מרגרט קין
מרגרט קִין (באנגלית: Margaret Keane; 15 בספטמבר 1927 – 26 ביוני 2022) הייתה ציירת אמריקאית, התפרסמה בעקבות ציוריה "עיניים גדולות". היא ציירה בעיקר נשים, ילדים ובעלי חיים עם עיניים גדולות בשמן ואקריליק על בד. ציוריה זכו לרפליקות רבות, ונמכרו כפוסטרים, צלחות וכוסות. בתחילה יוחסו ציוריה לבעלה השני, וולטר קין, אך בהמשך זכתה במשפט בו הוכח כי היא הציירת של הציורים. ציוריה צברו פופולריות גדולה בקרב הקהל הרחב אך בוקרו על ידי מבקרי אומנות כקלישאתיים ופלקטיים.
 | |
| לידה |
15 בספטמבר 1927 נאשוויל, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
26 ביוני 2022 (בגיל 94) נאפה, ארצות הברית |
| שם לידה |
Peggy Doris Hawkins |
| מקום לימודים |
בית הספר טרפגן לאופנה |
| תחום יצירה |
ציור |
| בן או בת זוג |
וולטר סטנלי קין (1955–מרץ 1965) |
| מספר צאצאים |
1 |
|
www | |
  | |
ההתעניינות בציוריה חודשה בעקבות סרטו של טים ברטון מ-2014 "עיניים גדולות" בו הוא מספר את סיפורה של הציירת.
בשנת 1992 פתחה את גלריית "Keane Eyes" בסן פרנסיסקו, קליפורניה. הגלריה עדיין פועלת ברחוב Geary 349.[1]
קין ציירה גם דיוקנאות של שחקנים הוליוודיים רבים. היא הושפעה מיצירותיהם של אמנים, כמו מודיליאני, ואן גוך, גוסטב קלימט ופיקאסו.
ביוגרפיה עריכה
ראשית חייה עריכה
קין נולדה בשם פגי דורסי הוקינס, המבוגרת משני אחים, לדייוויד וג'סי הוקינס בנאשוויל, טנסי. בגיל שנתיים שמיעתה נפגעה בעקבות ניתוח שעברה בעור התוף. מכיוון שלא יכלה לשמוע טוב, היא השתמשה בעיניה כדי להבין וכדי לתקשר. היא החלה לצייר בגיל 10. בגיל 18 היא החלה ללמוד בבית הספר לעיצוב טרפגן (Traphagen) בניו יורק למשך שנה. בתחילה היא ציירה בגדים ועריסות תינוקות אך במהרה החלה לצייר דמויות של נשים, ילדים ובעלי חיים (כלבים, חתולים וסוסים) עם עיניים גדולות.[2]
בשנת 1948 היא התחתנה עם בעלה הראשון פרנק ריצ'רד אולבריך ולשניים נולדה בת אחת בשם ג'ין, ב-1955 השניים התגרשו, היא עזבה אותו ועברה יחד עם ביתה לגור בסן פרנסיסקו.
שנות ה-50 עריכה
ב-1955 היא נישאה לבעלה השני וולטר קין, איש מכירות לשעבר בתחום הנדל"ן. וולטר ניסה כל חייו את כוחו כצייר, אך מעולם לא הצליח בפני עצמו. הוא החל למכור את ציוריה של מרגרט והם צברו פופולריות רבה. כלפי חוץ הוא טען שהוא הצייר שעומד מאחורי הציורים, אך למרגרט הוא סיפר כי היא הציירת והוא זה שמשווק את ציוריה, תוך שהוא מסתיר ממנה את האמת.
שנות ה-60 עריכה
בשנת 1961, בעקבות תרומת ציור לקרן הילדים של האו"ם, ראיין אותו ג'ק פאר בתוכנית הלילה שלו, תוך שהוא התייחס ליצירה שנתרמה כציור הגדול ביותר שראה אי פעם; אז הבינה מרגרט כי למעשה הוא לוקח קרדיט על ציוריה. בשנת 1964 הוכרז כי הנושא של תערוכה בינלאומית יתבסס על ציור של קין, והפופולריות של הציורים רק גברה. לאור זאת הזדרז וולטר קין ופתח גלריות ברחבי ארצות הברית, שהפיקו הדפסים וגלויות מ"ציוריו", הם הוצבו בחנויות כלבו ונמכרו במיליוני עותקים. וולטר קין החל להרוויח מיליונים ובמקביל, לפי עדותה, הוא החל להתעלל באשתו שציירה. הוא נהג לנעול אותה בסטודיו במשך שעות ארוכות על מנת שתצייר עוד ועוד ציורים, בעוד הוא חגג במסיבות ובוגד בה, לדבריה. הוא מנע ממנה חברים וכשרכשה לעצמה כלבלב צ’יוואווה הוא בעט בו החוצה מרוב קנאה. בשלב מסוים וולטר הציע למרגרט פתרון, שהיא תלמד אותו לצייר את הילדים פעורי העיניים, אבל כשלא הצליח היה מאשים אותה שאינה מלמדת אותו טוב מספיק.[3]
שנות ה-70 עריכה
לאחר עשר שנות נישואים, הזוג התגרש, ובשנת 1970 בראיון רדיו אמרה מרגרט לכתב שהיא זו שציירה את הציורים המדוברים. כדי להוכיח את דבריה היא הזמינה את וולטר ל"מפגן ציור חי" בכיכר יוניון בסן פרנסיסקו. אולם אף על פי שהקהל התאסף במקום הנקוב, וולטר לא הופיע. במשך השנים הוא המשיך להכחיש והתעקש שהוא זה שצייר את הציורים.
המשפט - 1986 עריכה
בשנת 1986 תבעה מרגרט קין את וולטר ואת המגזין USA Today, לאחר שהתפרסמה כתבה המאששת את היותו של וולטר האמן מאחורי הציורים. במהלך המשפט, השופט הורה בצו מיוחד לבני הזוג לצייר את אחד מהציורים של קין. וולטר טען שכאבים בזרוע מונעים ממנו לצייר את הציור. מרגרט קין, לעומתו, השלימה את ציורה ב-53 דקות. המשפט הוכרע לטובתה, ועל הנתבעים נגזר לפצותה ב-4 מיליון דולר. מרגרט זכתה במשפט אך וולטר הזדרז והגיש בקשה להכריז עליו כפושט רגל, והמשיך לטעון, עד מותו בשנת 2000, שהוא האמן מאחורי הציורים המדוברים. ב-1990 בית המשפט הפדרלי לערעורים ביטל את הפיצויים, אולם אישר את זהותה של מרגרט קין כאמנית שמאחורי הציורים המפורסמים.[4]
שנות ה-90 עריכה
בשנת 1992, חזרה קין לקליפורניה, אחרי 25 שנים בהוואי, ופתחה את גלריית Keane Eyes בסן פרנסיסקו. הגלריה פועלת ברחוב Geary 349.
ראיונות לעיתונות (2014) עריכה
בשנת 2014 סיפרה קין ל"גרדיאן" על האירוע בו גילתה לתדהמתה, שבעלה לוקח קרדיט על ציוריה "ישבתי בפינה בזמן שהוא היה שם, דיבר, ומכר ציורים. מישהו ניגש אליי ושאל: 'גם את מציירת?' ואז פתאום זה הכה בי בהלם גדול שאלתי את עצמי, האם הוא לוקח קרדיט על הציורים שלי?'" באותו ראיון, תארה מרגרט כיצד וולטר דרש ממנה לצייר יום ולילה כשהתריסים מוגפים, כדי שאף אחד לא ידע שהיא האמנית שמאחורי הקנבסים. "כשהוא לא היה בבית הוא היה בדרך כלל מתקשר כל שעה כדי לוודא שלא יצאתי, הייתי בכלא", אמרה. בראיון נוסף בשנת 2014 אמרה מרגרט ל"ניו יורק טיימס": "הייתי במלכודת הזו, ונכנסתי לזה עמוק יותר ויותר. לא היה לי מספיק שכל או אומץ לעצור את זה. חשבתי איך אפשר לשקר ככה. אני חושבת שוולטר התחיל לאבד קשר עם המציאות. אני חושבת שהוא באמת שכנע את עצמו שהוא יכול לצייר, אולי". “בזמנו הוא ניסה לטאטא את הנושא”, תיארה מרגרט כיצד בעלה הגיב כשעימתה אותו בעניין: “‘אנחנו צריכים את הכסף. אנשים יקנו יותר אם יחשבו שהם מדברים עם האמן. אנשים לא רוצים לחשוב שאני לא יכול לצייר וזקוק לאשתי שתצייר. אנשים חושבים שציירתי את העיניים הגדולות ואם אגיד שזו את זה יהיה מבלבל ואנשים יתחילו לתבוע אותנו'”.
הסרט עיניים גדולות - 2014 עריכה
בעקבות הראיונות לעיתונות בשנת 2014 זכה סיפור חייה של קין לעיבוד קולנועי בידי הבמאי טים ברטון, שהעריץ אותה ואף הזמין ממנה שנים קודם לכן דיוקן של זוגתו דאז, ליסה מארי. בסרט, שזכה לשם "עיניים גדולות", גילמה את קין השחקנית איימי אדמס, בעוד שאת וולטר קין גילם השחקן כריסטוף וולץ. הסרט זכה להצלחה מסחרית וזכה גם לביקורות חיוביות. השחקנית איימי אדמס, בדמותה של קין, זכתה בפרס גלובוס הזהב על הופעתה.
עלילת הסרט עריכה
בתחילת שנות ה-50 מרגרט עוזבת את בעלה ולוקחת את ילדתה ג'יין לסן פרנסיסקו. היא מוצאת עבודה כמאיירת במפעל לייצור רהיטים. בתערוכת רחוב בה היא מציגה ומוכרת את ציורי הדיוקן שלה, ב-1955 היא פוגשת את וולטר קין, אשר מוכר את ציוריו גם הוא. זמן לא רב לאחר מכן, הם מתחילים לצאת ומרגרט נענית להצעת נישואין של וולטר, והם מתחתנים.
וולטר הולך למועדון ג'אז פופולרי ומנסה לשכנע את הבעלים לרכוש את ציוריהם של בני הזוג. הבעלים מסכים להשכיר חלק מקירות המועדון רק לוולטר. אישה שיכורה מתרשמת מאחד הציורים של מרגרט וקונה אותו. בפעם השנייה שוולטר מגיע למועדון, כתב רכילות מקומי מעוניין לדעת עוד על האמנות של וולטר, אבל מתעניין רק בציוריה של מרגרט. לאחר מכן, וולטר מראה למרגרט את כל הכסף שהרוויחו ממכירת הציורים. הוא אומר לה שהם צוות טוב, ושהיא יכולה להקדיש עוד זמן לציור בבית, בזמן שהוא ינסה למצוא רוכשים לציורים.
וולטר פותח את גלריית "קין", מקדם את ציוריה של מרגרט כאילו הוא היוצר, ומוכר רפרודוקציות של ציורי מרגרט. מרגרט נעשית מתוסכלת ביחס ללקיחת הקרדיט של וולטר על ציוריה, ועל כך שהוא משקר לבתה ג'יין בנוגע לאמן האמיתי העומד מאחורי הציורים. מרגרט מחליטה לצייר בסגנון אחר, דמויות מוארכות עם עיניים קטנות, כדי שתוכל לספר לאנשים שהיא גם ציירת.
מרגרט ווולטר עוברים להתגורר באחוזה. בזמן שהיא מחפשת בארגז עם חפצים ישנים, מוצאת מרגרט ערמת ציורים זהים לציורים שמכר וולטר בתערוכת הרחוב, אך כולם חתומים על ידי אמן אחר. מרגרט מבינה שוולטר מכר ציורים של מישהו אחר כאילו הם שלו גם בעבר, ולאחר שהיא מתעמתת איתו הוא מודה בפניה שהוא תמיד חלם להיות אמן, אך לא היה לו את הכישרון לכך אף פעם.
וולטר שומע על תערוכה עולמית שעתידה להתקיים בניו יורק ב-1964 ("היריד העולמי של ניו יורק)", ודורש ממרגרט לצייר משהו לתערוכה. היא מסרבת, ווולטר מאיים להרגה. ג'יין מגלה את אמה עובדת על הציור "Tomorrow Forever" שנועד לתערוכה בניו יורק. ג'יין אומרת למרגרט כי היא תמיד ידעה שהיא זו שציירה את הציורים. במסיבה, וולטר כועס לאחר שהוא קורא את הביקורת השלילית של מבקר אמנות על היצירה "Tomorrow Forever" ומתעמת איתו. לאחר מכן בבית זעמו גובר, והוא מתחיל להשליך גפרורים בוערים לעבר מרגרט וג'יין. מרגרט וג'יין נסות לעבר הסטודיו ונועלות את הדלת, ולבסוף בורחות מהבית.
שנה אחרי כן, מרגרט וג'יין התמקמו בהונולולו, הוואי. וולטר אינו מסכים להתגרש ממרגרט עד אשר תוותר על זכויותיה בכל הציורים והוא ממשיך לייצר אותם. מרגרט מסכימה ושולחת ציורים נוספים לקליפורניה. שני חברים בארגון עדי יהוה מבקרים את מרגרט ומשכנעים אותה שהאמת שלה חשובה. בפעם הבאה שוולטר מקבל את הציורים ממרגרט הם חתומים על ידי "MDH Keane". בתוכנית רדיו בהוואי חושפת מרגרט שהיא האמנית האמיתית שציירה את הציורים שיוחסו עד היום לוולטר, דבר שיוצר הדים ומגיע לחדשות הארציות. עיתונאי הרכילות מסן פרנסיסקו מפרסם את טענותיו של וולטר שמרגרט איבדה את שפיותה. מרגרט תובעת את וולטר ואת העיתונים אשר פרסמו את גרסתו בטענה כי הוציאו את דיבתה.
המשפט שמתקיים בהונולולו מושך אליו עיתונאים רבים. בית המשפט מבטל במהרה את התביעה של מרגרט נגד העיתונים בגין לשון הרע. וולטר, אשר אינו מיוצג על ידי עורך דין, מנסה להגן על עצמו מפני התביעה. מרגרט מעידה שהיא הרגישה שלא הייתה לה ברירה לתת לוולטר את האפשרות להתנהל כאילו הוא היוצר של הציורים. וולטר חוקר את עצמו כעד. השופט פונה לוולטר ומרגרט ומורה לכל אחד מהם לצייר ציור תוך שעה כהוכחה לכך שהם אמנים אמיתיים. מרגרט מציירת בהתמדה, אך וולטר מהוסס וטוען שהוא סובל מדי מכאבים ביד על מנת להחזיק מברשת ציור. מרגרט משלימה את ציורה וזוכה בתביעה. מחוץ להיכל בית המשפט, מרגרט אומרת לתקשורת שלא אכפת לה מהכסף, אלא רק רצתה את הקרדיט על הציורים. מעריץ מבקש ממנה לחתום על העתק של הציור "Tomorrow Forever". מרגרט חותמת עליו, לראשונה כאמנית האמיתית שציירה אותו.
חיים אישיים עריכה
ב-1948 קין התחתנה עם בעלה הראשון פרנק ריצ'רד אולבריך ולשניים נולדה בת בשם ג'ין. הם התגרשו ב־1955 וזמן קצר לאחר מכן ב-1955 היא נישאה לוולטר קין ממנו התגרשה בשנת 1965, אז גם עברה עם בתה מסן פרנסיסקו להוואי. בשנת 1970 התחתנה עם דן מקגווייר בהוואי. היא חיה בהוואי 25 שנה וחזרה לסן פרנסיסקו בשנת 1991. היא חיה עד יום מותה עם בתה ג'ין וחתנה דון סוויגרט. היא נפטרה בגיל 94 ב־26 ביוני 2022. בשנותיה האחרונות, היא הפכה לעדת יהוה אדוקה. והתגוררה בעמק נאפה עם בתה וחתנה. היא המשיכה למכור את יצירותיה במכירות פומביות ומחוץ לגלריה שלה. קין המשיכה לצייר גם בשנות ה-90 לחייה.
הערות שוליים עריכה
- ^ ynet (2022-06-29). "הציירת מרגרט קין (גיבורת הסרט "עיניים גדולות") הלכה לעולמה בגיל 94". Ynet. נבדק ב-2022-07-06.
- ^ מרגרט קין, הציירת הפופולרית של דמויות גדולות עיניים, נפטרה בגיל 94, באתר THE ART NEWSPAPER - ISRAEL EDITION - עיתון האמנות המהדורה הישראלית, 2022-07-01
- ^ "ההונאה מאחורי להיט הציור של שנות ה-60". הארץ. נבדק ב-2022-07-06.
- ^ העיניים הגדולות בציור עצובות אך הסיפור מאחוריהן אפילו יותר, באתר חורים ברשת, 2014-10-28