מין סון
מִין סוּן (בסינית מסורתית: 閔損, בסינית מפושטת: 闵损, בפין-יין: Mǐn Sǔn. 536–487? לפנה"ס), ידוע גם בכינוי הכבוד דְזְה צְ'ייֵן (סינית: 子騫, פין-יין: Zi Qian, ווייד-ג'יילס: Tzu-ch'ien), היה אחד מהתלמידים הבולטים ביותר של קונפוציוס. קונפוציוס החשיב אותו שני באיכותו רק ליֵן חְווֵי, ושיבח אותו על כיבוד ההורים שלו.[1] אחד הפרקים בטקסט הקונפוציאני "עשרים וארבעה כיבודי הורים"[2] מביא את סיפורו.
.jpg) | |
| לידה |
536 לפנה״ס  |
|---|---|
| פטירה | 487 לפנה"ס (משוער) |
| מדינה |
לו |
| השקפה דתית |
קונפוציאניזם |
  | |
חייו עריכה
מִין סוּן היה יליד מדינת לוּ.[1] על פי סְה-מָה צְ'ייֵן, הוא היה צעיר ב15 שנים מקונפוציוס[3], אולם "אמרות מבית מדרשו של קונפוציוס"[4] טוען שהיה צעיר ב50 שנים[5].
כאשר פגש בקונפוציוס לראשונה, הוא נראה מורעב, אך לאחר שלמד עם קונפוציוס, קיבל מראה מלא ושבע. כאשר דְווָאנְמוּ צְה שאל פעם את מִין סוּן לגבי השינוי שעבר, ענה "באתי מתוך הסוף והקנים אל בית מדרשו של המורה. הוא אימן את דעתי בכיבוד הורים, והציב לפני את מופת המלכים העתיקים. חשתי הנאה בתלמודו. אך כשנסעתי לארצות אחרות, ראיתי אנשים בעלי שררה, עם מטריותיהם ודגליהם, וכל ההוד והתכונה של שיירותיהם, וגם שם חשתי הנאה מהמופע. שני הדברים התנגשו בחזי. לא יכולתי לקבוע מי מהם עדיף, וכך לבשתי ארשת מצוקה. אך עתה לקחו של המורה חדר עמוק אל דעתי. והתקדמותי נעזרה אף היא בדוגמה שנתתם אתם, עמיתי התלמידים. כעת אני יודע באיזו דרך עליי ללכת וממה עלי להימנע, ויודע שכל ההוד של העוצמה אינו משמעותי עבורי יותר מן האבק שעל הקרקע. בשל כך קיבלתי מראה של שובע ושביעות רצון." מִין סוּן היה אחד התלמידים החביבים ביותר על קונפוציוס. הוא נודע בטוהר המוסרי שלו ובאהבתו להוריו.
עשרים וארבעה מופתים של כיבוד הורים עריכה
מִין סוּן היה אחד מ-24 מופתים של כיבוד הורים. על פי האגדה, אמו מתה כשהיה צעיר, ולאחר שאביו נישא מחדש, אמו החורגת ניצלה אותו והתעללה בו. בחורף הייתה אמו החורגת מרפדת את בגדיהם של ילדיה שלה בכותנה חמה, בעוד שאת בגדיו של מִין סוּן הייתה מרפדת בעשבים. יום אחד, כשלקח את אביו לנסיעה בעגלה הוא כמעט מת מקור. כשאביו הבין מה קרה, הוא חזר הביתה כדי לזרוק את אשתו מהבית, אולם מִין סוּן אמר לו "אם אמא תעזוב, יהיו לך שלושה ילדים שיהיה להם קר, אך אם היא תישאר, רק אחד יסבול." טוב לבו נגע ללבה של האם החורגת ומאז לא התעללה בו עוד.[7]
פולחן עריכה
מקומו במקדש קונפוציוס הוא הראשון במזרח, בין תריסר החכמים, מיד אחרי ארבעת המעריכים. פולחנו החל בשנת 720 לספירה, ביחד עם פולחן קונפוציוס, בידי הקיסר השישי משושלת טאנג. בתקופת שושלת מינג תיקן הקיסר שְׁדְזונְג את כינויו ל"המכובד הקדום החכם מִין".[5]
ישנם כמה קברים סמליים ומקדשים לזכרו של מִין סוּן בסין, וביניהם קבר מִין דְזְה-צְ'ייֵן בגִ'ינְאָן שבשָׁאנְדונְג ומקדש מִין דְזְה-צְ'ייֵן בסוּג'וֹאוּ שבאָנְחְווֵי, אתר מורשת שמור מרכזי של מחוז אָנְחְווֵי.[8]
תארים וצאצאים עריכה
ב-739, תקופת שושלת טאנג, העניק הקיסר שׂוֵ'אנְדְזונְג למִין סוּן את תואר האצולה "מרקיז פֵיי" (費侯). במהלך שושלת סונג הוסיף לו הקיסר גֶ'נְדְזונְג את התואר דוכס לָאנְגְיֵה (瑯琊公) והקיסר דוּדְזונְג את התואר דוכס פֵיי (費公).[8]
צאצאים של מִין סוּן החזיקו בתואר "דוקטור לחמש הקלאסיקות" (五經博士; Wǔjīng Bóshì).[9]
לקריאה נוספת עריכה
- Confucius (1997). The Analects of Confucius. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-506157-4.
- Han, Zhaoqi (2010). "Biographies of Disciples of Confucius". Shiji (史记). Beijing: Zhonghua Book Company. ISBN 978-7-101-07272-3. (בסינית)
- Legge, James (2009). The Confucian Analects, the Great Learning & the Doctrine of the Mean. Cosimo. ISBN 978-1-60520-644-8.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Confucius 1997, p. 201.
- ^ 二十四孝
- ^ Han 2010, p. 4570.
- ^ 孔子家语
- ^ 1 2 Legge 2009, pp. 113–114.
- ^ Legge 2009, p. 16.
- ^ The Twenty-Four Paragons of Filial Piety
- ^ 1 2 "閔子騫：山東人裏的大孝子" [Min Ziqian: Shandong's great filial son]. Xinhua. 2006-03-30. אורכב מ-המקור ב-2014-10-31. נבדק ב-2014-10-30.
- ^ H.S. Brunnert; V.V. Hagelstrom (15 באפריל 2013). Present Day Political Organization of China. Routledge. pp. 493–4. ISBN 978-1-135-79795-9.
{{cite book}}: (עזרה)