מפלגת החזית העממית (בלארוס)
מפלגת החזית העממית, או מפלגת BNF (בבלארוסית: ПБНФ), היא מפלגה פוליטית בבלארוס שהוקמה דה פקטו לאחר הפיצול של התנועה החברתית החזית העממית הבלארוסית בשנת 1999. החזית העממית בבלארוס הוקמה בתקופת הפרסטרויקה על ידי אנשי האינטליגנציה הבלארוסית, כולל וסיל ביקאץ'. המנהיג הראשון והכריזמטי ביותר היה זיאנון פזניאק .
| מדינה |
בלארוס  |
|---|---|
| מנהיגים |
Ryhor Kastusyou |
| תקופת הפעילות |
1988 – 14 באוגוסט 2023 (כ־35 שנים) |
| אידאולוגיות |
לאומנות[1] דמוקרטיה[2][3] שמרנות |
| מטה |
בלארוס |
| ארגונים בינלאומיים |
ברית השמרנים והרפורמיסטים האירופים, איחוד הדמוקרטיה הבין-לאומי |
| צבעים רשמיים | אדום |
|
narodny | |
  | |
לאחר צו בשנת 2005 של הנשיא אלכסנדר לוקשנקו על הגבלת השימוש במילים Беларускі ("בלארוסית") ו-"Народны" ("לאומי", "עממי") בשמות המפלגות והתנועות הפוליטיות[4] נאלצה המפלגה לשנות את שמה הרשמי ל"מפלגת BNF", ראשי התיבות של מפלגת החזית העממית הבלארוסית.
היסטוריה מוקדמת
עריכההחזית העממית בבלארוס הוקמה בשנת 1988 כמפלגה פוליטית וגם כתנועה תרבותית, בעקבות הקמת החזית העממית של אסטוניה, החזית העממית של לטביה והתנועה הפרו-דמוקרטית הליטאית סאג'דיס. החברות הוכרזה כפתוחה לכל אזרחי בלארוס כמו גם לכל ארגון דמוקרטי.
היעדים שלה הם דמוקרטיה ועצמאות באמצעות לידה ושיקום מחדש לאחר פירוק ברית המועצות. הרעיון המרכזי של החזית היה החייאת הרעיון הלאומי, כולל תחיית השפה הבלארוסית. בתחילה, התמצאותה הייתה פרו-מערבית עם סקפטיות רבה כלפי רוסיה. בשלב מסוים הם הפיצו את הרעיון של איחוד מהים הבלטי לים השחור שיכלול את אוקראינה, פולין, בלארוס וליטא, בדומה ל"מיאדזימורזה" של יוזף פיוסודסקי.
המפלגה הייתה בעד הסרת רוסית כשפה רשמית בבלארוס. רוסית הפכה לשפה רשמית בעקבות משאל עם לאומי שנוי במחלוקת בשנת 1995, בראשית עידן לוקשנקו, אז הצעה להפיכת רוסית לשפה ממלכתית זכתה לתמיכה של 83.3% מהמצביעים.
בין ההישגים המשמעותיים של החזית היה חשיפת אתר הקבורה קוראפטי ליד מינסק. החזית טוענת כי הנ.ק.ו.ד. ביצע שם רצח ללא משפט.
בתחילה הייתה לחזית השפעה משמעותית בגלל פעולותיה הפומביות הרבות שכמעט תמיד הסתיימו בעימותים עם המשטרה והק.ד.ב.
בשנת 1994 הקימה BPF ממשלת צללים שמורכבת ממאה אנשי רוח. ראש הממשלה הראשון שלה היה ולדימיר זאבלוצקי (פו'). במקור הכילה 18 ועדות שפרסמו רעיונות והציעו חוקים ותוכניות לארגון מחדש של הממשלה והכלכלה. הצעת הרפורמה הכלכלית האחרונה שלה פורסמה בשנת 1999. בניגוד לממשלתו של אלכסנדר לוקשנקו, המפלגה תומכת בכניסת בלארוס לנאט"ו והאיחוד האירופי.
פיצול 1999
עריכה.svg)
בסוף שנות התשעים התפלגה החזית העממית לשתי מפלגות, שתיהן טוענות כי הן יורשות החזית העממית. האגף השמרני של המפלגה תחת זיאנון פזניאק הפך למפלגה הנוצרית השמרנית BPF (Kanservatyŭna-Chryścijanskaja Partyja BNF) ואילו הרוב המתון הפך למפלגת BNF של ימינו.
היסטוריה מודרנית, השתתפות בבחירות
עריכהבבחירות לפרלמנט בשנת 2004 המפלגה הייתה חלק מהקואליציה העממית 5 פלוס (Narodnaja Kaalicyja Piaciorka Plus), שלא הבטיחה מושבים. Wayback Machine, web.archive.org, 2006-01-08 נטען כי בבחירות אלה עקרונות אוניברסליים וזכויות הביטוי, ההתאגדות וההתכנסות המובטחות מבחינה חוקתית הופרו באופן קשה, והטילו בספק את נכונות הרשויות בבלארוס לכבד את מושג התחרות הפוליטית על בסיס שוויון. הם התעלמו מעקרונות ההליך הדמוקרטי הכולל, לפיו אזרחים רשאים להיבחר למשרה פוליטית ללא אפליה.
באוקטובר 2005 נבחר אלכסנדר מילינקביץ', מועמד שהוצע על ידי ה-BNF ומפלגת "הירוקים", למועמד הדמוקרטי המשותף לבחירות לנשיאות 2006.
במהלך הבחירות לנשיאות 2010, המפלגה מינתה מועמד משלה לנשיאות, ריהור קסטוסיאו, שהיה אז סגן יו"ר מפלגת BNF. על פי התוצאות הרשמיות, הוא השיג 1.97% מהקולות.
בשנת 2011, בעקבות סכסוך פנימי, עזבו יותר מ-90 חברים נוספים את מפלגת BNF, ובהם כמה ותיקים בולטים של החזית העממית המקורית, כמו ליאבון בארשבסקי, יורי צ'אדיקה, וינצ'וק ויאצ'ורקה, במה שתואר כ"פיצול שני" של החזית העממית בבלארוס.[5]
בקונגרס בספטמבר 2017 נבחר מנהיג המפלגה החדש ריהור קסטוסיאו. הקונגרס החליט גם למנות את אלכסיי ג'ובקביץ' ואת עורכת הדין הבלארוסית-אמריקאית יוראס זיאנקוביץ' למועמדת לנשיאות בבחירות הבאות. גם בבחירות אלה נחלה המפלגה כישלון.
יחסים בינלאומיים
עריכההמפלגה הפכה לחברה שותפה באיחוד הדמוקרטי הבינלאומי בשנת 2007.
המפלגה מהווה חברה משקיף במפלגת העם האירופית עד 2017. מאז ה-7 באפריל 2017 המפלגה חברה בברית השמרנים והרפורמיסטים באירופה.[6] אגף הנוער שלה, חבר בקונסרבטיבים צעירים באירופה.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מפלגת החזית העממית (בבלארוסית)
מפלגת החזית העממית, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מפלגת החזית העממית, ברשת החברתית VK
מפלגת החזית העממית, סרטונים בערוץ היוטיוב
הערות שוליים
עריכה- ^ Tarnauski, Andrei (2005), "The Peculiarities of Party Politics in Belarus, Moldova, and Ukraine: Institutionalization or Marginalization?" (PDF), Political Parties in Post-Soviet Space, Praeger, p. 45, ISBN 9780275973445
- ^ Bugajski, Janusz (2002). Political Parties of Eastern Europe: A Guide to Politics in a Post-Communist Era. Center for Strategic and International Studies. pp. 23–24. ISBN 978-1-56324-676-0.
- ^ Nordsieck, Wolfram (2008). "Belarus". Parties and Elections in Europe. אורכב מ-המקור ב-2011-07-09.
- ^ http://pravo.by/webnpa/text_txt.asp?RN=P30500247 О дополнительных мерах по упорядочению использования слов «национальный» и «белорусский»
- ^ "Янукевіч: Пазбегнуць расколу Партыі БНФ было немагчыма". Euroradio.fm. 2011. נבדק ב-2 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Welcome to our new member parties