מסטושי קושיבה

מסטושי קושיבה
小柴昌俊
	מסטושי, 2002
	מסטושי, 2002
לידה	19 בספטמבר 1926; טויואשי, יפן
פטירה	12 בנובמבר 2020 (בגיל 94); טוקיו, יפן
ענף מדעי	פיזיקה
מקום מגורים	יפן
מקום לימודים	אוניברסיטת טוקיו; אוניברסיטת רוצ'סטר; אוניברסיטת מייג'י; Kanagawa Prefectural Yokosuka High School ;
מנחה לדוקטורט	שינאיצ'ירו טומונאגה
מוסדות	אוניברסיטת המבורג; אוניברסיטת טוקאי; High Energy Accelerator Research Organization; אוניברסיטת טוקיו; HFBS ;
תלמידי דוקטורט	Atsuto Suzuki, טקאקי קג'יטה, Yoji Totsuka
פרסים והוקרה	פרס ההצטיינות בתרבות (1988); פרס אשאסי (1987); פרס לזכר נישינה (1987); עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית; פרס פנופסקי (2002); פרס הומבולדט (1997); עמית האקדמיה למדעים של בנגלדש; עמית אלכסנדר פון הומבולדט; מדליית בנג'מין פרנקלין (2003); מסדר השמש העולה, דרגה ראשונה (2003); פרס נובל לפיזיקה (2002); פרס וולף לפיזיקה (2000); מסדר התרבות (1997); צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1985) ;

זהו שם יפני; שם המשפחה הוא קושיבה.

מַסַטוֹשִׁי קוֹשִׁיבָּה (ביפנית: 小柴昌俊;‏ 19 בספטמבר 1926 – 12 בנובמבר 2020) היה פיזיקאי יפני, חתן פרס וולף לפיזיקה לשנת 2000, וחתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 2002 ביחד עם ריימונד דייוויס, על תרומה חלוצית באסטרופיזיקה ובמיוחד על גילוי נייטרינואים קוסמיים.

סיים את התואר הראשון באוניברסיטת טוקיו בשנת 1951, ואת הדוקטורט באוניברסיטת רוצ'סטר בניו יורק ב-1955. בשנים 1955–1958 היה חוקר במחלקה לפיזיקה באוניברסיטת שיקגו. לאחר מכן שב ליפן כפרופסור במכון למחקר גרעיני באוניברסיטת טוקיו. חלק מתקופה זו עשה באוניברסיטת שיקגו כפרופסור-עמית, במעבדה לאנרגיות גבוהות וקרינה קוסמית. באוניברסיטת טוקיו נשאר עד שנת 1987 ולאחר מכן לימד באוניברסיטת טוקאי, במשך עשר שנים. עד מותו נשא בתפקיד פרופסור-אמריטוס באוניברסיטת טוקיו.

המחקר שזיכה אותו בפרס נובל התמקד בנייטרינו, חלקיק יסודי תת-אטומי שאיתגר מדענים זמן רב. מאז שנות ה-20 של המאה ה-20 הייתה סברה כי בשמש מתרחשות ריאקציות היתוך גרעיניות שהופכות מימן להליום ומשחררות אנרגיה. חישובים תאורטיים מתקדמים יותר הראו כי מספר רב של נייטרינואים חייבים להשתחרר כחלק מתהליך זה, ולכן כדור הארץ חייב להיות חשוף לשטף מתמיד של נייטרינואים המגיעים מהשמש. אולם, בשל התגובות החלשות יחסית של החלקיק עם חומר, היה קשה מאוד לגלותו ולמדוד אותו.

קושיבה הסתמך על עבודתו של ריימונד דייוויס כדי לבנות בשנות ה-80 גלאי ניטרינו תת-קרקעי במכרה אבץ ביפן, לו קרא "קמיוקנדה 2". הגלאי הורכב ממכל מים ענק המוקף בגלאים אלקטרוניים שתפקידם לאתר הבזקי אור אשר נוצרים כאשר ניטרינו בא במגע עם גרעין אטומי במולקולות המים. קושיבה הצליח לאשש את התאוריה של דייוויס, כי אכן השמש פולטת נייטרינואים, וכי בפועל תמדד על כדור הארץ כמות מעטה יותר מהצפויה להגיע אלינו לאחר שנפלטה מהשמש (כלומר, כי חלקם נאבדים בדרך מהשמש אלינו). ב-1987 הגלאי איתר שטף של ניטרינו מפיצוץ סופרנובה שהתרחש מחוץ לשביל החלב.

לאחר מכן בנה קושיבה גלאי גדול יותר ורגיש יותר, לו קרא "סופר-קמיוקנדה", שנכנס לשימוש ב-1996. בעזרתו הצליח לגלות עדויות מהימנות לכך שניטרונואים, המתחלקים ל-3 סוגים שונים, יכולים לשנות את סוגם מאחד לשני תוך כדי תנועתם.

נפטר בטוקיו ב-12 בנובמבר 2020.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מסטושי קושיבה בוויקישיתוף

מסטושי קושיבה, באתר פרס נובל (באנגלית)
מסטושי קושיבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מסטושי קושיבה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)