשים. בתקופה זו, גר אצל מושל מחוז פארס שהיה ממתנגדי הבאב. המושל חשד כי דאראבי ׳נפל ברשתו׳ של הבאב, ואף דיווח לשאה במכתב על חשדותיו אלה.^[9]

בעקבות פגישותיו עם הבאב, דאראבי הצטרף לתנועה הבאבית והחל להיקרא בשם שנתן לו הבאב - וחיד ('יחיד במינו'). וחיד קיבל על עצמו להפיץ את משנתו של הבאב, ולמטרה זו נסע ברחבי איראן. במסגרת נסיעות אלו ביקר את אביו בבורוג'רד וסיפר לו על אמונתו החדשה בבאב. מקומות נוספים בהם ביקר הם איספהן, ארדסטן, טהראן, קזווין, שיראז, ויזד.^[7] במסגרת נסיעותיו נפגש בין השאר גם עם סובח-י אזל, אחיו למחצה של בהאא אללה והיורש המיועד של הבאב. בשנת 1847 הבאב, שהיה עצור על ידי השלטונות, הועבר למצודה במאקו, שם נכלא. וחיד נסע לבקר אותו במאקו.^[10] פעילותו של וחיד בתקופה זו, והכריזמה הרבה שלו, הביאו מצטרפים חדשים רבים לתנועה הבאבית.

בנוסף לפועלו בגיוס מצטרפים חדשים, שימש וחיד באותה התקופה גם כציר מרכזי בתנועה הבאבית. במסעותיו, העביר וחיד מסרים ומכתבים בין הבאב ובין תומכיו. בנוסף, העביר מכתבים מהבאב למשפחתו בשיראז. בטהראן, וחיד יצר קשרים עם מנהיגים באבים מקומיים, תוך שהוא ממשיך לטפח את קשריו עם פקידי ממשל בכירים. קשריו אלו אפשרו לו לתווך ולקשר בין התנועה הבאבית וממשל השאה.^[11]

פועלו בעיר יזד עריכה

בשנת 1849 התקיים מאבק בין תומכי הבאב לבין כוחות הממשלה בקבר השיח' טברסי. וחיד ניסה להגיע למקום הלחימה, אך לא הצליח מכיוון שהדרך נחסמה על ידי כוחות הממשלה. הוא שם לכן את פעמיו דרומה, והגיע לעיר יזד. פועלו בעיר יזד ובסביבתה הביא להצטרפותם של מלומדים מוסלמים חשובים (עולמא) ומכובדים נוספים מהאזור לתנועה הבאבית.^[7] דאראבי הפך למנהיג מקומי של התנועה, והצליח להקיף את עצמו במספר לא מבוטל של תומכים. בהתחלה פעל בסודיות אך בשלב מסוים החל לפעול בגלוי.^[4] מושל העיר יזד, אקא ח'אן איראואני, התנגד לפועלו של וחיד בעיר, וביקש לכלוא אותו. וחיד אסף את חסידיו והם התבצרו במצודה והתכוננו להילחם בכוחות הממשל.^[12] אולם, בסופו של דבר הבין וחיד כי הסיכוי שהבאבים יצליחו לנצח את כוחות המושל קלוש, והוא החליט לברוח מהעיר.^[4]

ההתקוממות בניריז עריכה

עזיבתו של וחיד את העיד יזד לא פגעה במוניטין שלו. בנתיב הבריחה שלו, עבר וחיד במקומות יישוב, והתקבל בהם באהדה רבה.^[13] הוא נותר ידוע ומוערך ומעמדו בתנועה הבאבית המשיך לעלות. וחיד שם את פעמיו אל העיר ניריז, בה היו לו קשרים חברתיים ומשפחתיים רבים דרך אשתו השנייה.

ניריז אינה עיר מרכזית באיראן של היום, אך היא תופסת מקום חשוב בהיסטוריה הבאבית-בהאית. העיר העתיקה ניריז נמצאת במרחק של כ-250 קילומטר משיראז, במרכזו של מחוז פארס. העיר נמצאת בסמוך לאגם, בגובה של כ-1600 מטר מעל פני הים. במהלך ההיסטוריה שימשה ניריז כצומת דרכים חשובה. חפירות ארכאולוגיות מעידות על כך שהמקום היה מיושב כבר במאה השישית לפני הספירה, ושימש כנראה כמרכז לייצור נשק. עדויות ארכאולוגיות מצביעות גם כי המקום היה מיושב בתקופה הסאסאנית (המאה השלישית לספירה). במקום התפתחה כנראה מערכת חקלאית פורייה. העיר החלה לדעוך בסוף המאה השביעית, בעקבות הכיבושים הערביים. בשנת 1846, כאשר החלה להתפתח בניריז קהילה באבית, גרו בעיר כ-10,000 אנשים.^[14]

וחיד הגיע לניריז בסוף מאי 1850 והתקבל שם בשמחה ובהערצה רבה. כמו ביזד, הצליח וחיד גם בניריז לשכנע אנשים רבים, ובכללם מכובדי הקהילה, להצטרף לתנועה הבאבית. אולם, גם כאן החלה פעולתו זו לעורר התנגדות מצד השלטונות.^[4] מושל העיר, ח'אג' זאין אל-עאבדין ח'אן, גייס כ-1,000 אנשים מתושבי העיר במטרה להילחם בוחיד. בשלב מסוים במהלך הלחימה המושל וכוחותיו כבשו את רובע הבאזאר ואילו וחיד ואנשיו את רובע צ'נאר- סוח'תה ולאחר מכן גם את המצודה הסמוכה של ח'ואג'ה. פשיטות מוצלחות של הבאבים הביאו את כוחות המושל לעמדת נחיתות, ולכן המושל נאלץ להשיג תגבורת לכוחותיו. ואכן, מירזא פצ'ל-אללה נאצר אל-מולכ, שפעל מטעם מושל פארס, שלח תגבורת משמעותית לכוחות בניריז. אולם וחיד ואנשיו הצליחו להביס גם את כוחות התגבורת.^[7] הקרבות בניריז היו קשים וכללו הרוגים רבים.

נסיבות מותו עריכה

המושל המובס שלח לוחיד קוראן עליו נשבע לאפשר לוחיד ולאנשיו מעבר בטוח בצאתם מהמבצר בו שהו. אולם, המושל הפר שבועה זו: כאשר יצאו וחיד ואנשיו מהמבצר, כוחותיו של המושל טבחו בהם. הרבה מתומכיו של וחיד נהרגו, והיתר נלקחו בשבי. וחיד נרצח גם הוא על ידי כוחות המושל בחודש יוני 1850.^[7]

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

Bayat, Mangol. Mysticism and Dissent: Socioreligious Thought in Qajar Iran. Syracuse, N.Y: Syracuse University Press, 1982.
Browne, Edward G. A Traveller’s Narrative: Written to Illustrate the Episode of the Bab. Cambridge: Cambridge University Press, 1891.
"DĀRĀBĪ SAYYED YAḤYĀ”. http://www.iranicaonline.org/articles/darabi-sayyed-yahya#article-tags-overlay.
Rabbani, Ahang. "The Babis of Nayriz: History and Documents," Witnesses to Babi and Bahá'í History, Vol. 2 (2006).

הערות שוליים עריכה

^ Ahang Rabbani, "The Babis of Nayriz: History and Documents," Witnesses to Babi and Bahá'í History, Vol. 2 (2006), p. 17.
^ Edward G. Browne, A Traveller’s Narrative: Written to Illustrate the Episode of the Bab (Cambridge: Cambridge University Press, 1891), p. 254.
^ Rabbani, p. 17-18.
^ ¹ ² ³ ⁴ Mangol Bayat, Mysticism and Dissent: Socioreligious Thought in Qajar Iran (Syracuse, N.Y: Syracuse University Press, 1982), p. 122.
^ Rabbani, p. 18-21
^ Rabbani, p. 21-26
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ "DĀRĀBĪ SAYYED YAḤYĀ," http://www.iranicaonline.org/articles/darabi-sayyed-yahya#article-tags-overlay.
^ Rabbani, p. 30-32
^ Rabbani, p. 42-43
^ Rabbani, p. 55-59
^ Rabbani, p. 58-61
^ Browne, p. 255
^ Rabbani, p. 93-95
^ Rabbani, p. 99-101

[1] Ahang Rabbani, "The Babis of Nayriz: History and Documents," Witnesses to Babi and Bahá'í History, Vol. 2 (2006), p. 17.

[2] Edward G. Browne, A Traveller’s Narrative: Written to Illustrate the Episode of the Bab (Cambridge: Cambridge University Press, 1891), p. 254.

[3] Rabbani, p. 17-18.

[הערה1-4] ¹ ² ³ ⁴ Mangol Bayat, Mysticism and Dissent: Socioreligious Thought in Qajar Iran (Syracuse, N.Y: Syracuse University Press, 1982), p. 122.

[5] Rabbani, p. 18-21

[6] Rabbani, p. 21-26

[הערה2-7] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ "DĀRĀBĪ SAYYED YAḤYĀ," http://www.iranicaonline.org/articles/darabi-sayyed-yahya#article-tags-overlay.

[8] Rabbani, p. 30-32

[9] Rabbani, p. 42-43

[10] Rabbani, p. 55-59

[11] Rabbani, p. 58-61

[12] Browne, p. 255

[13] Rabbani, p. 93-95

[14] Rabbani, p. 99-101

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

לידה	1810 יזד, איראן
הוצאה להורג	1849 (בגיל 39 בערך)
מדינה	איראן