ריוזו ינגימאצ'י

רְיוּזוֹ יָנָגִימָאצִ'י (ביפנית: 柳町 隆造;‏ 27 באוגוסט 1928 – 27 בספטמבר 2023) היה אמבריולוג אמריקאי ממוצא יפני, בעל תרומה מכרעת בהבנת תהליכי ומנגנון ההפריה ביונקים. ינגימאצ'י היה חלוץ בפיתוח טכנולוגיות תומכות הפריה כמו הפריה חוץ גופית והזרקה ישירה של תא זרע לתוך הביצית (ICSI), המשמשות באופן גורף מרפאות אי-פוריות ברחבי העולם. היה גם חלוץ בשדה השיבוט. בשנת 1997 הצליחה מעבדתו באוניברסיטת הוואי במנואה (Manoa) לשבט עכבר תוך שימוש ב"טכניקת הונולולו".

ריוזו ינגימאצ'י
柳町 隆造

לידה	27 באוגוסט 1928 Ebetsu, יפן
פטירה	27 בספטמבר 2023 (בגיל 95) הונולולו, ארצות הברית
מקום מגורים	הונולולו
מקום לימודים	אוניברסיטת הוקאידו
מוסדות	אוניברסיטת הוואי במנואה
פרסים והוקרה	הפרס הבינלאומי לביולוגיה (1996) פרס קיוטו לטכנולוגיה מתקדמת (2023)

ביוגרפיה

ינגימאצ'י נולד באבטסו וגדל בספורו - בירת הוקאידו שבצפון יפן. הוא קיבל תואר ראשון בביולוגיה בשנת 1952 ותואר דוקטור באמבריולוגיה מאוניברסיטת הוקאידו בשנת 1960. מאחר שלא מצא משרה במחקר עסק במשך שנה בהוראה בתיכון.

ינגימאצ'י הגיש בקשה למשרת בתר-דוקטורט במעבדתו של ד"ר מין-צ'ואה צ'אנג (Chang) במכון ווסטר (Worcester Foundation) לאמבריולוגיה ניסויית הנמצא בשרוסברי (Shrewsbury) במסצ'וסטס שבארצות הברית. בעת שהותו במעבדתו של ד"ר צ'אנג הוא גילה כיצד להפרות ביציות אוגר בתרבית. עבודה זו הובילה להפריות מבחנה של ביציות אדם ושל מיני יונקים אחרים. בשנת 1964 חזר לאוניברסיטת הוקאידו במשרה זמנית של מרצה עם אפשרות למינוי עתידי כמרצה זוטר, אלא שאדם אחר זכה לבסוף במשרה.

בשנת 1966 התקבל ינגימאצ'י לעבודה באוניברסיטת הונולולו כמרצה זוטר והתקדם לדרגת פרופסור מן המניין לאנטומיה, ביוכימיה, פיזיולוגיה וביולוגיה של הרבייה בבית הספר לרפואה ע"ש ג'ון א' ברנס (John A. Burns). הוא פרש בסוף שנת 2004 לאחר 38 שנות עבודה באוניברסיטת הוואי, ונחשב לפרופסור אמריטוס, אך המשיך לחקור ולעבוד יחד עם עמיתיו הצעירים.

היה נשוי להירוקו (Hiroko) עד מותה ב-2020. היא הייתה פסיכולוגית ילדים, אך בבואם לארצות הברית היא לא מצאה עבודה במקצועה בגלל מחסום השפה, הצטרפה למעבדתו של ינגימאצ'י, והתמחתה בתפעול המיקרוסקופ האלקטרוני.

נפטר ב-27 בספטמבר 2023.

מחקרו

רבייה בדגים ובטפילים

לפני שהחל את מחקריו בנושאי הפריה ביונקים ב-1960, חקר ינגימאצ'י רבייה בדגים (הרינג) וארגון מיני של rhizocephala, על-סדרה של זיפרגליים. בדגים הוא מצא תנועות כמוטקטיות תלויות סידן של זרעונים אל תוך חריר הזרע, דרכו חודר הזרע אל הביצית לשם הפרייתה. ב-rhizocephala הוא מצא כי הבוגרים אינם הרמאפרודיטיים, כפי שחשבו עד אז, אלא דו-מיניים (bisexual). האיבר שנקרא "אשך" בחיה הבוגרת אינו אלא מצעית (receptacle) של תאים מזכרים בדרגת פגית (larval males). ממצא זה גרם למהפך בחקר הביולוגיה של rhizocephala ושל חיות דומות.

הפריה ביונקים

עבודתו העיקרית מאז 1960 הייתה ניתוח התהליך והמנגנון של הפריה טבעית ביונקים ופיתוח טכנולוגיות סיוע להפריה. בעת שהותו במכון וורסטר הוא צפה ותיעד את כל תהליך חדירת תא הזרע דרך האזור השקוף של ביצית אוגר חיה ואיחויו עם הביצית עצמה, תהליך שתועד בפעם הראשונה ביונקים. הסקירה המדעית המקיפה בנושא ההפריה ביונקים שפרסם ינגימאצ'י בשנת 1994 (ב-Physiology of Reproduction, Knobil & Neill eds, Raven Press) נחשבת לקלאסיקה. קבוצת המחקר שלו הייתה חלוצת הזרקות הזרע לתוך ציטופלזמת הביצית (intracytoplasmic sperm injection,‏ICSI), שיטה שנועדה להתגבר על צורות שונות של אי-פוריות הגבר. הם היו הראשונים שהצליחו לייצר צאצאי עכבר נורמליים בעקבות שימוש בתאים קדם-זרעוניים (pre-spermatozoal cells) כמו קדם-זרעים עגולים (round spermatids), תאי זרע, ואף זרעונים מיובשים (freeze-dried spermatozoa).

שיבוט

ביולי 1998 פרסמה מעבדתו של ינגימאצ'י מאמר ב-Nature בנושא שיבוט עכברים מתאים בוגרים. ינגימאצ'י קרא לשיטת השיבוט החדשה אותה פיתחו לשם ביצוע המחקר, "טכניקת הונולולו". העכברה הראשונה שנולדה בטכניקה זו נקראה קומולינה (Cumulina), על שם תאי הקומולוס שגרעיניהם שימשו לשיבוטה. בעת פרסום העבודה נוצרו בעזרת טכניקה זו יותר מחמישים עכברים שהתפרשו על פני שלושה דורות.

העבודה התבצעה על ידי צוות בינלאומי של מדענים שכונה "צוות ינגימאצ'י", או בקיצור "צוות יאנה". הצוות כלל את טרוהיקו ואקיאמה (Teruhiko Wakayama) מיפן, אנתוני פרי (Anthony Perry) מאנגליה, מאוריציו צוקוטי (Maurizio Zuccotti) מאיטליה וק' ר' ג'ונסון (K. R. Johnson) מארצות הברית. מעבדתו של ינגימאצ'י עברה מהמחסן שבו שכנה במשך יותר משלושים שנה, למכון החדש למחקר ביוגנטי (Institute for Biogenesis Research), שהוקם במגדל למחקר ביו-רפואי של בית הספר לרפואה ע"ש ג'ון א. ברנס. הכסף והמוניטין שבאו בעקבות הפרסום ב-Nature אפשרו את הקמת המכון.

מעבדתו של ינגימאצ'י ועמיתיו המשיכו להתקדם בנושא השיבוט. הזכר הראשון ששובט מתאים בוגרים פורסם ב-1999. ב-2004 השתתפה המעבדה בשיבוט עכבר זכר בלתי פורה. פיתוח זה יכול להיות מנוצל לשם ייצור חיות בלתי פוריות רבות שישמשו במחקרי אי-פוריות בבני אדם.

עכברים ששובטו בעזרת "טכניקת הונולולו" הוצגו במוזיאון בישופ בהונולולו שבהוואי, ובמוזיאון המדע והתעשייה בשיקגו שבאילינוי.

המשך עבודתו

ינגימאצ'י פרש לגמלאות בשנת 2005, אך המשיך עד מותו לעבוד על הפריה ופוריות ביונקים, ושב לעבוד על הפריה בדגים ובחרקים.

פרסים וכיבודים

• פרס האגודה הזואולוגית, יפן, 1977
• פרס למחקר, האגודה לחקר הפוריות, ארצות הברית, 1982
• מדליית Regent להצטיינות במחקר מטעם אוניברסיטת הוואי, ארצות הברית, 1988
• .פרס מטעם Serono Symposia, ארצות הברית, 1989
• מדליית Marshall מטעם האגודה לחקר הפוריות, אנגליה, 1994
• פרס בינלאומי לביולוגיה, יפן, 1996
• תואר כבוד לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת רומא, איטליה, 1997
• פרס לאנדרולוג מכובד (מצטיין?) מטעם האגודה האמריקנית לאנדרולוגיה, ארצות הברית, 1998
• הצטרפות לאקדמיה הפולנית למדעים, פולין, 1998
• פרס Carl G. Hartman מטעם האגודה לחקר הפוריות, ארצות הברית, 1999
• תואר כבוד לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת פאביה (Pavia), איטליה, 1999
• חבר כבוד, האגודה האירופאית לפוריות ואמבריולוגיה הומנית, 1999
• פרס חלוציות, האגודה הבינלאומית להעברת (השתלת?) עוברים (Embryo Transfer), 2000
• הצטרפות לאקדמיה הלאומית למדעים, ארצות הברית, 2001
• תואר כבוד לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת הוקאידו (Hokkaido), יפן, 2002
• הצטרפות להיכל הכבוד, המכון הלאומי לבריאות הילד והתפתחות אנושית, ארצות הברית, 2003
• הרצאת דונלד הנרי בראון (Donald Henry Barron Lecture), אוניברסיטת פלורידה, 2003
• פרס חלוציות בחקר הפוריות, 2012

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ריוזו ינגימאצ'י בוויקישיתוף

• ריוזו ינגימאצ'י, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)