פתיחת התפריט הראשי

לוֹחֲמֵי-הַגֵּיטָאוֹת הוא קיבוץ בגליל המערבי, שהוקם בשנת 1949 על ידי ניצולי השואה, פרטיזנים ולוחמי הגטאות, בהם לוחמי מרד גטו ורשה יצחק צוקרמן וצביה לובטקין. בקיבוץ הוקם בית לוחמי הגטאות, המשמש כמוזיאון לתולדות השואה על שם יצחק קצנלסון.

לוחמי הגטאות
Ghetto Fighters' House.jpg
מוזיאון לוחמי הגטאות
מחוז הצפון
מועצה אזורית מטה אשר
אזור התגוננות גליל עליון 35
גובה ממוצע[1] ‎17‏ מטר
תאריך ייסוד 1949
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2017[1]
  - אוכלוסייה 661 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎5.3%‏ בשנה עד סוף 2017

בקיבוץ פועל גם מפעל "טבעול" לייצור תחליפי בשר מן הצומח, וכן אולם תצוגה המציג את עבודותיו של חבר הקבוץ, זוכה פרס ישראל לציור - האמן משה קופפרמן. הקיבוץ מצוי כיום בתהליכי הפרטה.

תוכן עניינים

הקמת הקיבוץעריכה

הגרעין המייסד של לוחמי הגטאות הוקם ממספר קבוצות שהתגבשו ביגור, גינוסר ובית השיטה וכן חברים נוספים. תקופה מסוימת שהו בולדהיים לפני שהתיישבו באתר הקיבוץ בין עכו לנהריה[2]. בשנת 1948 הקצו מוסדות היישוב 3,600 דונם לקיבוץ, סמוך למחנה הצבאי הבריטי סמריה (Sumeiriya) ובאדמות הכפר הערבי א-סמריה (אנ')[3]. ראשוני הקיבוץ עלו לקרקע בחודש פברואר 1949 והתיישבו במקצת מן מבנים נטושים בקצהו המזרחי של המחנה הבריטי. ב-18 באפריל 1949, יום אחד בטרם יום השנה השישי למרד גיטו ורשה נערך במקום טקס ההתנחלות של הקיבוץ ובו גרעין של כמאתיים איש ניצולי שואה[4][5]. לכבוד באי הטקס יזם יצחק צוקרמן תערוכת תמונות בשם: "כך היה - תמונות מהשואה והמרד".

טקס העלייה על הקרקע היה מהגדולים ביותר שהתקיימו לכבוד הקמת יישוב והשתתפו בו גם נציגים של ממשלת פולין[6]. שטחי הקיבוץ השתרע על כ-4000 דונם, מהם 3500 לפלחה, 120 דונם לגן ירק, 40 דונם גפן ו-30 דונם בננות[7]. באפריל 1950 הוקמה מועצה אזורית געתון אשר אליה שוייך הקיבוץ[8]. הקיבוץ התייחד בכך שחבריו היו מבוגרים לעומת יישובים אחרים וכן באחוז יחסית גבוה של חולים שלא היו מסוגלים לעבודה פיזית. כן התייחד הקיבוץ באחוז גבוה של משפחות מרובות ילדים[2]. באביב 1950 הוחלט בישיבה משותפת של נציגי הקיבוץ ומזכירות הקיבוץ המאוחד על הקמת בית לוחמי הגטאות למורשת השואה והמרד ע"ש יצחק קצנלסון. טקס חנוכת המוזיאון, במשכנו הארעי, נערך ב-19 באפריל 1951.

שמו הראשון של הקיבוץ, כפי שנקבע על ידי קק"ל, היה אשר, על שם נחלת שבט אשר בה הוא שוכן. אנשי קק"ל התנגדו לקריאת היישוב על שם לוחמי הגטאות בטענה כי אין מדובר בשם עברי, זאת למרות דרישת חברי הקיבוץ לשינוי השם. לבסוף, בפברואר 1952, נעתרה ועדת השמות הממשלתית לבקשת הקיבוץ, אולם הציעה לחבריו כי עדיף לקרוא לקיבוץ בשם "מורדי-הגטאות", תוך שהיא מותירה הבחירה לחברי המשק. באספת הקיבוץ הוחלט להעדיף ברוב קולות, אל מול מתנגד בודד, להעדיף את שמו הנוכחי של הקיבוץ. שמה הרשמי של האגודה השיתופית, "קיבוץ ע"ש לוחמי-הגטאות קבוצת דרור להתיישבות שיתופית בע"מ" פורסם באופן רשמי ברשומות באפריל 1954.

חתימת הסכם השילומים עם גרמניה, בשנת 1952, וזכאותם של חברי קיבוץ רבים לקבלת פיצויים אישיים, עוררו מתחים רבים בקיבוץ הצעיר. חלק מן החברים סירבו להגיש תביעה לפיצויים על אף זכאותם לכאורה. חברים אחרים ביקשו לקבל באופן אישי את הפיצויים אותם תבעו וסירבו להעבירם לקופת המשק. לאחר שהתקבלה החלטה המחייבת חברים להעביר פיצויים מגרמניה לקופת המשק, עזבו מספר משפחות את הקיבוץ.

ב 8 באוקטובר 1980 נקרא מרכז הקליטה בקריית ים על שמה של צביה לובטקין.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף 2017, למעט מועצות אזוריות, נכון לסוף 2016.
  2. ^ 2.0 2.1 יהושע גלבוע, דמותו של יישוב, קיבוץ לוחמי הגיטאות, מעריב, 14 באפריל 1963
  3. ^ ד.ג., יום מרד הגיטו - בקיבוץ ע"ש לוחמיו, מעריב, 23 באפריל 1952
  4. ^ לוחמי הגיטו מתנחלים בגליל ביום השנה למרד ורשה, דבר, 19 באפריל 1949
  5. ^ קיבוץ לוחמי-הגטאות: סיפור המקום. עורך: צביקה דרור. הוצאת קיבוץ לוחמי-הגטאות, התשס"ה-2005. ISBN 965-518-031-X
  6. ^ ה.ו., מורדי הגיטאות, דבר, 21 באפריל 1949
  7. ^ מ. זינגר, על מורשת השואה והמרד, דבר, 3 במאי 1951
  8. ^ אישור מועצה אזורית חדשה בגליל, דבר, 14 באפריל 1950


  ערך זה הוא קצרמר בנושא קיבוצים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.