מיכאיל יפרמוב
מיכאיל גריגורוביץ' יפרמוב (ברוסית: Михаи́л Григо́рьевич Ефре́мов; 22 בפברואר 1897 - 19 באפריל 1942) היה גנרל לייטננט בצבא האדום אשר פיקד לזמן קצר החזית המרכזית.
 | |
| מיכאיל יפרמוב ב-1927 | |
| לידה |
22 בפברואר 1897 טרוסה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| התאבד |
19 באפריל 1942 (בגיל 45) מחוז סמולנסק, ברית המועצות  |
| מקום קבורה |
סמולנסק  |
| מדינה |
ברית המועצות |
| השכלה |
אקדמיית פרונזה |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1915–1942 (כ־27 שנים) |
| דרגה |
 גנרל לייטננט |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-33 מפקד הדיוויזיה ה-19 מפקד הדיוויזיה ה-18 מפקד הקורפוס השלישי מפקד הקורפוס ה-12 מפקד הארמייה ה-21 מפקד החזית המרכזית מפקד הארמייה ה-10 מפקד הארמייה ה-33 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים ברוסיה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
    | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
תחילת דרכו עריכה
יפרמוב נולד ב-22 בפברואר 1897 בעיר טרוסה שבמחוז קלוגה שבאימפריה הרוסית. הוא היה בן למשפחת איכרים ענייה, ובילדותו עבד בחווה של אביו ובהמשך עבר למוסקבה והועסק כשוליה. בספטמבר 1915 גויס לצבא האימפריה הרוסית. הוא הוצב ברגימנט המילואים ה-55, ולמד בבית הספר הצבאי בתלאווי עד אביב 1916. הוא לחם במלחמת העולם הראשונה בחזית המזרחית, והשתתף בין היתר במתקפת ברוסילוב. ב-1917 פוזר הצבא הקיסרי ויפרמוב חזר למוסקבה והחל לעבוד במפעל. בפברואר 1918 הוא התגייס לצבא האדום, ובקיץ של אותה שנה מונה למפקד פלוגה ובהמשך למפקד גדוד. הוא לחם במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה, והוביל את לכידת באקו מידי הצבא הלבן. כיבוש העיר היווה מכה קשה לצבא הלבן, ועל חלקו במהלך המבצע קיבל יפרמוב את עיטור הדגל האדום כמו גם חרב זהב ואגרטל קריסטל מעוטר באבני חן מהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האזרית.
בפברואר 1921 הוא מונה למפקד הדיוויזיה השלישית, ובאפריל 1924 מונה למפקד הדיוויזיה ה-19. ב-1927 נשלח לסין כיועץ צבאי, וב-1928 מונה למפקד הדיוויזיה ה-18, במרץ 1931 מונה למפקד הקורפוס השלישי ובדצמבר 1933 למפקד הקורפוס ה-12. במאי 1937 מונה למפקד המחוז הצבאי וולגה, בנובמבר של אותה שנה הועבר למחוז הצבאי עבר הבאיקל וב-1938 מונה למפקד המחוז הצבאי אוראל. באותה שנה הוא הוזמן בדחיפות למוסקבה, שם נעצר בידי הנ.ק.ו.ד. במסגרת הטיהורים הגדולים, בחשד לקשירת קשר עם מיכאיל טוכאצ'בסקי. הוא שוחרר בין היתר בשל ידידותו עם קלימנט וורשילוב. ב-4 ביוני 1940 הוענקה לו דרגת גנרל מיור הוא מונה למפקד המחוז הצבאי צפון הקווקז. באוגוסט הועבר לפקד על המחוז הצבאי קווקז.
מלחמת העולם השנייה עריכה
ערך מורחב – מלחמת העולם השנייה
ב-24 ביולי 1941, לאחר פתיחת המתקפה הגרמנית ביוני של אותה שנה, מונה יפרמוב למפקד הארמייה ה-21. הארמייה שלו נסוגה מפני הגרמנים המתקדמים וניסתה לנהל מתקפות נגד. ב-7 באוגוסט מונה יפרמוב למפקד החזית המרכזית, והחזיק בתפקיד עד 25 באוגוסט. בספטמבר הוא מונה לסגן מפקד חזית בריאנסק ב-1 באוקטובר מונה למפקד הארמייה העשירית, וב-17 באוקטובר מונה למפקד הארמייה ה-33. הארמייה שלו נכללה במסגרת החזית המערבית של גאורגי ז'וקוב. באפריל 1942 החליט ז'וקוב לצאת למתקפה על מבלט רז'ב הגרמני. הארמייה של יפרמוב הצליחה לפרוץ פרצה במערך הגרמני, וחזר אליה קורפוס הפרשים הראשון של המשמר בפיקודו של פאבל בלוב. אולם אז הגרמנים התאוששו, וסגרו את דרך הנסיגה של הסובייטים. הסובייטים פעלו בעורף הגרמני באזור ויאזמה לצד הפרטיזנים, כשהם מתוספקים מהאוויר. באפריל ניתנה להם רשות לנסות לפרוץ ולחבור אל כוחות סובייטיים סמוכים. הפרשים של בלוב אמנם הצליחו בכך והגיעו אל הארמייה העשירית הסובייטית, אך הארמייה של יפרמוב כותרה והושמדה בידי הגרמנים. יפרמוב עצמו התאבד ב-19 באפריל בגיל 45 כדי לא ליפול בשבי.
על אומץ לבו, הוענק ליפרמוב עיטור הדגל האדום נוסף. בסוף שנת 1996 העניקה לו הפדרציה הרוסית את העיטור גיבור הפדרציה הרוסית. אנדרטה לזכרו נמצאת בעיר ויאזמה.
קישורים חיצוניים עריכה
- מיכאיל יפרמוב (ברוסית)
- מיכאיל יפרמוב (ברוסית)