מיקלוש גימש
מיקלוש גימש (בהונגרית: Gimes Miklós; בודפשט, 23 בדצמבר 1917 – בודפשט, קבניה, 16 ביוני 1958) היה עיתונאי ופוליטיקאי יהודי-הונגרי, אחד מהמרטירים של ה"נקמה" לאחר המרד ההונגרי שמכונה בהונגריה מהפכת 1956, שהוצא להורג יחד עם אימרה נאג' ראש ממשלת הונגריה ופאל מאלטר שהיה (ליומיים) שר ההגנה של הונגריה, ב-16 ביוני 1958.
 | |
| לידה |
23 בדצמבר 1917 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
16 ביוני 1958 (בגיל 40) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות הציבורי החדש בבודפשט |
| שפות היצירה |
הונגרית |
| צאצאים |
מיקלוש גימש |
  | |
מיקלוש גימש טוהר וזוכה במאי 1989, בדיוק 31 שנים לאחר הוצאתו להורג ובאותו יום, נקברו שלושת הקורבנות הנ"ל מחדש באופן חגיגי כאחת התזכורות המודגשות ביותר להפלת הקומוניזם בהונגריה. חשיבתו וחשיבותו הפוליטית הייתה שהיה הראשון שדגל בהנהגת משטר רב מפלגתי בהונגריה עוד בתקופה הקומוניסטית לפני המרד.
קורות חייו
עריכה
גימש נולד במשפחה יהודית שייתכן והתגיירה, אך אין שום תיעוד על כך. הוריו היו פסיכיאטרים, אמו לילי היידו ניהלה מכון פסיכיאטרי. הוא סיים את לימודיו בבודפשט, ולאחר מכן למד רפואה לפקולטה לרפואה של אוניברסיטת סגד, אך לא סיים את לימודיו, במקום זאת הקים חברה קטנה (בשם אורורה).
ב-1942 בא בקשר עם התנועה הקומוניסטית הבלתי חוקית. הוא נקרא למחנות שירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי), אך בקיץ 1944 ברח מהמחנה בטרנסילבניה וברח לפרטיזנים היוגוסלבים. במהלך מלחמת העולם השנייה גורש אביו לגטו טרזיינשטט ומת שם במחנה הריכוז. כשחזר לבודפשט ב-1945, עבד תחילה בעיתון נוער, ולאחר מכן הפך לעיתונאי בעיתון היומי של המפלגה הקומוניסטית, "עם חופשי" (Szabad Nép). הוא פגש את אליז האלדה בתנועה שהפכה לבת זוגו.[1]
המונוגרפיה של שאנדור רווס מציגה אותו כגבר רומנטי, שכמו הבוס שלו יוז'ף רוואי1952, התפקיד ועמדת הכוח הפך אותו לאיש אימתני וגס רוח. בשנת 1954 היה כתב בציריך, בווינה ובפריז ובהיעדרו הועבר לעיתון "אומה הונגרית" (Magyar Nemzet). לדברי רווס, הוא חזר מהמסע הזה עם החוויה שרמת החיים במערב גבוהה ממה שהוצגה בבית ויותר מכך, הדיקטטורה הפרולטרית מתעלמת מחופש פוליטי בהשוואה למדינות המערב. לאחר שדרש את שיקומו של לאסלו רייק בישיבת מו"ל העיתון (Lapkiadó Vállalat) במאי 1955, הוא גורש ממפלגת העובדים ההונגרית (MDP). לאחר מכן הפך למתרגם עבור הוצאת Corvina Könyvkiadó.
בשנת 1956
עריכה.JPG)
מיקלוש גימש כבר היה אחד החברים הרדיקליים ביותר בחוגו של אימרה נאג' ב-1956. הוא הוחזר ל-MDP בקיץ של אותה שנה.
לפי זכרונותיה של אשתו לשעבר, ב-23 באוקטובר 1956, כאשר אימרה נאג' חזר מהעיר באדאצ'ון, בזמן שהאווירה המהפכנית הייתה בשיאה, ניסו גימש ושאר חבריו לשכנע את נאג' להשתתף בהפגנה שהוכרזה לשעות אחר הצהריים, כיוון שהמתקוממים דרשו למנותו שוב לראש הממשלה. לאכזבתה הגדולה של החבורה, אימרה נאג' לא היה מוכן לשמוע על כך, בציינו כי אימרה מזה הזהיר אותו עשרה ימים קודם לכן: ארנה גרה (במקור זינגר) מכין פרובוקציה נגדו ונתן בכוונה לאירועים להוביל להתקוממות כדי שהוא יוכל לתקוף את כל האופוזיציה הפנימית של המפלגה בו זמנית.[2]
לפני הרשעתו, גימש תכנן שאם ישרוד את הנקמה, הוא יכתוב רומן בן שני דורות לאורך תקופת חצי מאה של הונגריה, על ההוריו הרדיקליים הבורגנים שלו ועל ילדיהם הרדיקליים המהפכניים.
הוא שלח את בנו בן השש ואת גרושתו אל מחוץ להונגריה במהלך המתקפה הסובייטית ב-1956, הם למדו בווינה על לכידתו, הרששעתו והוצאתו להורג ולאחר מכן התיישבו בשווייץ.
חשיבתו הפוליטית
עריכהיאנוש ריינר מ' מסווג את מיקלוש גימש עם הסוציאליסטים הרפורמים בקטגוריות שהוא עצמו הקים נגד הקומוניסטים הרפורמים של 1956, שראו במודל החד-מפלגתי הסטליניסטי רק נקודת התייחסות ולא כדרך חובה, הוא היה כמעט היחיד. אפילו חודשים לפני המרד. "מיקלוס גימש... על פי כמה זכרונות עקביים לחלוטין, באביב 1956 שקל ברצינות ואף תמך בהנהגת מערכת רב-מפלגתית אמיתית, או שהאופוזיציה במפלגה תחשוב על זה ורק על זה", כתב ריינר.[3]
כתביו
עריכה- הדמוקרטיה של העם היא הדרך לסוציאליזם ; מחלקת החינוך המרכזית של MDP, בודפשט, 1948 (עלוני סמינר לסמינרים עירוניים יסודיים)
- אנחנו נלחמים למען השלום. דרכה של תנועת השלום הבינלאומית ; כתב וערך מיקלוש גימש; הונגריה, בודפשט, 1950
הנצחה
עריכה- לוח הוצב לזכרו במעונודאז ובסימטת קורווין.
לקריאה נוספת
עריכה- Kritika Révész Sándor Gimes-könyvéről
- Rainer M. János az 1956-os forradalom politikai irányai
- Révész Sándor: Egyetlen élet. Gimes Miklós története, 1956-os Intézet és Sík Kiadó, 1999[3]
- Reményi Gyenes István: Ismerjük őket? Zsidó származású nevezetes magyarok (Ex Libris Kiadó, Budapest, 2000) ISBN 963-85530-3-0
- Halda Alíz: Magánügy. Dokumentum/regény; Noran, Bp., 2002
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Halda Alíz országgyűlési képviselői adatlapja
- ^ (Részlet Gimes Miklósné leveléből, amelyet a „Századvég füzetek” szerkesztőihez intézett. A kötet címe „Az igazság a Nagy Imre-ügyben”. Budapest 1989. (doc)(הקישור אינו פעיל, 2018-11)
- ^ Bibó István Közéleti Társaság: Az 1956-os forradalom politikai irányai (vita)