מלוויל ברגהיים

מלוויל ברגהיים (18131890)[1] היה יהודי מומר, מצלמי ארץ-ישראל הראשונים[2] ובנקאי בארץ ישראל.

קורות חיים עריכה

ברגהיים נולד כיהודי בשוורונץ במחוז פוזנן שבפרוסיה וב-1834 עבר לאנגליה. באנגליה המיר את דתו לנצרות ולמד רוקחות. ארגון מסיונרי בשם החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים שלח את ברגהיים על מנת לסייע במוסדות הרפואיים של הארגון בירושלים. כנהוג באותה תקופה הוא התלווה לרופא מטעם הארגון, אלברט גרשטמן יהודי מומר גם הוא שככל הנראה לא היה רופא במשמעותו כיום[3], לביקורי בית וכך הכיר את אוכלוסיית העיר.

עם מחלתו ועזיבתו את ארץ ישראל של גרשטמן, שלח המסיון רופא חדש, ד"ר אדוארד מק-גאוון[4], שפתח את מרפאתו בביתו של ברגהיים בעיר העתיקה[5]. מכאן התפתח בית החולים של המיסיון האנגלי, שלימים יהיה ברחוב הנביאים.

מתוך הכרותו של ברגהיים את העיר ואת תושביה החל לעסוק גם בסחר של שטרות והמחאות. ברגהיים פיתח את עיסוקו בכספים, הקים בנק להלוואות ב-1851 והפך לבעל אמצעים[6]. ב-1881 הצטרף אליו בנו, סם, והוא פרש ב-1883. בנו לא נחל הצלחה בניהול הבנק ומלוויל שב לבנק ב-1885 לפעילות בבנק עם שני בניו, טימותי וכריסטופר[7].

כתוצאה מתהליך הקפיטולציות, שבו נהנו נתיני המעצמות בארץ ישראל מחסות מדינות, חזר לאזרחותו הפרוסית עת נפתחה בירושלים הקונסוליה הפרוסית ב-1952[6].

בסוף 1877 - תחילת 1878 הקים, ליד שער שכם, טחנת קמח הפועלת על קיטור הראשונה בארץ ישראל. מאחר שהיה יהודי מומר ראו בו היהודים כיהודי לטובת כשרות הקמח האיכותי שיצא מטחנתו. כלומר לבטח שמר על דיני תרומות ומעשרות[8].

ברגהיים בנה ב-1880 את בית ברגהיים שמהווה כיום חלק מקריית עיריית ירושלים. בניין נוסף שבנה ברגהיים, באזור רחוב הנביאים בירושלים, יהיה לימים מלון קאמיניץ שהשכיר אותו לכולל ווהלין - ירושלים.

לבנק היו חובות אבודים כולל של מוזם שפירא, אספן וסוחר עתיקות שהתאבד אחרי מכירת מגילות מזויפות לכאורה למוזיאון הבריטי. הבנק של ברגהיים פשט את הרגל אחרי כ-40 שנה ב-1892[9]. הבנק היה ראשון בשרשרת של בנקים עם אוריינטציה גרמנית שפעלו בירושלים ובארץ ישראל[10].

אחרי מותו של ברגהיים ופשיטת הרגל של הבנק שהיה כבר בניהולו של טימותי נאלצה המשפחה למסור את בית ברגהיים ללורד ביוט. לימים העניק ביוט את הבית לרשות עיריית ירושלים[7].

ברגהיים התחתן עם מריה דורותי בתו של מומר אחר, שמעון רוזנטל[11]. רוזנטל הסתכסך מאוחר יותר עם אדוארד מק-גאוון. לזוג נולדו מספר ילדים שחלקם נפטרו בהיותם קטנים. בתו, הנרייטה[7], נישאה לקונסול הגרמני בירושלים הברון פון מינכהאוזן[12].

מלוויל ברנהיים נקבר בבית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ במקורות שונים הוא מוזכר בשם Melville Peter Bergheim. אין להתבלבל עם בנו באותו שם (פטר).
  2. ^ צילומי ארץ ישראל הראשונים, אריאל, גיליון 67–68, אוגוסט 1989, עמ' 76
  3. ^ נסים לוי ויעל לוי, רופאיה של ארץ ישראל 1799–1948; עריכת תוכן, עיצוב וסדר: חדוה רוקח, איתי בחור, זכרון יעקב: איתי בחור - הוצאה לאור, 2008, עמ' 163
  4. ^ הוא הגיע בינואר 1842 על פי ירון פרי ואפרים לב, The medical activity of London jews' society
  5. ^ נסים לוי, פרקים בתולדות הרפואה בארץ-ישראל 1799–1948, הקיבוץ המאוחד והפקולטה לרפואה ע"ש ברוך רפפורט – הטכניון, חיפה, 1998, עמ' 28
  6. ^ 1 2 מרדכי אליאב, ‏מומר, בעל תשובה וחוזר לסורו (פרשת שמעון רוזנטל), קתדרה 61, ספטמבר 1991
  7. ^ 1 2 3 קורט גרונוולד, הבנקאות בירושלים בתקופה העות'מאנית, הרבעון לכלכלה, גיליון כ"ד, אפריל 1977
  8. ^ שמואל אביצור, הקיטור מגיע, אתר מט"ח
  9. ^ אלכס כרמל, ‏לתולדותיו של יוהאנס פרוטיגר, בנקאי בירושלים, קתדרה 48, יוני 1988, עמ' 72-49
  10. ^ הבנקאות בחיפה - בנקים עם אוריינטציה גרמנית ב"חיפה מבלי לקום מהכורסא"
  11. ^ פטר ברגהיים – החלוץ 'המשומד' ב"סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות 1950 – 1850"
  12. ^ יהושע בן אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים החדשה בראשיתה, הוצאת יד בן צבי, תשל"ט, עמ' 520