מיכאל בן-יוסף

ניצול שואה, טייס ויינן

מיכאל בן יוסף (נולד ב-1932) הוא ניצול שואה אשר שירת כטייס חיל האוויר (קרב ותובלה) ועבד שנים רבות באל-על כקברניט, כטייס ראשי וכמנהל צי בואינג 200–747. בן יוסף הוא גם יינן.[1]

מיכאל בן יוסף
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1932 (בן 92 בערך)
רומניה
תאריך עלייה 1951
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי "מימי"
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא הגנה לישראל
חיל האוויר
דרגה רב-סרן (אוויר) רב-סרן
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

מלחמת העולם השנייה עריכה

בן יוסף יליד רומניה, גדל בעיר יאשי, היה ילד בתקופת מלחמת העולם השנייה, בשנים 1939–1944 חי תחת משטר גרמני נאצי ובהמשך תחת משטר קומוניסטי עד עלייתו ארצה.

כילד, בן יוסף היה עד לפוגרום שהיה בעיר. בן יוסף שהה אצל דודתו בעיירה קרובה שבה נעצרה רכבת שבה היו כ‑3,000 יהודים שמתו מצימאון ומחום. ברכבת היו שני אחים של אמו, אחד מהם שרד והשני מת ברכבת. כילד עזר לחלק מהם כי אמר להם לא לשתות את מי הביוב והבריכה שהייתה במקום, מי ששתה מת כמעט מיד.

בתקופת השואה הועבר בן יוסף לבית ספר יהודי (תלמוד תורה) שם המשיך ללמוד עד לשחרור הסובייטי באוגוסט 1944. בשנה האחרונה של המלחמה משפחתו התגוררה במרתף שליד הבית עקב הפצצות של בנות הברית ומאוחר יותר הפצצות של הגרמנים והרוסים.

בגיל 17–18 עבר בן יוסף קורס טיס ראשוני מטעם השלטונות הקמוניסטיים ברומניה. לאחר כמאה שעות טיסה קיבל בן יוסף רישיון טייס אזרחי, סיים את לימודי הבגרות ולמד שנה ראשונה בטכניון הרומני, ביאשי בפקולטה להנדסת מכונות.

חיל אוויר עריכה

בשנת 1951, בגיל 19, עלה בן יוסף עם אימו למדינת ישראל באוניה "טרנסילבניה" שעגנה בחיפה ב-19 באוגוסט 1951. בן יוסף ואימו הופנו למעברת "נחלת יהודה" מספר חודשים עבד כפועל בניין, ולאחר גיוסו לצה"ל הצטרף לקורס הטיס מספר 10.[2]

באפריל 1953 הוסמך כטייס, ביחד עם עוד שישה חניכים (מתוך 76 חניכים). הוא שירת בשרות חובה וקבע במשך שש וחצי שנים ועוד 20 שנה במילואים.

במהלך השנים הטיס מטוסי סטירמן, הרווארד, ספיטפייר, איירספיד אוקספורד, מוסקיטו, דקוטה, נורד והרקולס.

בשנת 1956 יצא לצרפת בראש משלחת של 20 טייסים, כדי להביא לארץ את מטוסי ה"דקוטה".[3]

בשנת 1956, במבצע קדש, השתתף כטייס מוביל בהצנחת הצנחנים במיתלה ובפינוי צנחנים פצועים.

במבצע אנטבה שובץ כטייס בהרקולס השני.[4]

הוענקה לו תעודה "פרח ניצול" מצבא הגנה לישראל על תרומתו להמשך קיום העם היהודי.

אל על עריכה

עם שחרורו של בן יוסף מחיל האוויר, עבר לאל על, שם שירת כטייס במשך כ־40 שנה. בגיל 32 הוסמך לקברניט. בין המטוסים שהטיס: קונסטליישן, בריטניה, בואינג 707, בואינג 200–747, בואינג 400–747.

במשך השנים מונה לטייס ראשי ומנהל צי 200–747. הוא צבר כ-32,000 שעות טייס והיה אחד מטייסי אל על שהטיסו את דוד בן-גוריון לבורמה.

בהיותו קברניט סיים תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב ובהמשך תואר מאסטר ב"טעימת יינות" מאקדמיה של נאפה שבקליפורניה.

יינן עריכה

בן יוסף בעל תואר "WINE MASTER" מטעם האקדמיה הבינלאומית ליין בסן-פרנסיסקו, קליפורניה. השתתף בקורסים לטעימת יין באקדמיות הצרפתיות הגרמניות והבריטית ועוסק בהדרכה לתרבות וגסטרונומיה. בן יוסף שופט בתחרויות יין בינלאומיות. ספרו "ספר היין" נמכר בכ-30,000 העתקים ("ספר זהב").

מכהן כעורך המקצועי של המגזין "יין" (בשיתוף עם המגזין הבריטי דקנטר) ומפרסם מאמרים בנושאי יינות במגזין "סיגאר", "מגזין יין וגורמה", ובג'רוסלם פוסט.

בערב הגאלה שחתם את תחרות היין הבינלאומית – TERAVINO 2015, הוכרז לאיש השנה בתעשיית היין הישראלית.[5]

משפחה עריכה

בן יוסף מתגורר בלב תל אביב, נשוי לאביבה, אותה הכיר בזמן שירותה הצבאי בחיל האוויר, אב לשתי בנות ובן, סב לנכדים וסבא רבא לנינים.

הוא עבר מבחנים לרישיון משיט. רכש ספינה באנגליה, ובהמשך הוסמך לקברניט מוביל ספינות, מפינלנד ומצרפת לארץ.

מספריו עריכה

  • "ספר היין" - הוצאת כתר, 1991, עריכה: נירה רוסו, 220 עמ',[6]
  • "יינות ישראל (אלבום)", 1997, 240 עמ'[7]
  • "יינות ישראל + מדריך", 1997 (132 עמודים) הוצאת משכל (חמד + ידיעות אחרונות)[8]
  • "יינות ישראל (אלבום+מדריך)", הוצאת משכל (ידיעות אחרונות), תרגום מאנגלית: נורית דנגוט[9]
  • "The bible of israeli wines", הוצאת מודן, 1977 (238 עמודים)[10]
  • פרק בספר "Wine" של "Andre Dominé" (צר')[11] (מחבר שותף בספר הבינלאומי Wine שהודפס במעל שני מיליון עותקים באנגלית ועוד 11 שפות).

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה