מרגריט פריי
מרגריט קתרין פריי (באנגלית: Marguerite Catherine Perey; 19 באוקטובר 1909 – 13 במאי 1975) הייתה כימאית ופיזיקאית צרפתייה שגילתה את היסוד פרנציום, היסוד הכימי האחרון שהתגלה בצורה טבעית. פריי הייתה האישה הראשונה שנבחרה לאקדמיה הצרפתית למדעים בשנת 1962.[1]
 | |
| לידה |
19 באוקטובר 1909 וילמומבל, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
13 במאי 1975 (בגיל 65) לובסיין, צרפת |
| שם לידה |
Marguerite Catherine Perey |
| ענף מדעי |
פיזיקה |
| מקום לימודים |
סורבון |
| מנחה לדוקטורט |
מארי קירי |
| מוסדות |
האוניברסיטה של שטרסבורג |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
נעוריה ותחילת דרכה עריכה
פריי נולדה בווילמומבל - עיירה הממוקמת מזרחית לפריז, להורים פרוטסטנטים, הצעירה מבין חמישה אחים. אביה מת כשהייתה בגיל 5 ובעקבות כך משפחתה נקלעה לקשיים כלכליים. פריי נאלצה לוותר על שאיפתה ללמוד רפואה, ובמקום זאת החלה ללמוד טכנאות כימית ב-École d’Enseignement Technique Féminine[2]
הכשרה זו אפשרה לפריי להתקבל לעבודה במכון למחקר רדיום שהקימו מארי קירי ובעלה בפריז, במטרה לקדם חקר חומרים רדיואקטיביים. פריי החלה לעבוד במכון עם סיום לימודיה, בשנת 1929, בהיותה בת 20. היא שימשה כעוזרת האישית של מארי קירי, אשר לקחה את פריי תחת חסותה תוך כדי שהיא מקנה לה מיומנויות מעבדה בסיסיות בכימיה.[2]
אף כי תחילה פריי הועסקה על ידי קירי לעבודה במשך שלושה חודשים בלבד, קירי התרשמה מאוד מיכולותיה, והחליטה להעניק לה משרה קבועה במכון.[3]
גילוי הפרנציום עריכה
עבודתה של פריי במעבדה במכון לחקר רדיום כללה בעיקר זיכוך אקטיניום Ac89 (יסוד בעל 89 פרוטונים) טהור מתוך טונות של עפרות אורניום, להכנת דגימות כימיות עבור מארי קירי וחוקרים נוספים במכון שחקרו את הקרינה הנפלטת מהיסוד.[4]
לאחר חמש שנים בהם עבדה פריי במעבדה, במהלכן הפכה למומחית בזיכוך אקטיניום, נפטרה מארי קירי מסרטן הנגרם כתוצאה מהיחשפות ממושכת לקרינה רדיואקטיבית, ופריי המשיכה בייצור דגימות אוקטיניום עבור אנדרה-לואי דביירן (אנ').[1]
בשנת 1935 פרסם צוות חוקרים אמריקאי כי הצליח לזהות קרינת בטא הנפלטת מאקטיניום. קרינת בטא (β) היא קרינה רדיואקטיבית במהלכה נייטרון הופך לפרוטון בגרעין האטום תוך פליטת אלקטרון אל מחוץ לגרעין. פריי, שעבדה עם אקטיניום מספר שנים, הטילה ספק בממצאים ובשיעורי הקרינה שנצפו במחקר והחליטה לבחון את התוצאות ולחקור את הקרינה הנפלטת מאקטיניום בעצמה.
במחקר שכלל זיכוך אקטיניום לרמה טהורה במיוחד, כך שהמסה הנחקרת תכיל אך ורק את היסוד אקטיניום, ולא חומרים אחרים, וחקר הקרינה הנפלטת ממנו טרם התפרקותו פריי גילתה כי 99% מהקרינה הנפלטת מהחומר היא קרינת בטא (Ac89→Th90+ β ). והאחוז הנותר הוא קרינת אלפא, שלא זוהתה נפלטת מאקטיניום מעולם, בה נפלטים מגרעין האטום שני פרוטונים ושני נייטרונים. כך, חלק זעיר מ-Ac89 הופך ליסוד חדש בעל 87 פרוטונים, שלא נצפה מעולם לפני כן.[5]
פריי החליטה לקרוא ליסוד החדש פרנציום Fr87, על שם ארץ מולדתה - צרפת. היא גילתה שמדובר ביסוד בלתי יציב ביותר, בעל זמן מחצית חיים של 22 דקות. בנוסף, על פי מיקום היסוד בטבלה המחזורית ושיוכו למשפחת המתכות האלקליות, גם הפרנציום מתמוסס בקלות במים, כמו יתר המתכות האלקליות ליתיום ,Li3 נתרן Na11, אשלגן ,K19 רובידיום Rb37, וצזיום Cs55.[5]
המשך הקריירה עריכה
לאחר הגילוי עזבה פריי את המכון לחקר רדיום לטובת לימודיי דוקטורט באוניברסיטת סורבון בפריז. מאחר שלא הייתה לפריי השכלה מספקת או תואר אקדמי כלשהו, היא נאלצה לקחת קורסים באוניברסיטה, ורק לאחר השלמתם קיבלה פריי תואר דוקטורט בשנת 1946.[1][2]
בזכות הדוקטורט חזרה פריי אל המכון לחקר רדיום בתור מדענית בכירה, שם המשיכה לעבוד כשלוש שנים[1] עד שבגיל 40 עזבה על מנת לשמש יו"ר המחלקה לכימיה באוניברסיטת שטרסבורג, שם הקימה תוכנית ללימודי רדיוכימיה ומעבדה במרכז למחקר גרעיני.[2] במסגרת זו חקרה את ההשפעות הביולוגיות של הפרנציום, מתוך תקווה כי יוכל לסייע בגילוי מוקדם של סרטן.[4]
בנוסף שימשה פריי חברה בוועדה למשקל אטומי (אנ') (CIAAW) בין השנים 1950-1963,[1] ובשנת 1962 הפכה פריי לאישה הראשונה שנבחרה לאקדמיה הצרפתית למדעים.[5]
פריי נפטרה בשנת 1975 לאחר מאבק ממושך של כ-15 שנה במחלת הסרטן, כמו מדענים רבים שעבדו במכון לחקר רדיום או עבדו בסביבת חומרים רדיואקטיביים, ביניהם מארי קירי, גם פריי נפטרה ממחלה הנובעת מחשיפה לקרינה.[4] לאחר מותה, גופתה התגלתה כרדיואקטיבית במיוחד, ומותה העלה מודעות לסכנה שבחקר רדיואקטיביות ותרם לפיתוח אמצעי הגנה מפני קרינה במעבדות מחקר.[1]
פרסים והוקרה עריכה
- 1950 - פרס וילדה של האקדמיה הצרפתית למדעים (The French Academy of Science Wilde Prize)
- 1960 - פרס לקונט (אנ') של האקדמיה הצרפתית למדעים (The French Academy of Science Le Conte Prize)
- 1960 - פרס העיר פריז למדעים (The City of Paris Science Grand Prize)
- 1960 - איתור קצין בלגיון הכבוד (Officer of the Legion of Honor)
- 1964 - מדליית לבואזיה (אנ') של החברה הכימית הצרפתית (Lavoisier Prize of the French Chemical Society)
- 1964 - מדליית כסף של העיר פריז (אנ') (Silver Medal of the City of Paris)
- 1973 - אות מסדר הכבוד הלאומי (אנ') בדרגת קצין (Commander of the National Order of Merit)[1]
לקריאה נוספת עריכה
- "Francium (Atomic Number 87), the Last Discovered Natural Element"; Adloff, Jean-Pierre, George B. Kauffman; ספטמבר 2005.
קישורים חיצוניים עריכה
“Marguerite Perey and the last element in nature”; chemistry world; קיט צ’פמן; אוגוסט 2020
"היסוד שהשלים את הטבלה המחזורית"; לביא ביגמן; מכון דוידסון לחינוך מדעי; 7 בינואר 2019.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Marguerite Perey, Famous Scientists
- ^ 1 2 3 4 ג'וי הארווי, מרילין אוגילביה, The Biographical Dictionary of Women in Science
- ^ Francium, Chemistry Explained
- ^ 1 2 3 Veronique Greenwood, My Great-Great-Aunt Discovered Francium. And It Killed Her, ניו יורק טיימס
- ^ 1 2 3 לביא ביגמן, היסוד שהשלים את הטבלה המחזורית, באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, 7 בינואר 2019