פתיחת התפריט הראשי
מפת אירופה. איסלנד בירוק, הממלכה המאוחדת בכתום.

מלחמת הבָּקָלָה הייתה סדרת עימותים בין בריטניה ואיסלנד במחצית השנייה של המאה ה-20, בשל תביעת איסלנד לבלעדיות על דיג בשטחי ים נרחבים באוקיינוס האטלנטי. כל אחד מהעימותים הסתיים בניצחון איסלנדי.

גורמיםעריכה

הגורם הישיר לתביעה האיסלנדית היה הירידה הדרסטית בכמות הדגים שנלכדו בשדות הדיג העשירים שבקרבת האי שנבעה מדיג יתר, בעיקר בשל פעילותם של דייגים מבריטניה. עקב כך הלכה איסלנד והגדילה במשך השנים את תחום האזור הימי שבו מותר רק לדייגים איסלנדים לדוג.

ברקע העימות יש לציין את חשיבותו של נושא הדיג לאיסלנד. זהו הענף הכלכלי המרכזי באיסלנד ולמעשה, רוב רובה של כלכלת איסלנד מבוססת בצורה זו או אחרת על הדיג ועל התעשיות הנלוות אליו.

השתלשלות האירועיםעריכה

 
  איסלנד
  המים הפנימיים
  הרחבת 4 מייל ימיים משנת 1952
  הרחבת 12 מייל ימיים משנת 1958 (היקף המים הטריטוריאליים הנוכחי)
  הרחבת 50 מייל ימיים משנת 1972
  הרחבת 200 מייל ימיים משנת 1975 (היקף אזור הדייג הנוכחי)

בשנת 1958 הרחיבה איסלנד לראשונה את אזור הדייג המוגבל לאיסלנדים בלבד. היא הגדילה את גבול האזור מ-4 מייל ימי מחופיה (כ-7 קילומטר) ל-12 מייל ימי (כ-22 קילומטר).

בשנת 1972 הרחיבה איסלנד באופן חד־צדדי את האזור שוב, ל-50 מייל ימי (כ-93 ק"מ) מחופיה. במסגרת משא ומתן בין איסלנד לבריטניה, הגיעו השתיים להסכמה כי יותר למכמורתנים הבריטים לדוג באזור המוגבל, בתנאי שלא ידוגו למעלה מ-130,000 טון דגים בשנה. הסכם זה פג בנובמבר 1975.

בנובמבר 1975 הכריזה איסלנד פעם נוספת על הרחבה של האזור המוגבל לדייג לאיסלנדים בלבד, והפעם למרחק של 200 מייל ימי (כ-370 קילומטר) מחופי האי. בריטניה לא הכירה בתביעה זו ודייגים בריטים המשיכו לדוג באזור. עקב כך התחוללו סדרה של עימותים בין ספינות משמר החופים האיסלנדי ומכמורתנים בריטים. האירועים כונו "מלחמת הבקלה", אך למרות השם, כמעט שלא נורו יריות עם זאת, נרשמו מקרים בהם חתכו האיסלנדים רשתות דייג של ספינות בריטיות וכן כמה התנגחויות בין ספינות.

על מנת לאכוף את החוק, איסלנד פרסה באזור שש ספינות משמר החופים ושני מכמורתנים שהוסבו לספינות משמר החופים. בתגובה שלחה בריטניה צי בן עשרים ושתיים פריגטות, שבע ספינות אספקה, תשע גוררות ושלוש ספינות סיוע על מנת להגן על המכמורתנים הבריטים. בתגובה, איסלנד איימה בסגירת בסיס נאט"ו בקפלוויק. בשל המלחמה הקרה, היה זה איום ממשי על יכולת ההגנה של נאט"ו באוקיינוס האטלנטי בפני ברית המועצות. בשל כך, נאלצה ממשלת בריטניה להכיר בגבול החדש ואסרה על דייגיה להיכנס לתחום זה.

השלכותעריכה

למלחמת הבקלה היו שתי השלכות בולטות:

  • מדינות נוספות הלכו בעקבותיה של איסלנד והכריזו אף הן על הרחבת גבולות הדיג. הגבול החדש הפך לעובדה ובשנת 1983 אף הפך לגבול המוסכם. בשנה זו התקבלה אמנה בינלאומית הקרויה "חוק הים" שקבעה כי האזור שבין חופה של מדינה ועד 200 מייל ימי מחופיה הוא אזור כלכלי בלעדי של המדינה ובו יש למדינה בלעדיות על ניצול אוצרות הים.
  • צי הדיג של בריטניה נפגע קשה מהחלטה זו. במיוחד חשו בפגיעה נמלי הדיג של גרימסבי והאל. הדייגים הבריטים עברו לספינות קטנות וחסכוניות יותר שעיקר פעילותם בסמוך לחופי בריטניה.

גלריהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מלחמת הבקלה בוויקישיתוף