מלחמת אנטיוכוס

מלחמת אנטיוכוס (192 לפנה"ס – 188 לפנה"ס), הידועה גם בשם המלחמה הרומית-סלאוקית או המלחמה הסורית, הייתה עימות צבאי שהתנהל בין שתי קואליציות בהנהגת הרפובליקה הרומית מחד, והאימפריה הסלאוקית בהנהגת אנטיוכוס השלישי מאידך.

מלחמת אנטיכוס

מפת האזור לאחר המלחמה
מערכה: המלחמות המוקדוניות
תאריכים	192 לפני הספירה – 188 לפני הספירה
מקום	יוון ואסיה הקטנה
תוצאה	ניצחון רומאי, שלום אפאמיאה
שינויים בטריטוריות	לידיה, פריגיה, מיסיה, פיסידיה ופמפיליה סופחו לפרגמון. קאריה וליקיה סופחו לרודוס.
הצדדים הלוחמים הממלכה הסלאוקית הליגה האיטולית קפדוקיה גלטיה האימפריה הקרתגנית הרפובליקה הרומית הליגה האכאית פרגמון רודוס מוקדון מנהיגים אנטיוכוס השלישי   אאומנס השני פיליפוס החמישי  מפקדים חניבעל פוליקסינידאס לוקיוס איימיליוס רגילוס סקיפיו אסיאטיקוס סקיפיו אפריקנוס

המלחמה הייתה תוצאה של "מלחמה קרה" שהתנהלה בין שתי המדינות מאז 196 לפנה"ס. בתקופה זו ניסו הרומים והסלאוקים להרחיב את תחומי השפעתם על ידי כריתת בריתות עם מעצמות אזוריות וערי מדינה יווניות.

המלחמה הסתיימה בניצחון רומאי מובהק. בשלום אפאמיאה, ההסכם שנחתם בין הרומאים לסלאוקים, נאלצו הסלאוקים לוותר על אסיה הקטנה אשר הפכה לאזור השפעה של רומא. כתוצאה מניצחונה במלחמה, הפכה הרפובליקה הרומית למעצמה החזקה ביותר סביב הים התיכון.

רקע

משנת 218 עד 196 לפנה"ס

בסביבות 218 לפנה"ס היו סביב הים התיכון חמש מעצמות עיקריות שהיו שרויות ביניהן באיזון פוליטי: אימפריות הדיאדוכים של הסלאוקים (סוריה), התלמיים (מצרים) והאנטיגונידים (מקדוניה) במזרח, ומדינות העיר רומא וקרתגו במערב.

עם זאת, שורה של סכסוכים, בסופה של המאה השלישית לפנה"ס הפרו את האיזון הזה: במערב, נלחמה רומא בקרתגו על עליונותה במערב הים התיכון. במלחמה הפונית השנייה (218 עד 201 לפנה"ס) הביסו הרומאים את קרתגו והיא נאלצה לקבל שלום בתנאים מחפירים ולמעשה הודחה ממעמדה כמעצמה. במקביל התמודדה רומא עם פיליפוס החמישי מלך מוקדון, שכונן ברית עם קרתגו, במלחמה המוקדונית הראשונה התמודד פיליפוס עם קואליציה רומאית-יוונית שכללה גם את הליגה האיטולית, פרגמון ורודוס. המלחמה הסתיימה בשלום פויניקי ללא הכרעה מהותית, אך מעתה רומא החלה להתערב בפוליטיקה היוונית.

המלחמה התנהלה ביוון, בים האיגאי ובאסיה הקטנה וכללה מספר קרבות. המלחמה הסתיימה בניצחון רומאי והסלאוקים נאלצו לחתום על תנאים קשים בהסכם אפאמיאה שלפיו שילמו לרומא פיצויי מלחמה בסך של 15,000 כיכרות ואיבדו את השטחים מערבית להרי הטאורוס. אחת התוצאות של המלחמה הייתה עלייתה של רומא כמעצמה החזקה ביותר באזור הים התיכון.

ראו גם

• קרב תרמופילאי (191 לפנה"ס)
• קרב מגנסיה

לקריאה נוספת

• זיו יופה, פלנקס נגד לגיון: התנגשות הטיטאנים הצבאיים של העת העתיקה, 2020

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מלחמת אנטיוכוס בוויקישיתוף

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.