תלמוד ירושלמי

התלמוד שנכתב בישראל, בראשית האלף הראשונה לספירה
Disambig RTL.svg המונח "הירושלמי" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו ירושלמי.

התלמוד הירושלמי (נקרא גם תלמוד ארץ ישראל, תלמוד מערבא, תלמוד המערב או הירושלמי) הוא חיבור המפרש את המשנה, מוסיף עליה ומרחיב אותה. ההרחבה בה נוקט הירושלמי ממצעת בין ההרחבה המזערית הקיימת במספר מקומות בתוספתא לבין ההרחבה הארוכה והמפותחת, כפי שהיא בתלמוד הבבלי. הוא כולל בתוכו את תלמודם של האמוראים מארץ ישראל ומבבל על המשנה וכן על תחומים אחרים.

העמוד הראשון של מסכת ברכות מהדורת עוז והדר
העמוד הראשון של מסכת ברכות מהדורת דפוס וילנא

הסוגיות שבתלמוד הירושלמי נערכו בארץ ישראל במאה השלישית. הרמב"ם ייחס את החיבור לאמורא רבי יוחנן, שהיה מגדולי האמוראים של ארץ ישראל[1]. אך מוזכרים בו אמוראים שחיו כמה דורות אחריו, והכוונה שזה יצא מבית מדרשו. מסכת נזיקין שונה באופיה מיתר התלמוד הירושלמי, והיא משקפת כנראה עריכה מוקדמת יותר, המזוהה על פי חוקרים מסוימים כ"תלמודה של קיסרין" הנזכרת בתלמוד זה מספר פעמים[2]. לפי הרב יצחק אייזיק הלוי[3] התלמוד הירושלמי לא נערך כלל, והנוסח שבידינו הוא זה שנלמד בישיבת ציפורי לפני גזירות הקיסר גאלוס והנציב הרומאי ארסקינוס בשנת ד'קי"א (351). בעקבות הגזירות פוזרה ישיבת ציפורי וחלק מאמוראי ארץ ישראל ירדו לבבל, והצטרפו לישיבת אביי ורבא.

היקף הירושלמיעריכה

ההיקף הידוע כיוםעריכה

הירושלמי שהגיע לידינו כולל גמרא על ארבעה סדרים כמעט שלמים: סדר זרעים, סדר מועד, סדר נשים וסדר נזיקין. מסדר טהרות נותרו חלקים ממסכת נידה בלבד.

שלוש מהמסכתות של התלמוד הירושלמי הנמצאות בידינו הן קטועות:

  • מסכת נידה - בידינו רק שלושה פרקים ראשונים - מדברי התוספות[4] משמע, שמסכת זו המשיכה בתלמוד הירושלמי לפחות עד לפרק השביעי.
  • מסכת מכות - יֶשְנָם רק שני פרקים ראשונים מתוך שלשה. כבר ממפרשי התלמוד הראשונים רואים שלא היה בידם פרק שלישי. אמנם קטע קצר נמצא בכתב יד בודאפשט על המשנה האחרונה במסכת. קטע זה נמצא גם ברמב"ן ובעוד כמה ראשונים בשם הירושלמי פרק ג' של מכות[5].
  • מסכת שבת - יֶשְנָה רק עד לפרק העשרים, וחסרים ארבעת הפרקים האחרונים.

ההיקף המקוריעריכה

בשאלת ההיקף המקורי של הירושלמי התחבטו החוקרים והמפרשים. מספר כתבי היד של הירושלמי ששרדו הוא מועט ונותן מקום לאפשרות שהיו חלקים של הירושלמי שהיו קיימים בעבר אך לא הגיעו לידנו.

שאלת קיומו של ירושלמי על סדר קדשים נדון רבות במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20, כאשר חלק מהחוקרים טענו שהיה קיים ירושלמי על קדשים על סמך אמירות כלליות ובמיוחד דברי הרמב"ם: "ונמצא מהירושלמי חמשה סדרים שלמים, אבל סדר טהרות לא נמצא עליו תלמוד כלל לא בבלי ולא ירושלמי אלא מסכת נדה בלבד כמו שאמרנו"[6] וציטוטים ספציפיים של הראשונים. אחרים טענו שלא היה ירושלמי על קדשים והסבירו את האמירות והציטוטים כטעויות. בעקבות מחקר הגניזה הנטייה היום היא להניח שלא היה ירושלמי על קדשים. שאלת ירושלמי על סדר קדשים היוותה בסיס לזיוף מפורסם שפורסם בתחילת המאה ה-20.

לגבי הפרקים החסרים היו חוקרים שטענו שקטעים אלו היו קיימים אך אבדו עם השנים. על פי השערה אחת, כאשר המעתיקים נתקלו בקטעים שכבר הופיעו במסכתות קודמות של הירושלמי הם כתבו הפניה באמצעות ההוראה "גרשׁ", כלומר "משוך", בתוספת מראה מקום, במקום להעתיק את כל הקטע. מנהג זה של המעתיקים מופיע, למשל, בכתב יד ותיקן 30 של בראשית רבה. ברבות הימים נשמטו ההוראות וכך נשארו פרקים "ריקים". שאול ליברמן, למשל, טען שהיה קיים ירושלמי על הפרק האחרון של מסכת מכות אך כל הסוגיות של הפרק הושמטו על ידי מעתיקי כתבי היד מכיוון שיש להן מקבילות לסוגיות הקיימות כבר במקומות אחרים בירושלמי. על פי שיטה זו שיחזר ליברמן את הפרק[7]. שיחזור זה נתון במחלוקת ולא מקובל על כולם.

אפשרות נוספת שהועלתה מבוססת על מכתב שכתב פירקוי בן באבוי בן המאה התשיעית, שנתגלה בגניזה. במכתב הוא כותב שאצל בני ארץ ישראל לא עבר תלמודם על פה במשך הדורות (כמו שעבר אצל ישיבות בבל), אלא הוא נשתכח מהם והם החזירוהו על ידי ספרים גנוזים שמצאו (דברים כעין אלו כותב גם רב שרירא גאון בתשובה: ואהדורי אהדרוהו בנוסחאי וכיוצא באלו). על פי ההשערה, אותם ספרים גנוזים היו חסרים כך שלא היה ניתן לשחזר את כל הירושלמי. מה שמחזק השערה זאת היא השערה נוספת אותה מעלים החוקרים לפיה משיבושים משותפים בכל נוסחי הירושלמי, נראה כי היה טופס כתוב אחד, משובש, שהוא המקור לכל נוסחאות הירושלמי שבידינו, ייתכן ואותם 'ספרים גנוזים' הם אותו טופס. אם כי דבריו אלו של פרקוי בן באבוי נכתבו במגמה פולמוסית בה הוא תוקף את מנהגי בני ארץ ישראל ומכנה אותם 'מנהגי שמד', כשבכך הוא מנסה להכריח אותם לקבל את מרות גאוני בבל.

השוואה להיקף הבבליעריכה

הירושלמי כולל תלמוד על סדר זרעים ועל מסכת שקלים שאין עליהם כמעט תלמוד בבלי. הנימוק המקובל לכך הוא שסדר זרעים עוסק במצוות התלויות בארץ ועל כן עסקו בו יותר בארץ ישראל, בה נוהגות מצוות אלו הלכה למעשה.

הירושלמי לא כולל תלמוד על סדר קדשים, בניגוד לבבלי. באופן כללי, התלמוד הירושלמי הוא כ-40% מגודלו של הבבלי, לפי כמות המילים.

כתבי ידעריכה

 
דף מהתלמוד הירושלמי מהגניזה הקהירית

התלמוד הירושלמי שרד בידינו בכתב יד שלם אחד בלבד, הוא כתב יד סקליגר 3 (Or. 4720) שבספרייה של אוניברסיטת ליידן, הידוע בשמו המקובל: כתב יד ליידן. כתב יד זה הוא המקור היחיד לחלקים נכבדים של הירושלמי והיווה את הבסיס לדפוס ונציה של הירושלמי (רפ"ג) שממנו הועתקו כל שאר דפוסי הירושלמי.

כתבי יד אחרים מכילים חלקים (קטנים יחסית) מן הירושלמי: כתב יד ותיקן 133 מכיל את סדר זרעים ומסכת סוטה וכתב יד אסקוריאל G-I-3, שנתגלה בשנת 1977 במנזר אל אסקוריאל מכיל את מסכת נזיקין[8], ויצא לאור, עם שני מבואות, בשנת 1984, על ידי א"ש רוזנטל ושאול ליברמן. קטעים רבים מן הגניזה הקהירית וקטעי כריכה מספריות אירופיות מעידים גם הם על נוסח הירושלמי. חלקם הגדול התפרסמו על ידי לוי גינזבורג בספר "שרידי ירושלמי" (ניו יורק, 1909).

לעיני הראשונים היו כתבי יד שונים של הירושלמי שאינם בידינו. למשל בפירוש "שדה יהושע" שהופיע בדפוס קושטא מופיעות נוסחאות אחרות מאשר בדפוס כי היו לעיני כותב הפירוש כתבי יד אחרים[9].

דפוסי הירושלמיעריכה

הירושלמי נדפס לראשונה בשלמותו בוונציה ללא שנת דפוס. ד"ר שמואל אברהם פוזננסקי מעריך את שנת הדפוס, בשם זכריה פרנקל כ"סביב שנת רס"ג-רס"ד"[9], אך אחרים העריכו שהודפס בשנת ה'רפ"ב. פוזננסקי כתב כי "רבו השגיאות בדפוס זה"[9]. שני מגיהים יהודיים עבדו על מהדורה זו.

הדפוסים הבאים היו בקרקוב, על ידי יצחק בן אהרן מק"ק פריסטיץ, שס"ט, שכלל את כל הירושלמי עם פירוש קצר בכרך אחד; בקראטאשין, על ידי בן ציון בעהרענד, תרכ"ו, שגם הוא הכיל את כל הירושלמי בכרך אחד; [10] בז'יטומיר, על ידי דפוס סלאוויטא, תר"כ -תרכ"ז, שכלל כרכים אחדים והכיל מגוון פירושים שהעיקריים שבהם הם קרבן העדה ושירי קרבן, פני משה ומראה הפנים, נר מערבי ועין משפט; בפיוטרקוב, על ידי פנחס מנחם אלעזר יוסטמן, תר"ס, שכלל את הפירושים שהיו בדפוס סלאוויטא ובנוסף פירוש של מהרי"ד סליצק. כל הדפוסים האלו נדפסו על פי הדפוס הראשון מוונציה ובכל דפוס חדש הוסיפו שבושים חדשים עד כי כסו את פני הירושלמי חרולי טעויות עד למכביר[9].

הדפסה נוספת הייתה בווילנה, על ידי דפוס ראם, בשנת תרס"ט.[דרוש מקור][11]

עריכת התלמוד הירושלמיעריכה

רוב חלקי התלמוד נערכו בטבריה שהייתה מקום התורה הגדול ביותר באותו תקופה. ככל הנראה זמן עריכת התלמוד במאה ה-3 וה-4. יש הטוענים[דרוש מקור] שחלקים מסדר נזיקין, לא נערכו באותו המקום, אלא בישיבות גדולות נוספות בארץ. זמן חתימת התלמוד אינו ידוע, ולכן, בעקבות אירועים היסטוריים ואחרוני האמוראים של אותו דור (רבי מנא ורבי יוסי בירבי בון), יש הנוטים לקבוע את זמן חתימתו לאמצע המאה ה-4.

נוסח התלמוד הירושלמיעריכה

התלמוד הירושלמי כתוב ארמית גלילית. שפה זו מתועדת גם בתרגומי התנ"ך שמוצאם מארץ ישראל. הכתיב של המילים בעברית ובארמית שונה בדברים רבים מהעברית והארמית של הלשון בבלי[12]. התלמוד הירושלמי בנוי "שמועות" (כניסוחו של יעקב זוסמן), ולא "סוגיות", כמו בבבלי. הירושלמי אינו נוטה לשאול שאלות הבהרה דידקטיות או להסביר את עצמו.

לפני עורכי התלמוד הירושלמי הייתה המשנה בנוסח שונה מעט מזה שהיה לפני עורכי התלמוד הבבלי. יש הסבורים כי היו קיימות שתי מהדורות משנה, האחת בארץ ישראל והשנייה בבבל. ניתן, עם זאת, להראות כי בארץ ישראל היה נוסח משנה "נזיל" יותר מאשר בבבל, וכמה שינויים בין נוסחי המשנה שלנו מוסברים על ידי סוגיות הדנות בעניין בתלמוד הירושלמי - דוגמה מובהקת היא המשנה הראשונה בפרק רביעי במסכת בבא מציעא.

סוגיות רבות בירושלמי מקבילות זו לזו, באופן כמעט מדויק. לעיתים ניכר בהן שיבוש המעיד על מקור כתוב, כמו דילוג שורה. הרבה פעמים כשהעתיקו את הסוגיא למקום השני, לא דקדקו בדבר וצרפו גם דברים שאינם קשורים כלל למקום השני.

שיבושיםעריכה

הירושלמי שלפנינו משופע בשיבושים וטעויות נוסח. הרשב"א כתב על כך: "כבר ידעת שרבו השבושים בנוסחאות הירושלמי והסבה הגדולה למעוט השגחת הלומדים בו ואין עומדים עליו רק אחד בדור"[13]. זכריה פרנקל ב"מבוא הירושלמי" מנה סוגי שיבושים שונים, בהם: הסופרים והמעתיקים "טעו והשמיטו לפעמים תיבה אחת והיא משנה כל העניין", "טעו באותיות הדומות במבטא או בכתב וכדומה", "טעו והוסיפו תיבה אחת או החליפו תיבה בתיבה הרגילה להם או החליפו האותיות באותה תיבה עצמה", "טעו וכתבו מה שצריך להיות למטה למעלה וכו'" או "טעו ודלגו משורה לשורה או ממאמר למאמר על ידי תיבות דומות". סוג נוסף של טעויות הוא "שגו הרבה במקום שיש פלוגתא בין שני אנשים או אמוראים והחליפו האומרים". על כך כתבו התוספות[14]: "והרבה דברים יש בירושלמי שצריך להפכם"[9].

החוקרים ניסו לתקן את השיבושים על סמך כתבי יד, על סמך ציטוטים של הראשונים מתוך הירושלמי ועל סמך השוואה של סוגיות מקבילות. עבודה ראשונה בכיוון נעשתה על ידי הרב דב בר רטנר, שהוציא בשנים 1901–1917 את סדרת הספרים "אהבת ציון וירושלים" על הסדרים זרעים ומועד[15]. הוא עבר על כל הראשונים וציין את כל המקומות שהובאו בהם דברי הירושלמי, והשווה אותם עם נוסחאות הירושלמי בדפוס[16].

ציטוטים מהירושלמיעריכה

בראשונים נמצאים ציטוטים רבים של "ירושלמי" אשר אינם נמצאים בתלמוד ירושלמי הנמצא בידנו. על פי המחקר הדבר נובע ממספר גורמים[17]:

  • מקרים בהם אכן אבדו קטעים שהיו בעבר בירושלמי
  • ציטוטים מתוך ספרים אחרים שנקראו "ירושלמי", בהם מדרשים, פסיקתא ו"ספר ירושלמי"
  • זיופים שיוחסו לירושלמי במטרה לשוות להם אמינות. העובדה שהירושלמי היה נדיר יחסית הקשתה בעבר על זיהויים של הזיופים.

השפעת הירושלמיעריכה

 
פסיפס כתובת רחוב מעמק בית שאן, מתקופת התלמוד, בו מצוטטת ברייתא דתחומין המובאת בתלמוד הירושלמי.

בארץ ישראל עד סוף תקופת הגאונים החשיבו את התלמוד הירושלמי כעיקר ופסקו הלכה כמוהו אף נגד הבבלי. פרקוי בן באבוי, תלמיד תלמידו של רב יהודאי גאון, התפלמס עם בני ארץ ישראל על סמכות הירושלמי ורצה שייכנעו למרות גאוני בבל ולפסקי התלמוד הבבלי. בסוף תקופת הגאונים נתבטלו ישיבות ארץ ישראל, ואף גאון ארץ ישראל שלח את בנו ללמוד אצל רב האי גאון. מאז גברה מסורת הבבלים ותלמודם גם על ארץ ישראל[18].

בתוך בבל עצמה לא הכירו כמעט את התלמוד הירושלמי. בתלמוד הבבלי יש התעלמות כמעט מוחלטת ממנו. ובמקומות רבים בתלמוד הבבלי ניכר שלא ידעו כלל את דברי הירושלמי בעניין. גם גאוני בבל אינם מזכירים אותו[19]. החל מרב סעדיה גאון שהיה בארץ ישראל הזכירו גאוני בבל אותו מעט, וכן מובא מעט בדברי רב שרירא גאון ורב האי בנו. הם כתבו שניתן ללמוד מהירושלמי רק מה שלא נתפרש בבבלי[19].

הרי"ף כותב שהתלמוד הבבלי הוא בתראי (כלומר נכתב מאוחר יותר) לעומת התלמוד הירושלמי, שראו דברי הירושלמי וחלקו עליהם[20]. בתקופת הראשונים נתרבה השימוש בירושלמי, אך הוא לא היה מצוי אצלם והרבה פעמים ציטטו מאחרים. הרמב"ם והר"ש משאנץ היו מהיחידים שהיו בקיאים בכל דברי הירושלמי, ודנו רבות בדבריו. בעקבות דעתו של הרי"ף הלך הרמב"ם, שהביא להלכה את דברי הירושלמי היכן שלא קיימת התייחסות לנושא בבבלי, אך כאשר התלמוד הבבלי חלוק על שיטת הירושלמי הוא פוסק כבבלי ברוב המקומות. לדברי פוסקים מאוחרים יותר, פסק הרמב"ם בהרבה מקומות כירושלמי נגד הבבלי, כאשר הפרשנות של התלמוד הארץ-ישראלי פשוטה יותר[21]. נמצאה טיוטה של הרמב"ם שבה הוא מתמצת את ההלכות שבתלמוד הירושלמי, מעין הלכות רב אלפס על התלמוד הבבלי[22].

כששאל הריצב"א את אחיו הר"ש משאנץ לפרש לו עניין מהירושלמי השיב לו "מה לך אצל הירושלמי ושלי הוא"[23], ובפירושיו לסדר זרעים מביא דברי הירושלמי באופן קבוע ומפרשם. גם האור זרוע מביא דברי הירושלמי באופן קבוע ודן בהם.

"ספר ירושלמי"עריכה

"ספר ירושלמי" הוא כינויו של כתב יד מיוחד שהיה באשכנז, בחוגו של ראבי"ה, (ואפשר שהגיע לראבי"ה מאיטליה על ידי ר' שמואל בן נטרונאי, המצטט ממנו לראשונה[24]). זהו כתב יד שיש בו אוסף מדרשים שונים שאינם קשורים לתלמוד ירושלמי, והרבה פעמים שהראבי"ה וראשונים אחרים מזכירים בדבריהם "ירושלמי", נתכוונו לספר זה ולא לתלמוד ירושלמי. עד לאחרונה היה קיומו היפותזה של אביגדור אפטוביצר וכמה חוקרים בודדים בלבד, שנועדה להסביר מדוע קטעים שהראשונים הללו מצטטים בשם "ירושלמי" אינם בירושלמי לפנינו. בשנים האחרונות[דרושה הבהרה] נמצאו קטעים של כתב יד אשכנזי בעל אותם מאפיינים בדיוק, ואף מצויות בו התוספות המצוטטות על ידי ראבי"ה וחוגו ושאינן בכתבי יד אחרים. הקטעים, שפורסמו על ידי פרופ' יעקב זוסמן, מכריעים שספר מעין זה אכן היה קיים, והוא כנראה המקור לדברי הראשונים האשכנזים הללו.

הדף היומיעריכה

בדומה ללימוד הדף היומי הנהוג בתלמוד הבבלי, האדמו"ר מגור רבי שמחה בונים אלתר תיקן לימוד דף יומי בתלמוד ירושלמי. הוא הכריז על כך בכנסייה הגדולה השישית של אגודת ישראל שהתקיימה בחודש טבת ה'תש"ם. המחזור הראשון של התלמוד הירושלמי החל ביום ט"ו בשבט תש"ם. כל מחזור בדף היומי של הירושלמי אורך כארבע שנים ורבע. לימוד זה התקבל כמעט רק אצל חסידיו. בעקבות תקנתו פתחו חסידי גור כמה מכונים לפרשנות התלמוד הירושלמי ולהדפסתו.

פרשני הירושלמיעריכה

אין בידינו פירושים על הירושלמי מתקופת הראשונים, למעט מסכת שקלים. עם זאת, רבי מנחם המאירי מעיד שרבי יצחק מנרבונא, תלמידו של הראב"ד, פירש את הירושלמי "ברוב תלתא סדרי, הגיע לידינו מהם קצתם"[25]. כמו כן ידוע על פירושים של רבי יהודה בר יקר, רבו של הרמב"ן, ושל רבי מאיר אבן סהולה, תלמיד הרשב"א, שאבדו[26] פירושי הרמב"ן לירושלמי, המשוקעים בחיבוריו האחרים, לוקטו ונדפסו בסדרת ספרים בסוף המאה ה-20[27].

הרמב"ם כתב ספר "הלכות ירושלמי" בדומה לספר ההלכות של הרי"ף על התלמוד הבבלי. קטעים מחיבור זה של הרמב"ם נמצאו בקהיר ויצאו לאור בידי שאול ליברמן. יהודה צבי שטמפפר ההדיר את החיבור על מסכת כתובות[28].

פירושי הראשונים שהודפסועריכה

המפרשים שהודפסו על הדף בדפוס וילנאעריכה

  • פירושי הרב דוד פרנקל: מהווים את הפירוש היסודי על חלק גדול מהתלמוד הירושלמי, אבל לא על כולו.
  1. קרבן העדה (מעין פירוש רש"י)
  2. שיירי קרבן (מעין פירוש תוספות)
  1. פני משה (מעין פירוש רש"י)
  2. מראה הפנים (מעין פירוש תוספות)
  • פירושי הרידב"ז במסכתות שאין את פירושי קרבן העדה:
  1. רידב"ז (מעין פירוש רש"י ארוך)
  2. תוספות הרי"ד (מעין פירוש תוספות ארוך)

פרשנים מסורתיים נוספיםעריכה

לבד משלושת הפרשנים העיקריים, אלו הם פירושים נוספים של הירושלמי:

  • פירוש מבעל ספר חרדים - פירושו של רבי אלעזר אזכרי (על מסכת ברכות ומסכת ביצה).
  • פירוש רבי שלמה סיריליאו - פירושו של רבי שלמה סיריליאו (מחכמי צפת לאחר גירוש ספרד), על סדר זרעים ומסכת שקלים.
  • שדה יהושע - פירושו של רבי יהושע בנבנישתי מטורקיה, על חלקים מסדרי זרעים, מועד ונזיקין.
  • יפה מראה - פירושו של רבי שמואל יפה אשכנזי לאגדות הירושלמי.
  • פירוש רבי אליהו מפולדא – פירושו של רבי אליהו מפולדא (בגרמניה). פירוש קצר ושוטף על סדר זרעים ומסכת נזיקין.
  • ביאור הגר"א לירושלמי זרעים, כולל הגהות רבות וביאור מאת הגאון מווילנה (נכתב על ידי תלמידיו).
  • קרבן נתנאל - בידי הרב נתנאל וייל
  • נועם ירושלמי - לרבי יהושע מסלונים ("רבי אייזיל חריף"), העוסק בעיקר בפירושן של סוגיות קשות ועמומות בירושלמי.
  • ספר ניר - לרבי מאיר מארים שאפיט, פירוש עמוק לסדר זרעים וסדר מועד וחלק מסדר נשים.
  • יפה עיניים - לרבי אריה לייב ילין, הגהות על התלמוד הבבלי, והשוואות בינו לבין סוגיות מקבילות בתלמוד הירושלמי (קיים גם קונטרס "תשלום יפה עיניים", מאת הרב חיים קנייבסקי, והוא השלמה למסכתות שעליהן אין "יפה עיניים". הודפס בתוך ספרו "שיח השדה").
  • רוח זקנים - חיבורו של שפ"ן הסופר (רבי שמואל שרגא פייגנזון), ליקוט מתוך יפה עיניים ונועם ירושלמי.
  • ציון ירושלים - פירושו של רבי יוסף שאול נתנזון מלבוב.
  • שערי תורת ארץ ישראל - פירושו של הרב זאב וולף רבינוביץ מבריסק, על כל הירושלמי, עיקרו הגהות ומיעוטו פירושים.
  • הגהות הירושלמי - פירושו של ר' חיים אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקטש, בעל שו"ת "מנחת אלעזר".
  • אהבת ציון וירושלים - ביאורים והשוואות לציטטות מהירושלמי בספרות הראשונים ובמדרשי חז"ל מאת הרב דב בער רטנר, על סדר זרעים וסדר מועד.
  • ירושלמי עם פירוש שושן בצלאל, על כל סדר זרעים, הרב בצלאל שושן (רוזנברג), ירושלים, תרצ"ח.
  • ירושלמי ברכות - שביעית, הגהה על-פי כתבי-יד שונים עם פירוש מאת החכם אברהם משה לונץ.

פירושים חדשיםעריכה

  • תבונה ביאור לירושלמי מאת הרב יצחק אייזיק קרסילשציקוב מפולטבה.
  • עלי תמר - פירושו של ר' ישכר תמר, כולל ביאורים, הארות והערות לקטעים רבים בכל מסכתות התלמוד הירושלמי[29].
  • ירושלמי עם ביאורים על פי שיעורי הרב חיים קנייבסקי. סדר זרעים, סדר מועד וחלק מסדר נשים.
  • ידיד נפש - ביאור ופירוש על כל התלמוד הירושלמי מאת הרב יחיאל בר לב[30].
  • ירושלמי מעשרות, שביעית עם פירוש מאת פרופ' יהודה פליקס.
  • ירושלמי מבואר על סדרי זרעים ומועד וחלק מסדר נשים, בהוצאת ארטסקרול.
  • ירושלמי על מסכתות פאה, דמאי, שביעית, תרומות, מעשרות ומעשר שני עם פירוש "קב ונקי" מאת הרב אריה כרמל, הרב גרשון מצגר, והרב פרופ' יהודה לוי.
  • הירושלמי כפשוטו, מאת פרופ' שאול ליברמן. פירוש למסכתות שבת, עירובין ופסחים.
  • פירוש לירושלמי ברכות וזרעים מאת הרב זכריה פרנקל.
  • פירושים וחדושים בירושלמי מאת פרופ' לוי גינזבורג.
  • הירושלמי המפורש עם שינויי נוסחאות, מסכת ברכות (חלקה הראשון), מאת הרב שלמה גורן, מוסד הרב קוק ירושלים תשכ"א.
  • מהדורת מכון דרכי שמחה - פירוש "אור שמחה", גרסאות והשמטות בירושלמי, מפתח של גדולי ישראל העוסקים בסוגיה הנדונה[31] ועוד. יצאו לאור מסכתות סוכה, יומא, ראש השנה, חגיגה, מגילה, סנהדרין, תענית וחלק מפסחים.
  • מהדורת תלמוד שטיינזלץ באותה מתכונת כמו התלמוד הבבלי של הרב עדין שטיינזלץ, מסכת פאה בלבד (בשיתוף הרב אריאל הולנד והרב מנחם פרומן).
  • מסכתות תעניות, מועד קטן, ראש השנה, סוכה, מגילה, שקלים וברכות, עם פירוש "אור לישרים" מאת הרב יהושע בוך, בהוצאת מכון אורות הירושלמי[32].
  • פירוש 'רינת שושנים' מאת הרב חגי רוזנברג, מסכתות פסחים, חגיגה ומועד קטן.
  • תלמוד ירושלמי המאור - ביאור לכל מסכתות הירושלמי עמוד מול עמוד, פירוש "הבהיר" המבוסס על פירושי הראשונים והאחרונים, ובסוף כל מסכת "ביאורי הדף" - השוואה לתלמוד הבבלי.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

מהדורות מדעיות

  • פטר שפר והנס-יורגן בקר (עורכים), סינופסיס לירושלמי, טובינגן, גרמניה, 1991.
  • תלמוד ירושלמי (על פי כתב יד ליידן), האקדמיה ללשון העברית, ירושלים תשס"א. קונטרס תיקונים מורחב למהדורה זו יצא בתשע"ו.

קישורים חיצונייםעריכה

טקסט וספרים על הירושלמי

סקירה כללית

נושאים שונים

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הקדמה למשנה תורה.
  2. ^ ראו: שאול ליברמן, "תלמודה של קיסרין", ירושלים תרצ"א.
  3. ^ דורות הראשונים, ח"ב, פרנקפורט תרס"ו, עמ' 526-536.
  4. ^ על תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ס"ו, עמוד א'.
  5. ^ ראו פירוט בשינויי נוסח במקום, מהדורת עוז והדר ירושלים תשע"ד
  6. ^ (הקדמת הרמב"ם למשנה).
  7. ^ שחזור זה הודפס בנספח ל"הלכות הירושלמי להרמב"ם", שהוציא לאור שאול ליברמן
  8. ^ כתב יד עתיק של התלמוד הירושלמי נתגלה בספרד, דבר, 28 בינואר 1977
  9. ^ 1 2 3 4 5 תלמודא דבני מערבא - מאמר ראשון, הצפירה, 2 באפריל 1903
  10. ^ במהדורה זו, כל דף מחולק לארבע עמודים (ראו ב-ד"ר משה וייס, ‏מבוא לתורה שבעל פה, באתר גוגל ספרים). רבים מפנים למהדורה זו, ולכן אפשר לראות הפנייה כזו: TP Shabbat 42d, כשהכוונה ל- תלמוד ירושלמי, מסכת שבת דף מב עמוד ד
  11. ^ כדאי לעיין במאמר- דפוסי הירושלמי, מאת אחיקם קשת; שם הוא מציין דפוס בוילנא ב- ה'תרפ"ב [1922]
  12. ^ ראו למשל: שמואל הרשקוביץ, ‏מבוא לתורה שבעל פה, מרחבים ג, נריה גוטל (עורך), סיון התשמ"ח, באתר HebrewBooks
  13. ^ שו"ת רשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' צ"ו
  14. ^ יבמות ק"ד. ד"ה מר סבר
  15. ^ אהבת ציון וירושלים, באתר HebrewBooks; אהבת ציון וירושלים, וילנא תרע"ז, באתר HebrewBooks
  16. ^ תלמודא דבני מערבא - מאמר ראשון, חלק שני, הצפירה, 5 באפריל 1903
  17. ^ אברהם עפשטיין, ‏מעות לתקן, ירושלים (מאסף), כרך שביעי, חוברות א-ב, תרס"ו, עמ' 148–157, באתר HebrewBooks
  18. ^ ירחמיאל ברודי, צוהר לספרות הגאונים, 1998. עמ' 28–35, ו-208-210.
  19. ^ 1 2 שמואל אברהם פוזננסקי, ‏ענינים שונים הנוגעים לתקופת הגאונים, מאמר ראשון, ורשה תרס"ט, באתר HebrewBooks
  20. ^ רי"ף עירובין לה,ב (בדפי הרי"ף)
  21. ^ שו"ת מהרי"ק סימן ק: "והוא דבר ידוע שרבינו משה רגיל לפסוק על פי הירושלמי יותר מכל הפוסקים הידועים אצלינו, ואפי' במקום שאין תלמודינו מוכיח כדברי הירושלמי לפעמים יפסוק כמותן היכא שתלמודינו מעמיד משנה או ברייתא בשינוי דחיקא והירושלמי מפרשא בפשטא תופס לו שיטת הירושלמי". ביאור הגר"א אורח חיים סימן תל"ו סעיף א: "אבל הרמב"ם דרכו לנטות אחר הירושלמי ברוב המקומות". ובסימן תקמ"ו סעיף ה כתב: "ונראה שסמך על הירושלמי כדרכו ברוב מקומות היכא שהסוגיא פשוט שם יותר". וכן כתב בעוד כמה מקומות.
  22. ^ שאול ליברמן, הלכות הירושלמי להרמב"ם ז"ל, ניו יורק, תש"ח 1947
  23. ^ אפרים א. אורבך, בעלי התוספות, ירושלים תשנ"ו. עמ' 266.
  24. ^ ראו: אברהם (רמי) ריינר, בעלי התוספות האבודים, באתר הארץ
  25. ^ פתיחה לפירוש המאירי על פרקי אבות לקראת סופה
  26. ^ שאול ליברמן, "משהו על מפרשים קדמונים לירושלמי", ספר היובל לכבוד אלכסנדר מרקס
  27. ^ יואל פלורסהיים (עורך), פירושי הרמב"ן לירושלמי, ירושלים: מוסד הרב קוק.
  28. ^ הרב יהודה צבי שטמפפר, מהדורה של הלכות הירושלמי לרמב"ם על מסכת כתובות, ישיבת ברכת משה
  29. ^ דוד מצגר, עלי תמר, המעין, גיליון 21, תמוז תשמ"א
  30. ^ תלמוד ירושלמי עם פירוש "ידיד נפש"
  31. ^ בסגנון ספר המפתח לרמב"ם ולתלמוד הבבלי שבהוצאת שבתי פרנקל
  32. ^ משה אופנהיים, ‏ירושלמי לעם, באתר בשבע - ערוץ 7, 2 בספטמבר 2004
  33. ^ חננאל מאקב"גנזי הירושלמי" אסף חוקר זוסמן את כל קטעי הגניזות השונות של הירושלמי, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2020