MK-84
פצצת סימן 84 (Mark 84 או בקיצור MK-84) היא פצצת שימוש כללי אמריקנית. פצצת הסימן 84 היא הגדולה ביותר מבין סדרת הפצצות סימן 80. הפצצה נכנסה לשירות במהלך מלחמת וייטנאם, וכונתה "האמר" ("Hammer"; מאנגלית: "פטיש") בשל עוצמתה הרבה יחסית.
 | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| ייעוד |
מודל נשק  |
| ארץ ייצור |
ארצות הברית |
| מאפיינים כלליים | |
| משקל |
908 ק"ג |
| ממדים | |
| אורך |
3,300 מ"מ |
| קוטר |
457 מ"מ |
  | |
אורכה של פצצת הסימן 84 הוא 10 רגל ו-9 אינץ' (3.3 מטר) וקוטרה 18 אינץ' (457 מ"מ). משקלה הנומינלי של פצצת הסימן 84 הוא 2,000 ליברות (908 ק"ג), אך משקלה האמיתי משתנה בהתאם לסנפירים, המרעום, ותצורת ההאטה, מ-1,972 ליברות (896 ק"ג) ל-2,083 (947 ק"ג). זיווד הפלדה האווירודינמי של הפצצה ממולא ב-945 ליברות (429 ק"ג) של חומר נפץ מרסק (חנ"ם) מסוג טריטונל.
פצצת הסימן 84 מסוגלת ליצור מכתש ברוחב של 50 רגל (15.2 מטר) ובעומק של 26 רגל (11 מטר). היא מסוגלת לחדור עד ל-15 אינץ' (380 מ"מ) של מתכת או 11 רגל (3.3 מטר) של בטון, תלוי בגובה ממנו הוטלה, וגורמת לרסס קטלני ברדיוס של 400 יארדים (366 מטר).
פצצת סימן 84 משמשת גם כראש קרב למגוון פצצות מונחות, ובכלל זה פצצות מונחות הלייזר GBU-10 וה-GBU-24 פייבוואי, הפצצה האלקטרו-אופטית GBU-15, הספייס 2000 וה-GBU-31 JDAM.
פצצות מסוג זה הוטלו ממטוסי חיל האוויר הישראלי על הכור העיראקי ב-1981.
במהלך מלחמת חרבות ברזל סיפקה ארצות הברית לישראל מעל ל-5,000 פצצות מסוג MK-84. בניתוח של תצלומי לוויין מאזור רצועת עזה אותרו 208 מכתשים גדולים שנוצרו כתוצאה מהפצצות ישראליות על עזה[1].
קישורים חיצוניים עריכה
- ^
ניו יורק טיימס, תחקיר: ישראל הטילה פצצות במשקל טונה באזורים ברצועה שהוגדרו בטוחים לאזרחים, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2023
