עיתונות צהובה
עיתונות צהובה (ביחיד: צהובון) הוא כינוי גנאי לעיתונות הנתפסת כבלתי-איכותית, העוסקת בעיקר ברכילות, מין ושערוריות ובהן שערוריות מין, ופונה לרגשותיו ויצריו של קהל היעד תוך שימוש בשיטות כתיבה, עריכה ועיצוב סנסציוניות.[1]
מאפייניםעריכה
החוקר פרנק לותר מוט מונה חמישה מאפיינים לתקשורת צהובה[2]:
- שימוש בכותרות ענק, שתפקידן להמם את הקורא גם כשהן עוסקות בנושאים שוליים או בידיעות שיש מעט מאוד אינדיקציות לנכונותן.
- שימוש מרובה בחומר חזותי, דוגמת תמונות, ציורים, רישומים, קריקטורות, לוחות וגרפים.
- שימוש במאמרים פסבדו מדעיים על חידושים והמצאות במדע שתפקידם להנעים ולהחניף לקורא בניסיון לגרום לו להרגיש מושכל. מאמרים אלו עוסקים בדרך כלל בחידושים בעלי ערך שולי או מפוקפק.
- העדפת סיקור שערוריות ציבוריות. לעיתים יש לשערוריות אלו ערך ציבורי-חברתי, דוגמת שערוריות שחיתות וחריגה מנורמות, לעיתים העיתון הצהוב יעדיף להיכנס לאספקטים האישיים של אנשי ציבור.
- הזדהות והשתתפות עם הצד החלש בסיפור, האנדרדוג.
מקור השםעריכה
המלה "צהוב" התייחסה לספרים ומגזינים זולים כבר ב-1846, על שום הכריכות הצעקניות ששימשו לעטיפתן (במיוחד סדרת הקומיקס "הילד הצהוב"). המונח "עיתונות צהובה" היה בשימוש כבר אז לתיאור "עיתוני השחיתויות", שהתריעו על שחיתויות, אמיתיות או מזויפות, בקרב אנשי ממשל, ועיתונים אלו הודפסו על נייר לא מעובד שהיה בעל גוון צהבהב.
צהובונים בעולםעריכה
צהובונים קיימים בעולם כולו, וכמה מהם ידועים ומפורסמים: ה"סטאר", ה"סאן" וה"נשיונל אינקוואיירר" האמריקאיים; וה"סאן", ה"דיילי מירור", ה"דיילי סטאר" והניוז אוף דה וורלד הבריטיים. היבטים אופייניים של "עיתונות צהובה", כגון עיסוק במין ובפורנוגרפיה, מאפיינים פחות את העיתונות האמריקאית ויותר את האירופית. "צהובונים" נפוצים גם בכל רחבי אירופה, אוסטרליה, הודו, קנדה וברזיל.
בישראל לא היו קיימים צהובונים שהוגדרו ככאלו. בעיתונים שונים, דוגמת "אנשים" או "24", היו מספר עמודי רכילות הדומים לעמודי צהובונים, אבל הם כללו גם כתבות עיתונאיות בסגנון מסורתי. גם בעיתונים כמו העולם הזה או חדשות פורסמו שערוריות רבות, אך אלו היו לצד כתבות איכותיות, כך שלא ניתן להגדירם כצהובונים. עיתונים יומיים פופולרים כמו ידיעות אחרונות וישראל היום ותוכן פופולרים כמו וואלה, Ynet ועוד, קרובים מאוד להגדרה של צהובונים, כיוון שרוב הכתבות שמתפרסמות בהם, דומות לכתבות של צהובונים.[3][4][5]
ראו גםעריכה
לקריאה נוספתעריכה
- עוזי אלידע, העולם בצהוב : לידת עיתונות ההמון הארץ-ישראלית (מ'הצבי' ל'האור' 1884-1914), הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2015.
- עוזי אלידע, עיתונות ׳צהובה׳ מול עיתונות ׳הגונה׳ - העימות על דמות העיתונות העברית בשנות העשרים, קשר, גליון 26, נובמבר 1999, עמ׳ 37-48
- עוזי אלידע, “עיתונות ׳צהובה׳ ומסעי צלב עיתונאים : ׳דאר היום׳ ופרשת רופין״, ישראל, גיליון 24, 2016, עמ׳ 329-353
קישורים חיצונייםעריכה
- אורן פרסיקו, צהוב זה דווקא טוב, העין השביעית, 17 במאי 2009.
- אורן פרסיקו, מי החליט מהן החדשות הראויות לדפוס, העין השביעית, 25 באוגוסט 2009.
- עיתונות צהובה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ אורן פרסיקו, הערך "עיתונות צהובה" בלקסיקון אנציקלופדי לתקשורת ועיתונות, העין השביעית
- ^ Mott, Frank Luther (1941). American Journalism. p. 539. ISBN 9780415228947.
- ^ דוגמה לכתבה צהובה שהופיעה בידיעות אחרונות וב-Ynet, Ynet, 2003-12-10
- ^ "דוגמא לנושא פופולרי האופייני לכתבות צהובות רבות ברוב העיתונים ואתרי התוכן בישראל". Ynet. 2021-04-03. נבדק ב-2022-01-26.
- ^ ראב"ד, אחיה (2004-02-28). "גרסה של Ynet לכתבה צהובה שהופיעה בכותרת ענק בעמוד השער של העיתון ידיעות אחרונות בגיליון של 29.02.04, ואשר התפרסה על כלל שני העמודים הראשונים של העיתון". Ynet. נבדק ב-2022-02-26.