מפלגת יחד

מפלגה בישראל

מפלגת יחד הייתה מפלגת מרכז-שמאל שהוקמה במרץ 1984 על ידי עזר ויצמן לקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה. המפלגה זכתה בשלושה מנדטים והתמזגה לתוך המערך במהלך הכנסת האחת עשרה.

יחד
Yahad-84.png
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים עזר ויצמן
תאריך ייסוד 1984 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פירוק 10 באוקטובר 1986 עריכת הנתון בוויקינתונים
אפיון מפלגת מרכז-שמאל
אידאולוגיות מרכז עריכת הנתון בוויקינתונים
כנסות 11
ממשלות 21 - 22
אותיות ט
שיא כוחה 3 מנדטים
נוצרה מתוך נוצרה כמפלגה עצמאית
התמזגה לתוך מפלגת העבודה הישראלית
מיקום במפה הפוליטית מרכז-שמאל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מקים המפלגה היה עזר ויצמן ואליו הצטרפו בנימין בן אליעזר ושלמה עמר. ויצמן קיווה שיחד תגיע להיות המפלגה השלישית בגודלה והשקיע כספים רבים בתעמולת הבחירות, אך בסופו של דבר קיבלה המפלגה 3 מנדטים בלבד.

היסטוריהעריכה

באותה מערכת בחירות נבחרו מספר שיא של מפלגות עד אותה תקופה (15 במספר). ההפרש בין המערך לליכוד היה רק 3 מנדטים והייתה זו הפעם הראשונה מאז 1949 שאי אפשר היה לנבא מי ירכיב את הממשלה וכיצד. כל אחת מהמפלגות הגדולות ניסתה לגבש סביבה כמה מפלגות קטנות - תחילה כדי לחסום את דרכה של המפלגה היריבה ורק אחר כך להקים, אם אפשרי הדבר, ממשלה צרה משלה. הנשיא הטיל על שמעון פרס כראש המפלגה הגדולה (המערך) – להרכיב ממשלה, אולם הדבר לא עלה בידו. בשל כך נוצר תקדים: המפלגה הגדולה ביותר אינה יכולה להקים קואליציה. הליכוד הצליח לגבש גוש חוסם של 60 ח"כים אולם גם הוא לא הצליח לגייס לשורותיו מפלגה נוספת, שכן עזר ויצמן העדיף להתחבר עם המערך ולא עם הליכוד, מפלגת האם שלו שממנה פרש. הליכוד והעבודה לא רצו בבחירות חוזרות, וכך לא היה מנוס מגיבוש קואליציה משותפת לשתיהן. לאחר 39 ימים של משא ומתן קואליציוני הוקמה ממשלת אחדות לאומית, שבראשותה תהיה רוטציה בין שמעון פרס ליצחק שמיר. בממשלה היה עזר ויצמן שר בלי תיק.

באוקטובר 1984 הצטרפה יחד למערך וב-10 באוקטובר 1986[1]התמזגה יחד אל תוך מפלגת העבודה ונמחקה מעל פני השטח. על אף שהייתה מפלגה קצרת ימים וללא הרבה מנדטים, היא השפיעה רבות על המערכת הפוליטית בישראל בכך שהייתה לשון מאזניים.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מנחם רהט, יחד חדלה להתקיים- התמזגה בתנועת העבודה מעריב, 12 באוקטובר 1986