הכנסת האחת עשרה

הכנסת ה־11 (1984–1988)

הכנסת האחת עשרה החלה בתאריך 13 באוגוסט 1984, בעקבות תוצאות הבחירות לכנסת האחת עשרה מ-23 ביולי 1984, וכיהנה עד 21 בנובמבר 1988. זו הכנסת הראשונה שמילאה את ימיה מאז הכנסת השביעית, והכנסת השנייה באורכה, אחרי הכנסת השלישית.

הכנסת האחת עשרה
ממשלות הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים
תקופת כהונה 13 באוגוסט 1984 – 21 בנובמבר 1988
(4 שנים)
מערכת בחירות 23 ביולי 1984
הנהגה
יו"ר הכנסת שלמה הלל עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש הממשלה שמעון פרס
יצחק שמיר
ראש הקואליציה רפאל אדרי, חיים קופמן
ראש האופוזיציה יובל נאמן
הרכב הכנסת
מפלגת השלטון המערך והליכוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

את ישיבת הפתיחה של הכנסת פתח נשיא מדינת ישראל חיים הרצוג, ומסר את ניהול הישיבה ליוסף בורג זקן חברי הכנסת, שהחזיק בתפקיד עד בחירת שלמה הלל נציג המערך לתפקיד יושב ראש הכנסת.

הרכב פוליטי

עריכה

תוצאות הבחירות

עריכה
  ערך מורחב – הבחירות לכנסת האחת עשרה

אלו הן תוצאות הבחירות והרכב הסיעות עם תחילת כהונתה של הכנסת האחת עשרה:

גושים פוליטיים

עריכה
גוש רשימות מושבים בכנסת
גוש הימין הליכוד, התחיה-צומת, מפד"ל, מורשה, כ"ך, אומץ, תמ"י. 55 מושבים
גוש השמאל המערך, ר"צ, שינוי חד"ש-הפנתרים השחורים. 54 מושבים
גוש המרכז יחד. 3 מושבים
חרדים ש"ס, אגודת ישראל. 6 מושבים
ערבים הרשימה המתקדמת לשלום. 2 מושבים

תוצאות הבחירות יצרו שוויון בין גוש הימין לגוש השמאל, ועל כן לא היה מנוס מהקמתה של ממשלת אחדות לאומית, שהתבססה על רוטציה בראשות הממשלה בין מנהיג מפלגת העבודה למנהיג הליכוד. עבודת הכנסת נפגעה כתוצאה מהעובדה ש-97 מחברי הכנסת – 85 מהם מהמערך ומהליכוד – נמנו עם הקואליציה, ועל מנת לאפשר לחברי האופוזיציה למלא את תפקידם כראוי הוכנסו שינויים בתקנון הכנסת, למשל, לגבי מספר חברי הכנסת הרשאים לבקש כינוס של הכנסת בזמן פגרה.

בבחירות לכנסת האחת-עשרה נבחרה לראשונה ש"ס, מפלגה חרדית ספרדית, ובניגוד למפלגות חדשות רבות אחרות היא הייתה למרכיב קבוע בכל הכנסות מאז ועד היום. כניסתו של מאיר כהנא לכנסת בראשות רשימת כך, לאחר שבשלוש מערכות הבחירות שקדמו לבחירות לכנסת זו לא עברה רשימה זו את אחוז החסימה, הובילה לכמה תיקוני חקיקה, שנועדו למנוע מרשימות המסיתות לגזענות להיבחר לכנסת בעתיד. באותם תיקונים נקבע גם שרשימות השוללות את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל ואת היותה מדינתו של העם היהודי, לא יוכלו להתמודד בבחירות לכנסת. בצד השני של הקשת הפוליטית, הופיעה בכנסת האחת-עשרה מפלגה ערבית-יהודית רדיקלית חדשה – הרשימה המתקדמת לשלום. כמו כן, לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, בדצמבר 1987, פרש עבד-אלוהאב דראושה ממפלגת העבודה והקים מפלגה חדשה, מד"ע.

ההרכב הקואליציוני

עריכה

כחודש לאחר השבעת הכנסת ב-13 באוגוסט 1984, הרכיב שמעון פרס את ממשלתו, הממשלה ה-21, ממשלת אחדות לאומית בהשתתפות רבות מסיעות הבית מהצד השמאלי והימני של המפה הפוליטית. בממשלה היו חברים תחילה 97 חברים ולאחר מכן ירדו ל 96.

לאחר שנתיים בתפקיד ראש הממשלה, פינה שמעון פרס את כיסא ראש הממשלה לשר החוץ יצחק שמיר, על פי הסכם הרוטציה בין הליכוד למערך והוקמה הממשלה ה-22, בראשות יצחק שמיר, שקיבלה בתחילה אמון של 96 ח"כים ולאחר פרישת שינוי מהממשלה 93 ח"כים.

אירועים מרכזיים

עריכה

אחד הנושאים הראשונים שהעסיקו את הממשלה ואת הכנסת היה משבר מניות הבנקים. כדי לרסן את האינפלציה התלת-ספרתית ולייצב את הכלכלה, נקט שר האוצר יצחק מודעי, בשיתוף פעולה מלא עם ראש הממשלה שמעון פרס, מדיניות כלכלית תקיפה, שאמנם שיפרה את מצב המשק, אך הביאה לעלייה בשיעור האבטלה. כמו כן, גרמה מדיניותו למשברים פיננסיים במגזרים רבים במשק. עם תוכנית הייצוב הכלכלי נולד גם חוק ההסדרים, שאיפשר למשרד האוצר לשנות בקלות, ללא דיון ציבורי רציני, חוקים רבים על מנת לבצע את התוכנית הכלכלית. אף שכבר אז הייתה התנגדות עזה לחוק ההסדרים, בשל הפגיעה שלו בפעולותיה של הכנסת כזרוע המחוקקת וכמפקחת על עבודת הממשלה, הפך חוק זה לבן לוויה קבוע לחוק התקציב השנתי. נקודת ציון נוספת מבחינה כלכלית בתקופת כהונתה של כנסת זו היה פרסום דוח ועדת בייסקי בנושא הרצת מניות הבנקים והמפולת של מניות אלו, שהתרחשו בתקופת הכנסת הקודמת.

בתחום הביטחוני, ב-1985 נתקבלה בממשלה החלטה להוציא את צה"ל מלבנון, למעט מאזור הביטחון בדרום, וננקטה פעילות נמרצת לשחרור השבויים הישראלים שהוחזקו בידי ארגוני הטרור.

במהלך כהונתה של כנסת זו תוקנה הפקודה למניעת טרור, ונאסרו מגעים שלא מטעם הממשלה עם אש"ף ועם ארגוני הטרור האחרים. התקפות טרור על אנשים בודדים, כמו רצח שני המטיילים ליד מנזר כרמיזן שבקרבת ירושלים ורצח הילד רמי חבה באלון-מורה, היו תכופות יותר.

נושאים רבים הקשורים לתהליך השלום, רובם שנויים במחלוקת, עלו לדיון בשנים אלו. החשובים שבהם היו הסכם לונדון, שנחתם על ידי שר החוץ שמעון פרס והמלך חוסיין באפריל 1987, ללא ידיעת ראש הממשלה יצחק שמיר, ועסק בנהלים למשא-ומתן לשלום; תוכנית רייגן לשלום במזרח התיכון; ההצעה להנהיג אוטונומיה חד-צדדית לפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה והחזרת טאבה למצרים, לאחר שנקבע בבוררות שטאבה נכללת באזורים שעל ישראל להחזיר למצרים על-פי הסכם השלום בין שתי המדינות.

כמה מהנושאים הציבוריים המרכזיים בתקופת כהונתה של הכנסת האחת-עשרה היו למעשה ספיחים של פרשות שאירעו בתקופת כנסת הקודמת, למשל פרשת השב"כ, שפרצה בעקבות פרשת אוטובוס 300, ופרשת העמדתם לדין, מאסרם ושחרורם של רוב עצורי המחתרת היהודית. נוסף עליהם, נדונו בכנסת אירועים רבים, למשל, נפילתו של הנווט רון ארד בשבי ה"חזבאללה"; משפט דמיאניוק; תפיסתו של יונתן פולארד על ידי הרשויות בארצות הברית בחשד שריגל לטובת ישראל; פרשת מרדכי ואנונו, הישראלי שמכר לעיתון לונדוני מידע על תוכנית הגרעין של ישראל, נחטף והובא ארצה על ידי המוסד והועמד לדין. נושאים נוספים שהכנסת עסקה בהם היו בעיית הנשירה – הגירתם של יהודים שיצאו את ברית המועצות עם ויזות ישראליות לארצות המערב, המשבר במערכת הבריאות, לרבות סוגיית הרפואה השחורה ונושא השתלת האיברים, בעיית החינוך האפור ובריחת המוחות.

במהלך כהונת הכנסת האחת-עשרה ניסו המערך והליכוד להגיע להסכם על שינוי שיטת הבחירות ועל הנהגת שיטה מעורבת, כך שחלק מחברי הכנסת ייבחרו באזורי בחירה (בכל אזור בחירה ייבחרו 4–5 נציגים), וחלק מחברי הכנסת ימשיכו להיבחר בשיטת הייצוג היחסי, השיטה הנהוגה בישראל מאז הקמתה. אף שהושג הסכם עקרוני בנושא זה, הניסיון נכשל משום שמרכז הליכוד דחה את ההצעה.

לקראת סוף כהונת הכנסת פרצה ביהודה ושומרון התקוממות, אלימה ברובה, שנקראה האינתיפדה הראשונה, שהחלה ב-9 בדצמבר 1987, נחלשה באופן משמעותי לאחר מלחמת המפרץ ב-1991, ורשמית הסתיימה עם חתימתם של הסכמי אוסלו ב-1993. במהלכה התקוממו התושבים הפלסטינים ביהודה ושומרון ורצועת עזה כנגד השלטון הישראלי.

חקיקה

עריכה

חוקי יסוד

עריכה

חקיקה כלכלית

עריכה

חקיקה חברתית

עריכה

חקיקה פלילית

עריכה

חברי הכנסת

עריכה

חברי הכנסת שכיהנו בכנסת זו:

הליכוד יצחק שמיר, דוד לוי, יצחק מודעי, משה ארנס, אריאל שרון, משה נסים, יגאל כהן-אורגד, יורם ארידור, אברהם שריר, אליעזר שוסטק, אליהו בן-אלישר, משה קצב, פסח גרופר, דוד מגן, רוני מילוא, גדעון פת, מאיר שטרית, דב שילנסקי, יצחק זיגר, מיכאל דקל, מיכאל רייסר, גדעון גדות, אריאל וינשטיין, אהוד אולמרט, חיים קורפו, שרה דורון, מרים גלזר-תעסה, אמל נסראלדין, פנחס גולדשטיין, מאיר כהן-אבידב, חיים קופמן, יהושע מצא, דן תיכון, עובדיה עלי, דן מרידור, אוריאל לין, עוזי לנדאו, מיכאל איתן, בני שליטא, יגאל כהן, אליעזר קולס, יעקב שמאי, דוד מור
המערך שמעון פרס, יצחק נבון, יצחק רבין, חיים בר-לב, אבא אבן, ישראל קיסר, גד יעקבי, שושנה ארבלי-אלמוזלינו, מרדכי גור, משה שחל, רפאל אדרי, שלמה הלל, אורה נמיר, אליהו שפייזר, עוזי ברעם, אריה נחמקין, אברהם כ"ץ-עוז, יעקב צור, יצחק פרץ, מנחם הכהן, נאוה ארד, יעקב ז'אק אמיר, מיכה חריש, שבח וייס, אמנון לין, עדיאל אמוראי, דוד ליבאי, דב בן-מאיר, חיים רמון, אפרים שלום, נחמן רז, עדנה סולודר, אהרן הראל, עבד אל-והאב דראושה, שמחה דיניץ, אהרן-רפאל נחמיאס, יעקב גיל, אברהם בייגה שוחט, אורי סבג, יצחק ארצי, עזר ויצמן, בנימין בן אליעזר, שלמה עמר
מפ"ם ויקטור שם-טוב, אלעזר גרנות, יאיר צבן, אמירה סרטני, מוחמד ותד, חייקה גרוסמן, גדי יציב
התחיה יובל נאמן, רפאל איתן, גאולה כהן, אליעזר ולדמן, גרשון שפט
רצ שולמית אלוני, מרדכי בר-און, רן כהן, דדי צוקר, יוסי שריד
מפד"ל יוסף בורג, זבולון המר, אבנר חי שאקי, דוד דנינו
חד"ש מאיר וילנר, תופיק טובי, צ'רלי ביטון, תאופיק זיאד
ש"ס יצחק חיים פרץ, רפאל פנחסי, יעקב יוסף, שמעון בן-שלמה
שינוי אמנון רובינשטיין, מרדכי וירשובסקי, זיידאן עטשי
הרשימה המתקדמת לשלום מוחמד מיעארי, מתי פלד
אגודת ישראל אברהם יוסף שפירא, מנחם פרוש
מורשה חיים דרוקמן, אברהם ורדיגר
תמ"י אהרן אבוחצירא
כך מאיר כהנא
אומץ יגאל הורביץ

חילופי גברי

עריכה
תאריך חבר הכנסת היוצא חבר הכנסת המחליף רשימה סיבה
5 בפברואר 1985 יצחק זיגר יעקב שמאי הליכוד נפטר
26 בנובמבר 1986 מרדכי בר-און דדי צוקר רצ התפטרות
15 במרץ 1988 שמחה דיניץ יעקב גיל המערך התפטרות (נבחר ליו"ר הסוכנות היהודית)
ויקטור שם-טוב גדי יציב מפ"ם התפטרות
10 במאי 1988 אהרן הראל אברהם בייגה שוחט המערך התפטרות (מונה ליו"ר רשות השידור)
27 באוקטובר 1988 מיכאל רייסר דוד מור הליכוד נהרג בתאונת דרכים
1 בנובמבר 1988 עדיאל אמוראי אורי סבג המערך התפטרות

בעלי התפקידים

עריכה
התפקיד בעל התפקיד הערות
נשיאות הכנסת
יושב ראש הכנסת
סגני יושב ראש הכנסת מאיר כהן-אבידב, דב בן-מאיר, חייקה גרוסמן, אהרן-רפאל נחמיאס, אליעזר שוסטק, דן תיכון
ראשי הוועדות הקבועות
יושב ראש ועדת החוץ והביטחון אבא אבן
יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט אליעזר קולס
יושבת ראש ועדת העבודה והרווחה אורה נמיר
יושב ראש ועדת החינוך והתרבות נחמן רז
יושב ראש ועדת הכלכלה אליהו שפייזר
יושב ראש ועדת הכנסת רפאל אדרי, מיכאל רייסר
יושב ראש ועדת הכספים אברהם יוסף שפירא
יושבת ראש ועדת העלייה והקליטה מרים גלזר-תעסה
יושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה דוד ליבאי
יושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה דב שילנסקי
בעלי תפקידים פרלמנטריים אחרים
ראש האופוזיציה יובל נאמן באותה העת לא הוגדר התפקיד בחוק באופן רשמי
יושב ראש הקואליציה חיים קופמן
בעלי תפקידים בכנסת
מזכיר הכנסת שמואל יעקובסון
קצין הכנסת יצחק בן גל
היועץ המשפטי לכנסת צבי ענבר

קישורים חיצוניים

עריכה