מיני-סדרה
מיני-סדרה היא הפקה באמצעי תקשורת המציגה סיפור בהמשכים, כטלוויזיה או קומיקס, המספרת את הסיפור במספר פרקים מצומצם, אך בדרך כלל זמן הפרק הרגיל ארוך מפרק של סדרה טלוויזיה רגילה ולעיתים אף אורך מעל לתשעים דקות, כאשר העלילה ידועה מראש לכל פרטיה עם תחילת ההפקה.
בטלוויזיהעריכה
על אף שאין כלל מוחלט המבחין בין "מיני-סדרה" לסדרת טלוויזיה מן המניין, ישנם כמה מאפיינים המאפיינים "מיני-סדרה". אנציקלופדיית הטלוויזיה של האליוול ופרסר טוענת כי מיני-סדרה כוללת ארבעה עד שישה פרקים באורך משתנה[1] סטוארט קנינגהם מגדיר מיני-סדרה כתוכנית בעלת זמן שידור מוגבל, בעלת יותר משני פרקים ופחות משלושה עשר פרקים, המספרת סיפור במהלך עונה או חצי עונה של שידור סדרתי[2].
אלמנט חשוב אחר עליו עמד פרנסיס וין הוא כי אופרת סבון וסדרת טלוויזיה רגילה אינן יכולות לאפשר לדמויות הראשיות להתפתח יתר על המידה, מכיוון שעל הסדרות האלו להיות משודרות ללא הגבלת זמן. במיני-סדרה, מצד שני, יש פתיחה מוגדרת, אמצע מוגדר וסוף, כבמחזה או בנובלה, המאפשרים לגיבורים להשתנות, להתבגר, או אף למות, לפי צורכי העלילה[2]. כך, סדרה רגילה, ששידורה בוטל לאחר כמה פרקים, או שהוחלט שלא להקליט עונה נוספת שלה, אינה עונה על הגדרת "מיני-סדרה".
יש הרואים את תחילת הפורמט בשנת 1974, עם המיני-סדרה הקנדית "החלום הלאומי" (The National Dream) וסדרת הטלוויזיה של ABC "QB VII" על פי ספרו של לאון יוריס בכיכובו של אנתוני הופקינס. בעקבות ניסיונות ראשוניים אלו עובדו ספרים נוספים לטלוויזיה בפורמט זה בהצלחה רבה. "עני ועשיר" על פי ספרו של אירווין שו הייתה מיני-סדרה בת שנים עשר פרקים שאורכם שעה, ששודרה ברשת ABC ואף בישראל בשנת 1976, והוכיחה כי הצלחת הפורמט לא הייתה מקרית. בשנת 1977 שודרה המיני-סדרה "שורשים" על פי ספרו של אלכס היילי. הסדרה זכתה בארצות הברית להצלחה עצומה, ועוררה דיון פומבי בשאלות הנוגעות לאפרו אמריקאים, למשטר העבדות ולגזענות. הצלחתה הייתה באופן חלקי בשל האופן בו שודרה. שנים עשר השעות המצולמות חולקו לשמונה פרקים ששודרו ברציפות במשך שמונה ימים, עם פרק סיום בן 71 דקות, שמשך 130 מיליוני צופים, והיה בעת בה שודר הסדרה הנצפית ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה עד אז. הצלחת הסדרה קיבעה את הרעיון, ומאז צולמו מיני-סדרות רבות, ביניהן יש להזכיר את "שואה: סיפורה של משפחת וייס" ואף את "דאלאס", שהחלה את דרכה כמיני-סדרה, ומשם המשיכה כסדרת טלוויזיה מן המניין, בת 14 עונות.
בטלוויזיה הבריטית המונח "מיני-סדרה" כמעט ואינו בשימוש, אלא כאשר מדובר בסדרות אמריקניות. המונח "Serial" מתאר את המקבילה הבריטית המוכרת מאז שנות ה-50, המזכירה בזמן השידור ובפורמט את המיני-סדרה האמריקנית. עם זאת, סדרות טלוויזיה בריטיות, שהעונה שלהן קצרה מן המקובל בארצות הברית, מוצגות לעיתים בארצות הברית כ"מיני-סדרה".
קומיקסעריכה
מיני-סדרה בקומיקס הוא פורמט מוכר המאפשר לספר סיפור מסוים או להתמקד בגיבור או בקבוצת גיבורים מסוימת, בין אם הסיפור עומד בפני עצמו, או קשור ליקום בדיוני מוכר מסדרות קומיקס אחרות. מיני-סדרה בקומיקס היא סדרה של 2 עד 12 חוברות.
ישנן סדרות קומיקס המספרות סיפור מסוים במספר רב יותר של חוברות, אך אלו אינן נחשבות ל"מיני-סדרה" מכיוון שלא מוכרז בתחילתן מספר מסוים של חוברות שתכלול הסדרה. באופן דומה לסדרת טלוויזיה שבוטלה, גם סדרות שתוכננו לטווח ארוך, אך הופעתן נפסקה לאחר זמן מה בשל מכירות דלות אינן נחשבות ל"מיני-סדרה" על אף שייתכן שבדיעבד יכריז המוציא לאור כי לזו הייתה כוונתו מלכתחילה.
הערות שולייםעריכה
- ^ Halliwell, Leslie, and Peter Purser, Halliwell's Television Companion, London: Paladin, 1987
- ^ 1 2 Stuart Cunningham, "Miniseries", Museum of Broadcast Communication web site