מפלגת החזית העממית (בלארוס)

מפלגה בבלארוס

מפלגת החזית העממית, או מפלגת BNFבלארוסית: ПБНФ), היא מפלגה פוליטית בבלארוס שהוקמה דה פקטו לאחר הפיצול של התנועה החברתית החזית העממית הבלארוסית בשנת 1999. החזית העממית בבלארוס הוקמה בתקופת הפרסטרויקה על ידי אנשי האינטליגנציה הבלארוסית, כולל וסיל ביקאץ'. המנהיג הראשון והכריזמטי ביותר היה זיאנון פזניאק .

מפלגת החזית העממית
Партыя БНФ
Лагатып Партыі БНФ.jpg
מדינה בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים Ryhor Kastusyou עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1988–הווה (כ־34 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
אידאולוגיות לאומנות[1]
דמוקרטיה[2][3]
שמרנות
מטה בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
ארגונים בינלאומיים ברית השמרנים והרפורמיסטים האירופים עריכת הנתון בוויקינתונים
צבעים רשמיים אדום
narodny.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לאחר צו בשנת 2005 של הנשיא אלכסנדר לוקשנקו על הגבלת השימוש במילים Беларускі ("בלארוסית") ו-"Народны" ("לאומי", "עממי") בשמות המפלגות והתנועות הפוליטיות[4] נאלצה המפלגה לשנות את שמה הרשמי ל"מפלגת BNF", ראשי התיבות של מפלגת החזית העממית הבלארוסית.

היסטוריה מוקדמתעריכה

החזית העממית בבלארוס הוקמה בשנת 1988 כמפלגה פוליטית וגם כתנועה תרבותית, בעקבות הקמת החזית העממית של אסטוניה, החזית העממית של לטביה והתנועה הפרו-דמוקרטית הליטאית סאג'דיס. החברות הוכרזה כפתוחה לכל אזרחי בלארוס כמו גם לכל ארגון דמוקרטי.

היעדים שלה הם דמוקרטיה ועצמאות באמצעות לידה ושיקום מחדש לאחר פירוק ברית המועצות. הרעיון המרכזי של החזית היה החייאת הרעיון הלאומי, כולל תחיית השפה הבלארוסית. בתחילה, התמצאותה הייתה פרו-מערבית עם סקפטיות רבה כלפי רוסיה. בשלב מסוים הם הפיצו את הרעיון של איחוד מהים הבלטי לים השחור שיכלול את אוקראינה, פולין, בלארוס וליטא, בדומה ל"מיאדזימורזה" של יוזף פיוסודסקי.

המפלגה הייתה בעד הסרת רוסית כשפה רשמית בבלארוס. רוסית הפכה לשפה רשמית בעקבות משאל עם לאומי שנוי במחלוקת בשנת 1995, בראשית עידן לוקשנקו, אז הצעה להפיכת רוסית לשפה ממלכתית זכתה לתמיכה של 83.3% מהמצביעים.

בין ההישגים המשמעותיים של החזית היה חשיפת אתר הקבורה קוראפטי ליד מינסק. החזית טוענת כי הנ.ק.ו.ד. ביצע שם רצח ללא משפט.

בתחילה הייתה לחזית השפעה משמעותית בגלל פעולותיה הפומביות הרבות שכמעט תמיד הסתיימו בעימותים עם המשטרה והק.ד.ב.

בשנת 1994 הקימה BPF ממשלת צללים שמורכבת ממאה אנשי רוח. ראש הממשלה הראשון שלה היה Uładzimir Zabłocki (ול'). במקור הכילה 18 ועדות שפרסמו רעיונות והציעו חוקים ותוכניות לארגון מחדש של הממשלה והכלכלה. הצעת הרפורמה הכלכלית האחרונה שלה פורסמה בשנת 1999. בניגוד לממשלתו של אלכסנדר לוקשנקו, המפלגה תומכת בכניסת בלארוס לנאט"ו והאיחוד האירופי.

פיצול 1999עריכה

 
פאהוניה, הסמל ההיסטורי של בלארוס.

בסוף שנות התשעים התפלגה החזית העממית לשתי מפלגות, שתיהן טוענות כי הן יורשות החזית העממית. האגף השמרני של המפלגה תחת זיאנון פזניאק הפך למפלגה הנוצרית השמרנית BPF (Kanservatyŭna-Chryścijanskaja Partyja BNF) ואילו הרוב המתון הפך למפלגת BNF של ימינו.

היסטוריה מודרנית, השתתפות בבחירותעריכה

בבחירות לפרלמנט בשנת 2004 המפלגה הייתה חלק מהקואליציה העממית 5 פלוס (Narodnaja Kaalicyja Piaciorka Plus), שלא הבטיחה מושבים. [1] נטען כי בבחירות אלה עקרונות אוניברסליים וזכויות הביטוי, ההתאגדות וההתכנסות המובטחות מבחינה חוקתית הופרו באופן קשה, והטילו בספק את נכונות הרשויות בבלארוס לכבד את מושג התחרות הפוליטית על בסיס שוויון. הם התעלמו מעקרונות ההליך הדמוקרטי הכולל, לפיו אזרחים רשאים להיבחר למשרה פוליטית ללא אפליה.

באוקטובר 2005 נבחר אלכסנדר מילינקביץ', מועמד שהוצע על ידי ה-BNF ומפלגת "הירוקים", למועמד הדמוקרטי המשותף לבחירות לנשיאות 2006.

במהלך הבחירות לנשיאות 2010, המפלגה מינתה מועמד משלה לנשיאות, ריהור קסטוסיאו, שהיה אז סגן יו"ר מפלגת BNF. על פי התוצאות הרשמיות, הוא השיג 1.97% מהקולות.

בשנת 2011, בעקבות סכסוך פנימי, עזבו יותר מ-90 חברים נוספים את מפלגת BNF, ובהם כמה ותיקים בולטים של החזית העממית המקורית, כמו ליאבון בארשבסקי, יורי צ'אדיקה, וינצ'וק ויאצ'ורקה, במה שתואר כ"פיצול שני" של החזית העממית בבלארוס.[5]

בקונגרס בספטמבר 2017 נבחר מנהיג המפלגה החדש ריהור קסטוסיאו. הקונגרס החליט גם למנות את אלכסיי ג'ובקביץ' ואת עורכת הדין הבלארוסית-אמריקאית יוראס זיאנקוביץ' למועמדת לנשיאות בבחירות הבאות. גם בבחירות אלה נחלה המפלגה כישלון.

יחסים בינלאומייםעריכה

המפלגה הפכה לחברה שותפה באיחוד הדמוקרטי הבינלאומי בשנת 2007.

המפלגה מהווה חברה משקיף במפלגת העם האירופית עד 2017. מאז ה-7 באפריל 2017 המפלגה חברה בברית השמרנים והרפורמיסטים באירופה.[6] אגף הנוער שלה, חבר בקונסרבטיבים צעירים באירופה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Tarnauski, Andrei (2005), "The Peculiarities of Party Politics in Belarus, Moldova, and Ukraine: Institutionalization or Marginalization?" (PDF), Political Parties in Post-Soviet Space, Praeger, p. 45, ISBN 9780275973445
  2. ^ Bugajski, Janusz (2002). Political Parties of Eastern Europe: A Guide to Politics in a Post-Communist Era. Center for Strategic and International Studies. pp. 23–24. ISBN 978-1-56324-676-0.
  3. ^ Nordsieck, Wolfram (2008). "Belarus". Parties and Elections in Europe. אורכב מ-המקור ב-2011-07-09.
  4. ^ http://pravo.by/webnpa/text_txt.asp?RN=P30500247 О дополнительных мерах по упорядочению использования слов «национальный» и «белорусский»
  5. ^ "Янукевіч: Пазбегнуць расколу Партыі БНФ было немагчыма". Euroradio.fm. 2011. נבדק ב-2 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Welcome to our new member parties