מסכת מעשרות
מסכת במשנה
מַסֶּכֶת מַעַשְׂרוֹת היא המסכת השביעית בסדר זרעים במשנה, בתוספתא ובתלמוד הירושלמי. במשנה כוללת חמישה פרקים, ובתוספתא שלושה פרקים.
המסכת עוסקת באיסור להשתמש בתבואה לפני שהופרש ממנה מעשר.
המסכת נקראת "מעשרות", כיוון שהיא נוגעת בהלכות השייכות לכל המעשרות.
מיקומה של המסכת בסדר זרעים
עריכהלפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, המסכת סודרה אחרי מסכת תרומות, מכיוון שבתחילה מפרישים תרומה, ולאחריה מעשר ראשון.
הדינים העיקרים במסכת זו
עריכה- הגידולים החייבים במעשר.
- ממתי הם מתחייבים.
- עד מתי הם מותרים באכילת עראי לפני שהופרשו המעשרות.
- מהו גמר המלאכה הקובע למעשר ואוסר גם אכילת עראי.
- הדברים השונים הקובעים למעשר.
פרקי המסכת במשנה
עריכה- כְּלָל אָמְרוּ (שמונה משניות[1]).
- הָיָה עוֹבֵר (שמונה משניות).
- הַמַּעֲבִיר (עשר משניות).
- הַכּוֹבֵשׁ (שש משניות).
- הָעוֹקֵר (שמונה משניות).
בסה"כ במסכת 40 משניות.
פרקי המסכת בתוספתא
עריכה- גרנן למעשרות
- החמרין
- המהבב
קישורים חיצוניים
עריכה
משנה, מסכת מעשרות, באתר ויקיטקסט תוספתא, מסכת מעשרות, באתר ויקיטקסט תלמוד ירושלמי, מסכת מעשרות, באתר ויקיטקסטהערות שוליים
עריכה- ^ מספר המשניות בכל פרק הוא לפי הספירה במשניות קהתי. בדפוסים אחרים תיתכן חלוקה שונה.