מרגריט זוראך
מרגריט זוראך (Marguerite Zorach; 25 בספטמבר 1887 - 27 ביוני 1968) הייתה ציירת, אמנית סיבים ומעצבת גרפית אמריקאית, והייתה מראשוני המודרניזם באמריקה. היא זכתה במדליית לוגן לאמנויות בשנת 1920.[1]
 | |
| לידה |
25 בספטמבר 1887 סנטה רוזה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
27 ביוני 1968 (בגיל 80) ניו יורק, ארצות הברית |
| שם לידה |
Marguerite Thompson |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
ציור, אמנות סיבים |
| זרם באמנות |
מודרניזם, פוביזם |
| הושפעה על ידי |
ג'ון דאנקן פרגוסון, Jacques-Émile Blanche |
| פרסים והוקרה |
מדליית לוגן לאמנויות (1920) |
| בן או בת זוג |
ויליאם זוראך |
| צאצאים |
Dahlov Ipcar |
| האתר הרשמי | |
  | |
ראשית חייה עריכה
מרגריט (שם נעורים: תומפסון) נולדה בסנטה רוזה בקליפורניה. אביה, עורך דין בעמק נאפה, ואמה היו צאצאים מאנשי ניו אינגלנד ומקווייקרים של פנסילבניה. בצעירותה עברה המשפחה לפרזנו ושם החלה את השכלתה. היא החלה לצייר בגיל צעיר מאוד והוריה סיפקו לה חינוך שהושפע מהתפיסות הליברליות, כולל שיעורי מוזיקה בבית הספר היסודי, ווכן לימוד של ארבע שנים לטינית בתיכון פרזנו. היא הייתה אחת מקבוצה קטנה של נשים שהתקבלו לאוניברסיטת סטנפורד בשנת 1908.[2]
קריירה עריכה
פריז עריכה
בזמן לימודיה בסטנפורד, המשיכה מרגריט תומפסון להראות יכולת ומשיכה לאמנות, ובמקום להשלים את התואר האקדמי, היא נסעה לצרפת בהזמנת דודתה, הרייט אדלייד האריס.[3] מרגריט ביקרה בסלון הסתיו ממש ביום שהגיעה לפריז. כאן היא ראתה יצירות רבות של אנרי מאטיס ואנדרה דריין, המכונים הפוביסטים. הפוביסטים נודעו בשימושם בצבעים עזים ובעבודות מכחול ספונטניות, אינסטינקטיביות. המפגשים של תומפסון עם העבודות האלה השפיעו עליה מאוד. כוונתה של דודתה, שמרגריט תומפסון תלמד ב"בית הספר לאמנות יפות", אך תומפסון נדחתה מכיוון שמעולם לא ציירה עירום בחיים. האריס ניסתה לאחר מכן לרשום את מרגריט לאקדמיה דה לה גרנדה צ'אומייר, ללמוד אצל הצייר פרנסיס אובורטין. לתומפסון לא היה שום עניין בנוסחאות של ציור אקדמי ובמקום זאת היא בחרה ללמוד בבית ספר פוסט-אימפרסיוניסטי Académie de La Palette.[4] האקדמיה עודדה אותה להמשיך בגישה שלה ולצייר בסגנון שהיה ייחודי לה. היא הציגה ב-Société des Artistes Indépendants משנת 1910, ובסלון הסתיו ב-1911, שניהם אירועים שהיו ידועים בנושאים המודרניסטיים שלהם.
כשהייתה בפריס, היא התחברה עם פבלו פיקאסו, גרטרוד שטיין, אנרי רוסו ואנרי מאטיס. באקדמיה דה לה פאלט היא פגשה לראשונה את בעלה לעתיד שחלק איתה את התפיסה האמנותי, ויליאם זוראך. ויליאם העריץ את האינדיבידואליות שלה, ואמר על יצירות האמנות המודרניות שלה "פשוט לא יכולתי להבין מדוע ילדה כל כך נחמדה תצייר תמונות פראיות כל כך."[5]
אחרי פריז, היא עשתה סיבוב ארוך עם דודתה בשנים 12–1911. הם ביקרו בירושלים, במצרים, בהודו, בבורמה, בסין, בהונג קונג, ביפן ובהוואי. היא התרשמה מהמקומות הזרים שראתה והשתוקקה לכתוב על חוויותיה. היא שלחה מאמרים לעיתון בפרזנו. לטיול הזה הייתה השפעה עצומה גם על אמנותה, והוא ישפיע עליה לצייר בצורה מופשטת יותר ממה שהייה בעבר. היא גם החלה לייצר נופים בצבעים עזים וקווי מתאר שחורים עבים.
חזרה לארצות הברית עריכה
עם חזרתה לארצות הברית, היא הציגה בפרזנו ובלוס אנג'לס. עד מהרה היא עברה לעיר ניו יורק והתחתנה עם ויליאם זוראך ב־2 בדצמבר 1912. הזוג החל מיד לשתף פעולה באופן אמנותי. שניהם נכנסו ליצירות אמנות בתערוכת הארמורי ב-1913. הצלחתם המשיכה בשעה ששניהם הוזמנו להשתתף בתערוכת 'פורום ציירים אמריקאים מודרניים' בשנת 1916, בה מרגריט הייתה האשה היחידה[6] בין 17 האמנים. בשלב זה החלו ויליאם ומרגריט להתנסות בצורות אמנות אחרות כמו שירה.
מרגריט ילדה בן בשנת 1915 בן, טסים זוראך, ובת, דהלוב זוראך, בשנת 1917. בסופו של דבר הצמד התיישב בגריניץ' וילג' וכינה בחיבה את ביתם סטודיו "פוסט-אימפרסיוניזם". הבית הפך למקום מפגש לאמנים מסוגים שונים, שהזכיר סלונים קטנים בפריס. בהתעקשותה של מרגריט בילתה המשפחה את הקיץ בניו אינגלנד. בשנת 1922 הם ביקרו בג'ורג'טאון, מיין, ובהמשך קנו בית שם.
מרגריט שימשה גם כנשיאת אגודת הנשים של ניו יורק לאמניות מודרניות באמצע שנות העשרים.[7]
קיץ ביוסמיטי עריכה
אחת התקופות המשפיעות ביותר על מרגריט וויליאם הייתה בשנת 1920, כאשר הם בילו את הקיץ בעמק יוסמיטי, כשהם מציירים את הנוף. בני הזוג, ומשפחתם, שרטטו וציירו את הפארק הלאומי בסגנון פואביסטי. הטיול ריגש מאוד את השניים, ונושאים מהטיול יופיעו ברבות מיצירותיהם המאוחרות, כולל עבודות של מרגריט "זכרונות ילדותי בקליפורניה" (1921) "עמק יוסמיטי", "קליפורניה" (1920).
אומנות טקסטיל עריכה
לאחר לידת בתם, מרגריט גילתה כי יצירה בטקסטיל תאפשר לה לתת יותר תשומת לב לילדיה. בעוד ויליאם ומרגריט התנסו באמנות טקסטיל, מרגריט הייתה פורה יותר ונודעה יותר בזכות עבודותיה. היא יצרה בעיקר רקמות או טפטין[6]שדמו סגנונית לציוריה הפוביסטים וכמו כן יצרה בבטיק.[8] הרקמות שלה הוצגו לראשונה בניו יורק בשנת 1918.השימוש בטקסטיל כמדיום עקב אחר הדפוסים המודרניסטיים של תחילת המאה ככל שהאמנות החדשה הפכה לפחות סיפורית.
עבודה בבדים שברה את המחסומים בין מלאכה לאמנות יפה, והיה שיתוף פעולה של ויליאם ומרגריט שחצו את המחסומים המגדריים. עבודותיה היו פופולריות ומעניינות את הציבור, אך מבקרי האמנות נתנו ביקורות מעורבות בגלל מעמדה הנמוך של הרקמה באמנויות היפות.
בהווה הם היו זוכים לתשבחות בזכות הנושאים הפמיניסטיים והסגנון החדשני שלהם. התערוכה הראשונה של מרגריט זוראך הייתה בגלריה של צ'ארלס דייוויד בניו יורק. פעמים רבות מכירת הטקסטילים של מרגריט הן מה שמנעו מהמשפחה עוני.
מרגריט גם נהנתה מאוד לייצר בגדים לבעלה ולילדיה, אם כי לא תמיד הם היו בסגנון המקובל של התקופה.
שנים מאוחרות עריכה
מרגריט זוראך המשיכה להיות אמנית פורה עד סוף חייה. בשנים מאוחרות יותר היא עבדה ב"מינהל העבודות הציבוריות" בתקופת השפל הגדול. ציור הקיר שלה בשמן ב-1938 בלובי במשרד הדואר פטרבורו, ניו המפשייר, שכותרתו ניו אינגלנד בחורף, הראה את כישרונה המודרניסטי. בשנת 1940 היא השלימה ציור קיר נוסף בריפלי, טנסי. מרגריט לימדה גם באוניברסיטת קולומביה.[9]
בהמשך החיים היא סבלה מניוון בעיניה. המחלה עצרה מאוד את יכולתה לייצר טקסטיל, אולם היא הצליחה להמשיך לצייר.
היא נפטרה בניו יורק בשנת 1968.
בעוד שמרגריט זוראך הייתה אמנית מרשימה ופוריה, רק לאחר מותה קיבלה הכרה כמו בעלה. היא הייתה ציירת מוכשרת בעלת השפעה על התקדמות המודרניזם האמנותי בארצות הברית. [12] היסטוריוני אמנות רואים אותה כ"אשה האמנית הראשונה מקליפורניה."[10]
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מרגריט זוראך
הערות שוליים עריכה
- ^ Marguerite Thompson Zorach | IFPDA, web.archive.org, 2013-12-03
- ^ Marguerite Zorach, Marguerite Zorach: the Early Years, 1908-1920, National Collection of Fine Arts, 1973. (באנגלית)
- ^ To Be Modern: The Origins of Marguerite and William Zorach's Creative Partnership, 1911-1922; essay by Jessica Nicoll, www.tfaoi.com
- ^ CLARA, web.archive.org, 2016-03-04
- ^ Zorach, William (1967). Art is My Life: The Autobiography of William Zorach. World Publishing Company. p. 23.
- ^ 1 2 Whitney Chadwick, The Independents, Women, Art, and Society, 1994, London: Thames and Hudson, 1990, עמ' 284, ISBN 0-500-20241-9. (באנגלית)
- ^ Marguerite Zorach, Clever Fresno Girl: The Travel Writings of Marguerite Thompson Zorach (1908-1915), Associated University Presse, 2008, ISBN 978-0-87413-035-5. (באנגלית)
- ^ Marguerite Zorach, SAAM (באנגלית)
- ^ "Marguerite Thompson Zorach", web.archive.org, 2016-03-04
- ^ Installation Views - Marguerite Zorach and William Zorach - June 4 – August 13, 2010 - Exhibitions - Michael Rosenfeld Art, www.michaelrosenfeldart.com