מלבינה צ'יזמדיה

מלבינה צ'יזמדיההונגרית: Csizmadia Malvina;‏ 20 במאי 192630 באפריל 2010) הייתה ישראלית ילידת הונגריה שהוכרה כחסידת אומות העולם על כך שהצילה יהודים ממוות יחד עם אמה ואחיותיה במלחמת העולם השנייה.

מלבינה צ'יזמדיה
מלבינה צ'יזמדיה
לידה 20 במאי 1926 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 באפריל 2010 (בגיל 83) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע חסידת אומות העולם
פרסים והוקרה חסידת אומות העולם (15 ביוני 1965) עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
יד ושם מלבינה צ'יזמדיה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מלבינה צ'יזמדיה בצעירותה

פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים עריכה

ב-19 במרץ 1944, פלשה גרמניה להונגריה והוקם מחנה עבודה במקום בית ספר אשר היה צמוד לבית משפחת צ’יזמדיה. בבית התגוררו האם מריה צ'יזמדיה ושלושת בנותיה, אירן מלבינה ואולגה. מלבינה הייתה נערה בת 18 והתעניינה מאוד במתרחש מעבר לגדר התיל אשר הקיפה את המחנה והחליטה יום אחד לטפס אל מעבר לגדר. שם פגשה את טבח המחנה אשר היה יהודי והציעה לו את עזרתה בשליחת מכתבים והברחת אוכל אל תוך המחנה. בהתחלה אחיותה ואמה התנגדו לכך וניסו להניא אותה מלעזור, כי ידעו שאם יתפסו חייהן וחיי האסירים יהיו בסכנה. בית משפחת צ’יזמדיה הפך לנקודת הקשר והחיבור בין האסירים לבין העולם שמחוץ למחנה כשהאסירים היו מתגנבים לבית ונפגשים בו עם קרובי משפחה. כאשר הצבא האדום התקרב אל הונגריה מלבינה ומשפחתה חששו שהנאצים יתחילו להעביר את האסירים אל מחנות ריכוז אחרים ולכן החליטו למצוא מקומות מסתור עבור היהודים אסירי המחנה בכפרים ובחוות באזור. מלבינה ומשפחתה הצילו למעלה מ-25 יהודים תוך סיכון חייהן בהברחות אל תוך המחנה ומחוצה לו ובהבאת היהודים אל מקומות המסתור. בנות המשפחה השתמשו בשיטות שונות ויצירתיות כדי להבריח את הגברים, כגון, הכנסתם לשקי תפוחי אדמה, הסתרה מתחת לחבילות חציר ואף שימוש בלבוש נשים.[1]

לאחר המלחמה עריכה

לאחר המלחמה מלבינה ומשפחתה המשיכו לעזור ליהודים בחציית הגבול לצ'כוסלובקיה ומשם היעד הבא היה לארץ ישראל. עם קום המדינה שתי אחיותיה של מלבינה, אורנה שורני ואולגה פישר, התחתנו עם יהודים שהצילו, התגיירו ועלו לישראל ומלבינה ואמה נשארו בהונגריה בכפר בו גרו לפני המלחמה והיחסים עם השכנים הפכו מתוחים. הם קיבלו כינויי גנאי והצקות כל הזמן, אף על פי שהנאצים נוצחו האנטישמיות עדיין הייתה בשיאה. בנובמבר 1949 שתי האחיות שכנעו את מלבינה ואימן לעלות לישראל. לאחר עלייתן, מלבינה התחתנה עם גבר יהודי והתגיירה. מלבינה התגוררה בנהריה. נולד לה בן אחד וממנו שלושה נכדים אשר שירתו כולם ביחידות קרביות בצה"ל. כשגויס נכדה הצעיר, הוא ביקר ביד ושם במדים והצדיע לעץ של סבתו בגן חסידי אומות העולם.

הכרה והנצחה עריכה

ב-30 באוקטובר 1967 הוכרה מלבינה כחסידת אומות העולם על ידי יד ושם וניטע לכבודה עץ בגן חסידי אומות העולם ביד ושם בירושלים.[1]

תמונתה של מלבינה מופיעה באגף חסידי אומות העולם במוזיאון ארצות הברית לשואה ובמוזיאון לוחמי הגטאות.

סיפורה של מלבינה ומשפחתה מונצח ומסופר בסרט "Rescuers: Stories of Courage: Two Families"

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה