מסומננות

מסומננוּת (Markedness) היא מושג תאורטי יחסי מעולם הבלשנות, המתייחס למידת שכיחותם של רכיבים שונים בשפה, לפי היררכיה אוניברסלית.

הקביעה לפיה אלמנט מסוים הוא מסומנן מתבססת, בין היתר, על סמך התפוצה שלו בשפות העולם, ועל יחסי השכיחות בינו ובין רכיבים אחרים מתחומו שהם פשוטים ממנו או מורכבים ממנו.

המשמעות של מסומננות: אם Y יותר מסומנן מ-X, אזי בשפה שבה קיים Y בהכרח קיים גם X. למסומננות יש השלכות גם לגבי רכישת שפה: ילדים רוכשים קודם כל מבנים ורכיבים פחות מסומננים מאשר מבנים ורכיבים יותר מסומננים.

הרעיון של מסומננות פותח לראשונה במסגרת המחקר הפונולוגי, אך מאז התפשט לתחומים אחרים בבלשנות, כגון מורפולוגיה, תחביר וסמנטיקה. למסומננות תפקיד מרכזי בתאוריית האופטימליות והיא מהווה אחד האילוצים הראשיים עבור הדוברים.

בדקדוק המסורתי נהוג להשתמש במונח דומה, מסומנות, העוסק רק בסימון מורפולוגי של מילים.

דוגמאותעריכה

מבני הברותעריכה

אוניברסלית, הברה פתוחה מסוג עיצור תנועה (CV, למשל זֶה) היא הברה פחות מסומננת מהברה סגורה הכוללת עיצור-תנועה-עיצור (CVC, למשל אֶת). בנוסף, הברה סגורה כאמור, מסומננת פחות מהברה סגורה כבדה ביותר - עיצור-תנועה-עיצור-עיצור (CVCC, עַפְתְּ). לפיכך, אם בלשן חוקר שפה חדשה ומגלה בה הברה כבדה ביותר, הוא יכול להסיק בוודאות שבאותה שפה קיימות גם הברות סגורות והברות פתוחות-קלות.

CV > CVC > CVCC

פונולוגיהעריכה

בכל השפות קיימים עיצורים קדמיים (Coronals), אך לא בכל השפות קיימים עיצורים שפתיים (Labials) ועיצורים אחוריים (Dorsals). היררכיית המסומננות של מקומות החיתוך היא זו:

קדמיים > שפתיים > אחוריים

ּּלפיכך, בכל שפה שבה קיים עיצור אחורי (למשל כּ), יהיה קיים גם עיצור שפתי (למשל פּ) ועיצור קדמי (למשל תּ). במילים אחרות, לא תיתכן שפה עם כּ וללא תּ. בנוסף, ילדים הרוכשים שפה כלשהי, בדרך כלל ירכשו ראשית את העיצורים הקדמיים, לאחר מכן את השפתיים ורק לבסוף את האחוריים.

מורפולוגיהעריכה

בכל השפות קיימים שמות עצם בצורת יחיד. בשפות רבות קיימת גם נטיית רבים. בשפות מעטות יחסית קיימות צורות זוגי וצורות מורפולוגיות המציינות מספרים נוספים (3, 4 ואפילו 0). גרינברג[1] קבע, ברוח המסומננות, כי שפות בעלות צורות רבים מקיימות בהכרח גם צורות יחיד, וכי שפות בעלות צורות זוגי מקיימים בהכרח גם צורות רבים רגילות.

תחבירעריכה

התאם (Agreement) עם הנושא הוא פחות מסומנן מהתאם עם המושא. לכן שפות המקיימות התאם בין הפועל ובין המושא יקיימו התאם גם בין הפועל ובין הנושא.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Joseph H. Greenberg. 1963. "Some universals of grammar with particular reference to the order of meaningful elements," in Universals of Language, pp. 73–113. Cambridge: MIT Press.