קרב ליפארה

קרב ליפארה (260 לפנה"ס) הוא הקרב הימי הראשון שניטש בין הרומאים לקרתגים במלחמה הפונית הראשונה. ההתנגשות ארעה בנמל האי ליפארה (Lipara), הגדול מבין האיים האיאוליים, מול החוף הצפוני של סיציליה. שייטת בת 17 ספינות מלחמה בפיקוד הקונסול קורנליוס סקיפיו נלכדה בתוך הנמל על ידי 20 ספינות מלחמה קרתגיות בפיקוד בּוֹאוֹדֶס. הרומאים – שהיו מחוסרים ניסיון במלחמת-ים – ניגפו, כל אוניותיהם נפלו לידי האויב ואף הקונסול נלקח בשבי.

קרב ליפארה

מלחמה: המלחמה הפונית הראשונה
תאריך הסכסוך	260 לפנה"ס
קרב לפני	קרב אגריגנטום (262 לפנה"ס)
קרב אחרי	קרב מילאי (260 לפנה"ס)
מקום	נמל ליפארי באיים האיאוליים
קואורדינטות	38°28′21″N 14°57′39″E
תוצאה	ניצחון קרתגי
הצדדים הלוחמים הצי הרומי הצי הקרתגי מפקדים קורנליוס סקיפיו אסינה בּוֹאוֹדֶס כוחות 17 אוניות 20 אוניות אבדות 20 אוניות נפלו בשבי אין

רקע היסטורי

המלחמה הפונית הראשונה בין רומא וקרתגו (264 – 241 לפנה"ס) פרצה בשל התערבותן הצבאית במלחמה שניהל היירון, שליט סירקוסאי, נגד מֶסאנה (מֶסִינָה). צבא בפיקודו של הקונסול אפיוס קלאודיוס קאודקס חצה את המצר וכבש ב־264 לפנה"ס את העיר. שנה אחר כך שב צבא רומאי גדול לאזור, כדי לגבור על צבא הברית של קרתגו וסירקוסאי ולכבוש את סירקוסאי עצמה. רוב הערים בסיציליה, שסרו לפני כן למרותם של הקרתגים והסיראקוסאים, עברו לצד הרומאים. זמן קצר לאחר מכן כרת גם היירון ברית עם רומא, בהעריכו כי אפסו סיכוייו לנצח את הצבא הרומאי. ב-262 לפנה"ס צרו הרומאים על אקרגס (אגריגנטום), אותה הועידו הקרתגים להיות בסיסם הראשי להמשך המלחמה. בקרב אקרגס שהתחולל סמוך לעיר הנחילו הרומאים תבוסה ניצחת לקרתגים. פוליביוס, ההיסטוריון היווני בן המאה ה-2 לפנה"ס, כותב כי הניצחון באקרגס עורר את הסנאט הרומאי לשנות את מטרותיה המקוריות של המלחמה, ורומא נפנתה לכבוש את האי סיציליה כולו שהיה בשליטת הקרתגים.

מאחר שהאויב שלט בים והמלחמה נערכה מחוץ לגבולות איטליה, נפנו הרומאים לבניית צי מלחמתי ראוי לשם. הצי נדרש לא רק לאבטחת העברת הצבא והאספקה אל זירת הלחימה בסיציליה, אלא גם כדי לנתק את הקשר הימי החיוני בין קרתגו לבסיסיה במערב האי. הרומאים נעדרו ידע וניסיון בלוחמה ימית ולא כל שכן בבניית אוניות, ועל כן הטילו את המשימה על הערים הימיות בנות-בריתן באיטליה (socii navales). בקיץ 260 לפנה"ס השיקו הרומאים בתוך שישים יום 100 חמש-חתריות (קווינקוורמות) ו-20 תלת-חתריות (טרירמות). אלפי החותרים שגויסו לצי החדש אומנו במתקני חתירה בחוף. לוקיוס אנאוס פלורוס, ההיסטוריון הרומאי בן המאה ה-2 לספירה, כותב כי "המהירות הרבה בה בנו <הרומאים> את ציים הייתה סימן לניצחון... עד כי נראה שלא ידי אדם היו במעשה עשיית העצים לאוניות, אלא מתנת האלים."

הקרב

האיים האיאוליים

הקונסול גנאיוס קורנליוס סקיפיו קיבל את הפיקוד על הצי, ואילו עמיתו לקונסולאט, גאיוס דואיליוס, פיקד על חילות היבשה. עם השלמת ההכנות והאימונים יצא הצי לים. סקיפיו ציווה על מפקדי האוניות לשוט אל מסאנה, בעוד הוא עצמו עם 17 חמש-חתריות אוניות מיהר להגיע אליה לפני הכוח העיקרי, כדי לערוך את ההכנות הדרושות לקבלת האוניות והחיילים. בעת שהותו במסאנה קיבל ידיעות כי ליפארה, העיר הגדולה והחשובה ביותר באיים האיאוליים, מוכנה לבגוד בקרתגים ולעבור לצדה של רומא. לפיכך נחפז אליה עם אוניותיו מבלי להמתין לשאר הצי. דבר יציאתו אל ליפארה נודע לחניבעל גיסקו, מפקד חילות קרתגו באי, שנמצא אותה עת בפנורמוס (פַּלֶרְמוֹ), והוא שלח בעקבותיו שייטת בת עשרים אוניות בפיקוד בּוֹאוֹדֶס. האוניות הקרתגיות הגיעו אל ליפארה בלילה, וכשהאיר היום והרומאים גילו כי נלכדו בנמל, אחזה בהם בהלה והם הפקירו את אוניותיהם כמעט ללא קרב ונמלטו לחוף. קורנליוס סקיפיו הסגיר את עצמו לקרתגים. זמן קצר אחר כך שבו הקרתגים אל פנורמוס עם אוניות השלל והקונסול השבוי.

פוליביוס מרמז בהמשך ספרו כי קורנליוס סקיפיו נפל בפח שטמנו לו אנשי ליפארה והקרתגים. אפשר שהייתה זו גרסת סקיפיו עצמו והרומאים למפלה, אך אין להוציא מכלל אפשרות שהדבר אומנם ארע.

לאחר הקרב

כעבור ימים מועטים כמעט ונפל גם חניבעל עצמו בשבי האויב. הוא יצא בראש כוח של 50 אוניות כדי להתחקות אחר עיקר הצי הרומי שעשה דרכו למסאנה, על מנת ללמוד על גודלו ותנועותיו. כשהקיף את כף איטליה (כפי הנראה קאפּוֹ וָטִיקָנוֹ של ימינו), הותקף במפתיע על ידי צי האויב ואיבד את רוב אוניותיו, אך הוא עצמו הצליח להימלט עם היתר.

כשהתקרבו הרומאים אל חופי סיציליה ונודע להם על אשר אירע לקורנליוס סקיפיו ואוניותיו, שלחו ידיעה אל הקונסול השני גאיוס דואיליוס וחיכו לבואו. בינתיים נערכו לקרב ים, כי שמעו שצי האויב אינו רחוק.

הכינוי "אסינה"

חוקר העת העתיקה ווֹלְבֶּנְק סבור כי הכינוי "אָסִינָה", שפירושו בלטינית "אָתוֹן", הודבק לקורנליוס סקיפיו לאחר התבוסה המחפירה בקרב ליפארה. הוא מסתמך על פליניוס (NH 8.169), אשר בין שאר דבריו על בהמות-משא הוא כותב: "יש (לאתונות) חיבה גדולה לוולדותיהן, אך סלידה גדולה עוד יותר ממים; הן יעברו למענם באש, אך אם יפריד ביניהם פלג מים אף הקטן ביותר – יחששו להרטיב את פרסותיהן."

מקרוביוס, הגרמאטיקן הרומאי בן המאה ה-5 לספירה, כותב כי הקוֹגְנוֹמֶן "אָסִינָה" הודבק לאחד מאבות משפחת הקורנליים בעקבות מעשה יוצא דופן, וכנהוג ברומא עבר בירושה לצאצאיו. איש זה נתבקש, על פי המסופר, להמציא עֲרֵבִים לנדוניה עבור בתו או לרכישת נחלת קרקע, וכדי להוכיח את טעותם של המטילים ספק ביושרתו, הוביל לתוך הפורום אתון נושאת ככרות כסף.

קורנליוס סקיפיו השתחרר משביו כנראה לאחר ניצחון רגולוס בקרב אדיס (255 לפנה"ס), שכן מסופר כי נבחר בפעם השנייה לקונסול ב-254 לפנה"ס. במהלך הקונסולאט השני כבש את פנורמוס יחד עם עמיתו אָוּלוּס אָטִילְיוּס קָלָטִינוּס.

מקורות

• פוליביוס. היסטוריה. כרך ראשון, ספרים א-ו. תרגם וכתב מבואות בנימין שימרון. ירושלים, מוסד ביאליק, 1991.

• Polybius. The Histories. Translated by W.R. Paton. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1922-1927. Digitized copy in: Lacus Curtius.
• Florus, Epitome de T. Livio. Translated by E.S. Forester. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1929. Digitized copy in: Lacus Curtius.
• Pliny, Natural History. Translated by H. Rackham. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann Ltd., 1951. Digitized copy in: InternetArchive.
• Lazenby, J.F., The First Punic War. Stanford, Stanford University Press, 1996.
• Morrison, J.S., Greek and Roman Oared Warships. Oxford, Oxbow Books, 1996.
• Walbank, F.W., A Historical Commentary on Polybius. Oxford, Oxford University Press, 1957.