מפרץ דלאוור
מפרץ דלאוור (באנגלית: Delaware Bay) הוא מפרץ הממוקם בשפך נהר דלאוור בין המדינות דלאוור וניו ג'רזי שבארצות הברית. שטחו של המפרץ 2,032 קמ"ר.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם |
Thomas West, 3rd Baron De La Warr  |
| מיקום |
האוקיינוס האטלנטי |
| סוג |
מפרץ |
| מידות | |
| שטח | 2,032 קילומטר רבוע |
| מידע נוסף | |
| נהר מזין |
דלאוור, Maurice River, Appoquinimink River, Broadkill River, Mispillion River |
| מדינות באגן הניקוז |
ניו ג'רזי, דלאוור |
| קואורדינטות | 39°04′00″N 75°10′00″W / 39.066666666667°N 75.166666666667°W |
  | |
המפרץ מהווה את הגבול המערבי של מדינת ניו ג'רזי, והגבול המזרחי של מדינת דלאוור. בשפך המפרץ אל האוקיינוס האטלנטי מצויים כף הנלופן וכף מיי המהווים את גבולות המפרץ.
במפרץ נמלים רבים וחשובים המנוהלים על ידי רשות נהר ומפרץ דלאוור.
חופי המפרץ הם ברובם ביצות מלח ומישורים המכוסים בוץ. מישורים אלה מהווים אתר קינון למיני עופות ים רבים ולכן חופי המפרץ מוכרזים כשמורת טבע.
אל המפרץ נשפכים (מצפון לדרום) בשטח מדינת דלאוור: נהר כריסטינה, נהר אפוקוינימינק, נהר ליפסיק, נהר סמירנה, נהר סנט ג'ונס, ונהר מרדרקיל. אל המפרץ נשפכים (מצפון לדרום) בשטח מדינת ניו ג'רזי הנהרות: סיילם, קוהאנסי ומוריס.
היסטוריה עריכה
המתיישבים האירופאים הראשונים הגיעו לאזור המפרץ והתיישבו לחופיו במהלך המאה ה-17. קודם להתיישבות זו היה אזור המפרץ מיושב על ידי שבט הלנאפי האינדיאני אשר קרא למפרץ - "פוטאקסט". האירופאי הראשון אשר "גילה" את המפרץ היה הנרי הדסון בשנת 1609, והיה זה תומאס וסט, ברון דה לה וואר אשר נתן למפרץ את שמו בשנת 1610.
במהלך המאה ה-17 טענה הולנד לשליטה במפרץ כחלק ממושבת הולנד החדשה. במקביל התיישבו לחופי המפרץ מתיישבים משוודיה במסגרת מושבת שוודיה החדשה - התיישבות שהביא לעוינות ואלימות בינם לבין ההולנדים.
זמן קצר לאחר מכן השתלטה ממלכת בריטניה הגדולה על המפרץ, והאדמה הוענקה לויליאם פן אשר הקים באזור מושבות. במהרה הפכה העיר פילדלפיה במעלה נהר דלאוור לעיר הגדולה ביותר באמריקה הצפונית.
החשיבות האסטרטגית של המפרץ, הייתה ברורה למרקיז דה לה פאייט במהלך המהפכה האמריקאית ולכן הוא הציע להקים לחופיו מצודות שיגנו על פילדלפיה. המצודות שהוקמו: פורט דלאוור וניו קאסל שימשו במהלך המהפכה האמריקאית, ואף הייתה להם חשיבות אסטרטגית במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית עת שימשו כבתי כלא ומחנות צבא עבור צבא האיחוד.
בשנת 1885 הוחלט על חפירה של תעלה בעומק 7 מטרים וברוחב 180 מטרים במימי המפרץ, במטרה להקל על גישת אוניות לנמלים. חוק משנת 1899 איפשר העמקת התעלה לעומק של 9 מטרים.
ב-1992 הוכר "אסטואר מפרץ דלאוור" (Delaware Bay Estuary) כ"אתר ראמסאר" בהתאם לאמנת ראמסאר.
כיום מהווה המפרץ אחד מנתיבי התנועה הימית העמוסים ביותר בארצות הברית (שני לנהר המיסיסיפי).
קישורים חיצוניים עריכה
- תיאור אגני הנהרות באזור דלאוור
- מפרץ דלאוור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)