ויקיפדיה

קבוצת הארמיות הצפונית

קבוצת ארמיות של נאטו
אין לבלבל עם אין לבלבל ערך זה עם הערך "קבוצת ארמיות צפון".

קבוצת הארמיות הצפונית (באנגלית: Northern Army Group), הידועה גם בראשי התיבות "נורתא"ג" (NORTHAG), הייתה קבוצת ארמיות של נאט"ו, אשר הוצבה בגרמניה המערבית במהלך המלחמה הקרה במטרה לקדם פלישה אפשרית של ברית ורשה.

קבוצת הארמיות הצפונית
Northern Army Group
קבוצת הארמיות הצפונית
קבוצת הארמיות הצפונית
פרטים
כינוי נורתא"ג (NORTHAG)
מדינה נאט"ונאט"ו נאט"ו
שיוך פיקוד הכוח המשותף בברונסום
סוג קבוצת ארמיות
בסיס האם ריינלנד
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 1 בנובמבר 1952 – 24 ביוני 1993 (40 שנה)

היסטוריה עריכה

קבוצת הארמיות הצפונית הוקמה ב-1 בנובמבר 1952 על בסיס המפקדה של הכוחות הבריטיים בגרמניה, אשר בתורה הוקמה על בסיס קבוצת הארמיות ה-21. מפקדת קבוצת הארמיות הייתה בתחילה בעיר באד אוינהאוזן, אך ב-1954 היא הועברה לריינלנד. הקבוצה כללה כוחות בריטיים, גרמניים, הולנדיים, בלגיים וצרפתיים, ובמקרה של מלחמה היו אמורים לעבור תחת פיקודו גם כוחות אמריקניים. הכוחות היו כפופים לצבאותיהם שלהם, ורק במקרה של מלחמה היה יכול מפקד קבוצת הארמיות להפעיל את כל הכוחות. מפקד הקבוצה היה גנרל בריטי אשר שימש במקביל כמפקד ארמיית הריין הבריטית כראש מטהו היה ממונה גנרל מיור גרמני, וכסגנו היה ממונה מפקד הולנדי או בלגי.

כוחות האוויר של קבוצת הארמיות כללו את חיל האוויר הטקטי השני של בעלות הברית (2 ATAF), ואת חיל האוויר המלכותי גרמניה (RAFG). משימת קבוצת הארמיות הייתה ההגנה על מישורי צפון גרמניה מדרום לנהר האלבה עד העיר קאסל. ההגנה מצפון לאלבה הייתה מופקדת בידי פיקוד בעלות הברית בשלזוויג הולשטיין ויוטלנד (COMLANDJUT), ומדרום לקאסל הייתה ההגנה מופקדת בידי קבוצת הארמיות המרכזית (סנטא"ג). במקרה של מלחמה נגד ברית ורשה, הייתה עתידה הגזרה של קבוצת הארמיות הצפונית להיות בעייתית במיוחד. חרף התיעוש שעברה גרמניה המערבית בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, עדיין בצפון גרמניה היו מישורים פתוחים רבים וכבישים נוחים שמהם ניתן היה בקלות להגיע למזרח ומערב. ההשערה הרווחת בקרב מפקדי נאט"ו הייתה שזה יהיה יעד ההתקפה המועדף על ברית ורשה. בשל כך, בימות שלום כללה הקבוצה 220,000 חיילים, 3,500 טנקים, 2,000 תותחים ואף נשק גרעיני טקטי. מתוך כל חיילי הקבוצה, 106,000 היו גרמנים (כולל דיוויזיית הפאנצר השביעית), ובמקרה של מלחמה מספרם של אלו היה עתיד לגדול ל-170,000. במקרה של מלחמה הייתה מפקדת הקבוצה אמורה לעבור למאסטריכט.

בפועל, לא הייתה קבוצת הארמיות מעורבת בלחימה לאורך כל המלחמה הקרה, למעט סיוע מזערי לכוחות הבינלאומיים במלחמות יוגוסלביה. הקבוצה פורקה ב-24 ביוני 1993. כמפקדה האחרון שימש סר צ'ארלס גתרי, וראש המטה האחרון שלה היה הלמוט וילמן.

סדר כוחות בימי שלום עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קבוצת_הארמיות_הצפונית&oldid=36898541"