ויקיפדיה

מעלי גירה

תת-סדרה של מכפילי פרסה
(הופנה מהדף מעלי גרה)

מַעֲלֵי-גֵּרָה (שם מדעי: Ruminantia) היא תת-סדרה של מכפילי פרסה שמשותפת להם מערכת עיכול המתאימה לעיכול תאית (צלולוז) באמצעות תהליך הנקרא העלאת גירה.

קריאת טבלת מיוןמעלי גירה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
תת־סדרה: מעלי גירה
שם מדעי
Ruminantia
‏סקופולי, 1777
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טקסונומיה עריכה

פיזיולוגיה של מעלי גירה עריכה

לבעלי חיים מעלי גירה יש מאפיינים פיזיולוגיים שונים המאפשרים להם לשרוד בטבע. תכונה אחת של מעלי גירה היא צמיחת שיניים מתמדת. במהלך העלאת הגירה, תכולת הסיליקה במספוא גורמת לשחיקה של השיניים. כדי לפצות על כך השיניים של מעלי הגירה ממשיכות לצמוח לאורך כל חייהם, בניגוד לבני אדם או בעלי חיים אחרים שאינם מעלים גירה, שצמיחת השיניים שלהם נעצרת לאחר גיל מסוים. לרוב מעלי הגירה אין שיניים חותכות עליונות; במקום זאת, יש להם כרית שיניים(אנ') עבה ללעיסה יסודית של מזון צמחי.[1] מאפיין נוסף של מעלי גירה הוא קיבולת אחסון קיבתית גדולה המעניקה להם את היכולת לצרוך מזון במהירות ולהשלים את תהליך הלעיסה מאוחר יותר. תהליך זה ידוע בשם העלאת גירה, המורכב מהעלאת המזון מהקיבה, לעיסה מחדש, הוספת רוק, ובליעה מחדש. העלאת הגירה מצמצמת את גודל חלקיקי המזון, דבר שמשפר את התפקוד המיקרוביאלי ומאפשר למזון הנעכל לעבור בקלות רבה יותר דרך מערכת העיכול.

מעלי גירה ומשבר האקלים עריכה

מתאן מיוצר על ידי סוג של ארכאונים הנקראים "מתאנוגנים", הנוצרים בתוך קיבת מעלי הגירה, ומשתחרר לאטמוספירה. מתאן הוא גז חממה חזק עם פוטנציאל התחממות גלובלית של 86 בהשוואה לפחמן דו-חמצני בתקופה של 20 שנה.[2] כתוצר לוואי של צריכת תאית, הבקר מוציא מתאן, ובכך מחזיר את הפחמן שאספו הצמחים בחזרה לאטמוספירה. לאחר כ-10 עד 12 שנים, המתאן הזה מתפרק ומומר בחזרה לפחמן דו-חמצני. לאחר ההמרה ל-CO2, צמחים יכולים לבצע שוב פוטוסינתזה ולקבע את הפחמן בחזרה לתאית. מכאן, הבקר יכול לאכול את הצמחים והמחזור מתחיל שוב. למעשה, המתאן שמקורו בבקר אינו מוסיף פחמן חדש לאטמוספירה, אלא הוא חלק מהמחזור הטבעי של פחמן באמצעות מחזור הפחמן הביוגני.[3] בשנת 2010, התסיסה התוך קיבתית היוותה 43% מסך פליטות גזי החממה מכלל הפעילות החקלאית בעולם, 26% מסך פליטות גזי החממה מפעילות חקלאית בארצות הברית, ו-22% מכלל פליטות מתאן בארצות הברית.[4] לבשר מגידול מבוית יש טביעת רגל פחמנית גבוהה יותר ביחס לבשרים אחרים או מקורות צמחוניים לחלבון, בהתבסס על מטא-אנליזה גלובלית של מחקרי הערכת מחזור חיים.[5] ייצור מתאן על ידי חיות המגודלות לשימוש כמזון, בעיקר מעלי גירה, מוערך ב-15%-20% מסך הייצור העולמי של מתאן, אלא אם כן החיות ניצודו בטבע.[6] אוכלוסיית הבקר המגודלת לשימוש בתעשיות הבקר והחלב בארצות הברית היא כ-90 מיליון ראש, כ-50% יותר משיא אוכלוסיית הבר של ביזונים אמריקאים שמנתה כ-60 מיליון ראש בתחילת המאה ה-18,[7] ששטח המחיה שלהם התפרס ברובו בצפון אמריקה באזור בו שוכנת כיום ארצות הברית.

מעלי גירה בהלכה עריכה

העלאת גירה היא אחד משני הסימנים הדרושים בבהמה כדי שתיחשב כשרה על פי התורה (הסימן האחר הוא נוכחות פרסה שסועה).

גלריה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מעלי גירה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Dental Anatomy of Ruminants
  2. ^ Shindell, Drew T., Gregory Faluvegi, Dorothy M. Koch, Gavin A. Schmidt, Nadine Unger and Susanne E. Bauer. “Improved Attribution of Climate Forcing to Emissions.” Science 326 (2009): 716 - 718.
  3. ^ Samantha Werth, "The Biogenic Carbon Cycle and Cattle", February 19, 2020, CLEAR Center - UC Davis.
  4. ^ Inventory of U.S. Greenhouse Gas Emissions and Sinks: 1990-2014.
  5. ^ Ripple, W., Smith, P., Haberl, H. et al. "Ruminants, climate change and climate policy." Nature climate Change 4, 2–5 (2014). https://doi.org/10.1038/nclimate2081
  6. ^ Cicerone, R. J., and Oremland, R. S. (1988), "Biogeochemical aspects of atmospheric methane," Global Biogeochem. Cycles, 2( 4), 299– 327, doi:10.1029/GB002i004p00299.
  7. ^ U.S. Fish and Wildlife Service. (1977). "The American buffalo." Rev. August 1977 [Washington]: Dept. of the Interior, Fish and Wildlife Service.


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מעלי_גירה&oldid=36498841"